ראגבי

לי האפפני הולך עם הראש בקיר, ומנצח

כוכב נבחרת וולס לא בורך בנתונים פיסיים מרשימים ועודנו מתגורר עם ההורים, אך הוא הראשון שיקריב את גופו למען המדים הלאומיים

אמיר ענבר
אמיר ענבר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אמיר ענבר
אמיר ענבר

במשך דקות שכב לי האפפני על הדשא באיצטדיון המילניום בקרדיף. זמן קצר קודם לכן הסתער, ראשו קדימה, על קרטלי ביל האוסטרלי בניסיון למנוע ממנו טריי בדקה האחרונה. לשם שינוי, העובדה שנכשל בכך, וההפסד הדרמטי של נבחרתו וולס, לא הטרידו אותו. הפגיעה בצווארו, העובדה שלא חש את צד שמאל והטיפול הארוך – לרבות שימוש בחמצן – היוו צרות גדולות יותר. "הייתי בהכרה כל העת", הוא מספר, "הייתי מודע לחוסר התחושה בזרועי וזה היה מפחיד, די מדאיג".

כעבור 24 שעות, האפפני (Halfpenny) ועמו אוהדי הראגבי בוולס נשמו לרווחה. איכשהו, הוא יצא מזה בנזק מועט. האבחנה אז, בראשית דצמבר, היתה שייעדר מספר שבועות. בינואר אכן חזר לשחק. "לא חשבתי על כך במהלך משחקים מאז", הוא מספר. דבר אחד בכל זאת הבין: "עלי ללמוד להפסיק לתקל עם ראשי".

אלא שלפעמים אין ברירה. בחצי השעה האחרונה נגד אוסטרליה המשיך האפפני לשחק למרות שכבר נפגע בזרועו. לכן בחר לתקל בעזרת הראש. "כשגדלתי, סבי נהג לומר לי תמיד 'איש לא יעבור'. על זה אני חושב", סיפר ל"דיילי מייל", "שחקנים מסתערים עליך במהירות ובמומנטום. המשחק מתנהל ב־100 מייל לשעה ויש לך שבריר שנייה. עושים מה שנדרש כדי להפיל את השחקן".

האפפני (באדום). “הוא פשוט ילד טוב שלעולם לא שוכח מהיכן בא”צילום: אי–פי

לב גדול, אם כך, משלים את מגוון המיומנויות שלו – הכולל קריאת משחק, קבלת החלטות ובעיטה נפלאה. את האחרונה חידד בעזרת סבו מלקולם, שבצעירותו לקח אותו להתאמן אחרי הלימודים. התמורה להשקעה היתה מהירה. "כשראיתי אותו משחק בקבוצת קרדיף בלוז חשבתי שיש לו הכל", אומר פיל דייויס, בעבר מאמן הנבחרת עד גיל 20. ב־2008, בגיל 19, כבר רשם בכורה בנבחרת הבוגרת, שנה לאחר מכן היה לוולשי הצעיר מאז 1968 שנבחר לסגל האריות – נבחרת הכוללת שחקנים מאנגליה, סקוטלנד, וולס ואירלנד. כל זאת, כשהוא גר עם ההורים ומדבר על הרצון "ללמוד את מיומנויות החיים, לכבס ולגהץ, דברים שמעולם לא עשיתי".

מיומנויות המשחק התגלו כפשוטות יותר עבורו. אחרי שהחל את הקריירה באגף, עבר האפפני למרכז והפך למספר 15, השחקן האחורי במערך. "אתה קו ההגנה האחרון, כך שהקבוצה נסמכת עליך", הוא אומר. עם הזמן, גדלה התלות הזו. בשנותיו הראשונות בנבחרת הוטלו עליו הבעיטות הארוכות. אשתקד קיבל על עצמו גם את הבעיטות הקצרות. במשחק הראשון בטורניר שש האומות, באירלנד, מצא עצמו בדקה האחרונה מול שתי הקורות, כשגורל המשחק עליו. וולס ניצחה. "הייתי האב הגאה בעולם כשהדגלים הורמו", סיפר אביו סטיב, "לי לוקח על עצמו כל אתגר ולעולם לא נרתע מאחריות. זה מה שמבדיל אותו מאחרים". "כבועט אתה גיבור או אפס", אומר האפפני, "לכן אני אוהב את התפקיד".

"לי השחקן הקטן בנבחרת, אבל יש לו לב גדול מכולם והוא תמיד נותן הכל", אומר ג'ראלד דייויס, כוכב וולס בשנות השבעים, "הוא שחקן נפלא עם גישה נהדרת, מיומנות אדירה ואומץ פנטסטי". גובהו (1.78 מטר) מצריך אותו להשקיע באימוני כושר כדי שיגיע לכדורים גבוהים, אך עבודה לא מרתיעה אותו. כמו שהשקיע בלימודים מילדותו ועד לימים אלו, כשהוא לומד גאוגרפיה פיסית באוניברסיטה, כך הוא עושה גם בראגבי. בזמנו הפנוי, הוא צופה ביריבים ולומד אותם. מג'וני ווילקינסון, הבועט האנגלי הגדול, לקח דבר נוסף: אימונים בחג המולד. "זה נותן לי יתרון על בועטים שאוכלים הרבה הודו".

בגיל 24 הוא כבר הכוכב הגדול של הראגבי הוולשי, אבל ברגעי האמת זוהי עיירה שנותנת לו השראה. בשעת בעיטה, מספר האפפני, "לא משנה נגד מי אני משחק או כמה עוין הקהל, אני מדמיין שאני חוזר למגרש בגורסיינן". שם למד את רזי המשחק, לשם הוא מרבה לחזור. "הוא פשוט ילד טוב", אומר אביו, "הוא תמיד בבית הספר, מרצה או צופה בעמיתיו לשעבר. הוא לעולם לא שוכח מהיכן בא".

השאלה עתה היא לאן יילך. האפפני התאושש מהפציעה בזמן לשש האומות 2013. במשחק הראשון מול אירלנד, 12 הנקודות שצבר לא מנעו הפסד שמיני ברציפות . לקראת הביקור בפאריס בסוף השבוע הצהיר כי "אנחנו האלופים, ועלינו לשחק כמו האלופים". כך עשו - ניצחון 6-16 מול צרפת, כשהאפפני צובר 11 מהנקודות. "הביטחון שנצבור מכך עצום", אמר.

הדבר ייבחן בשבועות הקרובים, כשוולס תתארח באיטליה ובסקוטלנד. לאביו אין ספק: "הוא משאיר את כולו על המגרש, לא חושש מעימות עם איש. מה שקרה נגד אוסטרליה מראה מה משמעות לבישת החולצה של וולס עבורו. הוא יקריב את גופו למענה".

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ