אילן גולדמן
אילן גולדמן

כריסטופר פרום, פביאן קנצ'לרה, טום בונן, חואקין רודריגז, אלברטו קונטאדור וברדלי וויגינס - זוהי רק רשימה חלקית של כוכבי הרכיבה שכרגע נמצאים בעומאן, ומתחרים במירוץ האופניים השנתי שמארחת סולטנות הנפט. האירוע אמנם יסתיים בשבת, אך על פי על הצהרותיהם לתקשורת של הרוכבים, אפשר היה להסיק כי היו מוכנים להשתקע שנים ארוכות בחלק זה של העולם.

מנצח הטור דה פראנס, קונטאדור, טען כי מדובר באזור יפה ובעל פוטנציאל אדיר; למארגני הטור של דובאי שייצא לדרך בשנה הבאה הוא המליץ לבנות הר מלאכותי. לעת עתה, נוכחותו של הסופרסטאר הספרדי מוכיחה כי מדינות המפרץ העשירות ונטולות הספורטאים מצליחות לעמוד במשימה שלקחו על עצמן: להפוך למובילות העולמיות באירוח אירועים ספורטיביים.

לוח התחרויות הבינלאומיות של האזור מדבר בעד עצמו. בדובאי מתקיים מדי שנה טורניר טניס יוקרתי המושך את מיטב כוכבי הסבב, מרתון המנפק בשנתיים האחרונות תוצאות חסרות תקדים, תחרות גביע עולם ברכיבה על סוסים וסבב גולף מקצועני. בחריין ואבו דאבי מתהדרות במירוצי הפורמולה 1 שלהן, והאחרונה גם בכך שבשנה הבאה תזכה לארח את אליפות העולם בבאולינג. קטאר, מצדה, דואגת לפרסם בכל הזדמנות את מפגשי ליגת יהלום בדוחא, הפרס הנדיב שמחולק בסבב ה-ATP המסורתי, וכמובן את אליפויות העולם בשחייה, כדור יד ואופניים שהיא תארח בשנים הקרובות. וזהו מדגם חלקי ביותר: הדובדבן שבקצפת הוא הגעתו של גביע העולם בכדורגל אל המזרח התיכון בשנת 2022, והאפשרות שהמשחקים האולימפיים של 2024 יערכו אף הם בקטאר.

קרלוס פויול וח'ליף אל-ת'אני (משמאל). המבחן של קטאר יגיע במונדיאלצילום: רויטרס

העובדה שהמפרץ הפרסי ממצב עצמו כאימפריה של אירועי ספורט אינה מקרית. "זה היה חזונו של שליטה של קטאר, השייח חמד בן ח'ליפה אל-ת'אני, עוד ב-1979", טוענת ניקול ג'יי ליאונרד, מומחית ליחסים בינלאומיים וחוקרת בכירה לענייני אנרגיה במזרח התיכון, "שאר מדינות האזור פשוט הלכו בעקבותיו". במאמר שהתפרסם בתחילת השבוע ב-Geostrategic Forecasting מפרטת ליאונרד את מגוון הסיבות שהניעו את אמירי הנפט.

"אירוח תחרויות ספורט הוא כלי לפרסום של מדינה ומיתוגה", היא כותבת, "בסופו של דבר זה מהלך שמתרגם את עצמו ליתרון כלכלי ופוליטי מובהק". לדבריה של ליאונרד, המדינה המארחת שנהנתה מחשיפה עצומה בכלי התקשורת תזכה לאחר מכן בלגיטימציה בינלאומית רחבה ואף תוכל להשוויץ בהישגיה – מה שבסופו של דבר יסייע לגיוס משקיעים פוטנציאליים. כשמדובר במדינות שמנסות לקטוע את תלותן הכלכלית בתעשיית הנפט ולגוון במקורות ההכנסה שיבטיחו את עתידן, לא בכדי נתפשת תיירות הספורט כחבל הצלה.

הסכומים שמוכנים האמירים לשלם למען התדמית החיובית הם אדירים. כדי לארח תחרות פורמולה 1 הסכימו שליטי אבו דאבי להוציא יותר מ-5 מיליארד דולרים עבור בנייתו של מסלול מירוצים מהשורה הראשונה, עם מקומות ל-50 אלף צופים. לצד המסלול במרינת "יאס" היוקרתית, הוקם גם מלון פאר שמכיל 500 חדרים שצופים עליו. השימוש במותג פורמולה 1 הוסיף עוד 45 מיליון דולרים לרשימת העלויות המנופחת.

מדובר בכסף קטן ביחס למה שמצפה לשכניהם הקטארים. מומחים העריכו כי עלות האירוח של גביע העולם בכדורגל בדוחא תעבור בקלות את רף 250 מיליארד הדולרים (יותר מפי שניים מהתקציב של מדינת ישראל ב-2012). מדוע מדובר בהרפתקה כה יקרה? בכל זאת הקטארים יאלצו לבנות מגרשים ממוזגים שישכיחו מהצופים את החום הלוהט שבחוץ, להקים שדה תעופה חדש, להוסיף מספר רב של מלונות ולשפץ לגמרי את מערכת התחבורה המיושנת. כנראה שלא לחינם כינה זאת הכלכלן האמריקאי דניס קואטס "קללת המדינות הנבחרות".

"זה פשוט לא משתלם", טוענת ליאונרד במאמרה, "אירועים גדולים דורשים השקעה ראשונית עצומה והעלויות של פיתוח התשתיות בעיר המארחת, ברוב המקרים, עולות על הרווח". מאידך, החוקרת סבורה כי דווקא מודל של תחרויות שנתיות "קטנות" שמנהיגות עומאן, דובאי והאמירויות האחרות עשוי להיות רווחי יותר. בניגוד לאירועי ענק חד פעמיים, הוא גם יכול לסייע ביצירת מקומות עבודה קבועים.

בחריין ומירוץ הפורמולה 1 שלה הם דוגמה מצוינת לאירוע "קטן" ומכניס. על פי העיתונות המקומית, הממלכה – שבשנים האחרונות סובלת מהידלדלות מאגריה ותסיסה הולכת וגוברת של הציבור השיעי – שילמה 150 מיליון דולרים בעבור הקמת המסלול. נוסף על כך היא גם מחויבת להעביר ל"פורמולה 1" דמי זיכיון שנתיים בסך 40 מיליון דולרים.

ומה יוצא לה מזה? המירוץ, שמוגדר כאטרקציה התיירותית הרווחית במדינה, מצליח לחולל בכל שנה פעילות כלכלית ישירה שנאמדת בכ-220 מיליון דולרים ולייצר 38 אלף מקומות עבודה. זה לא הכל; כלכלנים מעריכים כי 500-400 מיליון דולרים נוספים מגיעים לקופה הממלכתית בצורה עקיפה ומשמשים כצינור חמצן לכלכלתה.

טורניר גולף בדובאי. התחרויות מושכות קהל של "עתירי ממון", שבתורם הופכים למשקיעים פוטנציאלייםצילום: אי–פי
עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם

מה קורה כשההשקעות לא מצליחות להחזיר את עצמן? "למרבה המזל, מדינות הנפט העשירות נהנות מתקציבים ממשלתיים אדירים ולא צריכות לדאוג לרווח מיידי", פוסקת ליאונרד, "הן מפצות את עצמן בדרכים אחרות".

ברוב המקרים, הפיצוי יגיע בדמות השקעות זרות במגזר הפרטי.  "הסיבה לכך", מסביר פרופסור דיוויד בלאק, מומחה לקשר שבין פוליטיקה וספורט מאוניברסיטת דלהאוסי הקנדית, "היא שקיום אירועי ספורט בינלאומיים מהווים סוג של תעודת בגרות. העובדה שאירחת אירוע ספורט כזה או אחר מכניסה אותך הישר אל תוך מועדון המדינות המובילות והמפותחות". לדבריו של בלאק, עצם היכולת לארגן הפקות ענק מוכיחה את היכולת של מדינה להשקיע, וחשוב מכך, חושפת בפני משקיעים את הכלים שיש בידה.

"נסיכויות הנפט בעצם יוצרות לעצמן תדמית ידידותית שמעודדת פתיחות ופעילות כלכלית", קובעת ליאונרד, "כל זה מתרחש באזור שידוע בעיקר בשמירה על ערכיו המסורתיים ובדחיית רעיונות ליברליים ומערביים". חלק בלתי נפרד מהתדמית, כך נראה, קשור לביסוסה של תיירות גולף יוקרתית באזור, ויכולתן של תחרויות הטניס ומירוצי המכוניות למשוך קהלים "עתירי ממון", שבתורם גם הופכים למשקיעים פוטנציאליים. 

הדור הצעיר בקטאר, איחוד האמירויות, עומאן ובחריין מקבל בהתלהבות את המציאות החדשה שנוצרה. בניגוד להוריהם שגדלו על "תרבות הנפט" המיושנת ואימצו את ערכיו של המזרח התיכון, ילדיהן של האמירויות העשירות צומחים אל תוך הגלובליזציה. כיום הם שותפים מלאים לגיבושה של זהות לאומית חדשה ושונה לגמרי, שמשתמשת בספורט גם כאסטרטגיה דיפלומטית ופוליטית.   

"החשיפה התקשורתית שאירועי הדגל הספורטיביים יוצרים מאפשרת למדינות הללו לייצא לעולם את הנרטיב הלאומי שלהם", כותבת ליאונרד, "זו הזדמנות הפז שלהם להתחבב על הקהילה הבינלאומית ולשנות את דעת הקהל העולמית על האזור". לא פלא אם כך, שמנהיגי מדינות המפרץ רואים עצמם כגשר היחיד שמחבר בין המזרח "הבדואי, האוטוקרטי והנחשל"  למערב "המפותח והדמוקרטי".

מירוץ האופניים של עומאן. מה בדבר הר מלאכותי?צילום: רויטרס

למרות המסר החיובי, במקרים רבים מנסים אירועי הספורט לכסות על הסכסוכים הפנימיים שבוערים תחת השטח, כאשר לעתים הם אף מלבים את האש. מי שעקב אחר ההתפתחויות בבחריין אשתקד, בוודאי זוכר את המחלוקת האדירה שיצרה תחרות פורמולה 1 במדינה. השלטונות, שרצו לקיים את המירוץ בכל מחיר על מנת להוכיח לעולם שהאביב הערבי פסח עליהם, קיבלו בתמורה חשיפה תקשורתית עוינת שרק הגביהה את הלהבות.

כעת העיניים נשואות אל עבר קטאר השכנה. כל טעות שתעשה נושאת הדגל של "המזרח התיכון החדש", עלולה לעלות לה ולאזור ביוקר. כזכור, בקרב על אירוח המשחקים האולימפיים ב-2020 היא כבר הפסידה פעמיים, כשהוועד האולימפי הבינלאומי סירב להביע את אמונתו ביציבות האזורית. "הזכייה שלהם במכרז לאירוח גביע העולם בכדורגל תשים אותם תחת זכוכית מגדלת", סבורה ליאונרד, "הטמפרטורות הגבוהות יבחנו את החדשנות שלה. בעוד הזמינות של האלכוהול, היחס לאוהדי כדורגל הומוסקסואלים והאפשרות שישראל תשתתף באירוע יבחנו את המחויבות של כל האזור למודרניות וערכים גלובליים".

שליטי הנסיכויות אינם מעוניינים שהעולם יזכור אותם כבעלי בית אוטוקרטים של מדינות קטנות וחלשות, אלא כפטרוניהם של מעצמות נפט לשעבר, שבימיהם הגדולים הביאו לעולם את אירועי הספורט החשובים ביותר.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ