מותה של הג'ודוקא המעוטרת בהיסטוריה

פוקודה קייקו, נכדתו של סמוראי ותלמידתו האחרונה של מייסד אמנות הלחימה, הלכה לעולמה בגיל 99; "היא מעולם לא שכחה תרגיל - מעולם"

אלכס דובוזינסקיס, רויטרס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
אלכס דובוזינסקיס, רויטרס

פוקודה קייקו נולדה בטוקיו ב-12 באפריל 1913 והלכה לעולמה בסן פרנסיסקו ביום שבת, 9 בפברואר 2013. דבר מותה התפרסם רק בתחילת השבוע. שלי פרננדז, 82, שחלקה דירה עם הג'ודוקא וניהלה עמה בארבעים השנים האחרונות את מועדון הג'ודו "סוקו ג'ושי" בסן פרנסיסקו, מסרה שחברתה הטובה – אותה כינתה אחותה הגדולה המאמצת – מתה מוות טבעי בביתה.

בשנת 2006, איגוד הג'ודו הבינלאומי, ה"קודוקאן", העניק לה את דרגת DAN9. חמש שנים לאחר מכן, קידם אותה איגוד הג'ודו האמריקאי לדרגת DAN10 – הדרגה הגבוהה ביותר באמנות הלחימה. היא היתה האישה הראשונה בעולם והיחידה בארצות הברית שזכתה לחגור את החגורה הלבנה-אדומה היוקרתית.

פוקודה היתה החוליה המקשרת האחרונה למייסד הג'ודו. סבה, פוקודה הצ'ינוסוקה, היה סמוראי יפני ומאסטר בג'וג'יטסו. בין תלמידיו נמנה קאנו ג'יגורו, שבשנות השמונים של המאה ה-19 החל לפתח גרסה משלו לג'וג'יטסו, המשלבת איזון ועוצמה, יחד עם מיומנות של לפיתה והשלכה. ב-1934 הזמין קאנו את פוקודה, שגובהה לא עלה על 147 סנטימטרים, לכיתת הנשים בדוג'ו - מרכז לימוד לאמנויות לחימה - שייסד בטוקיו. שם בית הספר היה "קודוקאן".

פוקודה ב-2011. סופו של עידןצילום: Creative Commons

בזמן מלחמת העולם השנייה היא התעקשה לצאת לרחובות טוקיו המופגזת כדי שחלילה לא תחמיץ שיעור. "בהתחלה, כל מה שהצלחתי לחשוב עליו הוא כמה אגרסיביות התנועות וכמה חריג זה לראות אישה שמפסקת את רגליה", סיפרה בראיון שנערך עמה ב-2011. ביפן המסורתית, ציפיות החברה היו שפוקודה תינשא ותקדיש את חייה למלאכה ביתית, דוגמת טקס התה היפני, כראוי לבת למעמד הגבוה, אולם היא בחרה בג'ודו. "זו היתה החתונה שלי", אמרה "גברת ג'ודו", חנוקה מדמעות, בסרט התיעודי שהופק עליה ב-2012. "בחרתי בג'ודו על פני חיי הנישואין".

לדברי פרננדז, היותה אישה מנע מפוקודה התקדמות מקצועית, שכן נאסר עליה להתחרות נגד גברים. באולימפיאדת טוקיו ב-1964, בה נכלל ג'ודו לראשונה במשחקים, הציגה לעולם את רזי אמנות הלחימה. לארצות הברית היגרה ב-1966, בעקבות הזמנה של מועדון ג'ודו מקליפורניה. שש שנים לאחר מכן הפכה לאזרחית אמריקאית וב-1970 פתחה דוג'ו בניהולה. "היה חזק, היה עדין, היה יפה", היתה הסיסמה של בית ספרה. "ג'ודו אינו רק ספורט, אלא מצב נפשי, פיסי ורוחני, הוא אמנות כמו שהוא מדע. חייה היו איזון מוחלט", נזכרת פרננדז.

היא המשיכה להתאמן בג'ודו גם כשנכנסה לעשור העשירי של חייה, ולא הפסיקה גם לאחר שרותקה לכיסא גלגלים. כאשר ביקרה בדוג'ו היא התיישבה במקומה הקבוע ובשעה שהמורים הדריכו את הסטודנטים, חילקה הוראות ועצות. "כמעט עד לימיה האחרונים, היא היתה חדה וצלולה. היא מעולם לא שכחה תרגיל ג'ודו – מעולם", סיפרה פרננדז, שהוסיפה שפוקודה המשיכה ללמד בדוג'ו שלוש פעמים בשבוע, שבוע לפני מותה.

"היא היתה תלמידתו האחרונה של קאנו שנותרה בחיים", סיכמה חברתה הטובה, "אין אדם אחד בעולם שיכול להתגאות בכך. זהו סופו של עידן".

צפו בקטע מתוך הסרט התיעודי על חייה של פוקודה:

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ