איראן מבכה את היעלמות ההיאבקות

ענף הספורט שהוצא מהאולימפיאדה מהווה בסיס תרבותי חשוב ברפובליקה האיסלאמית, שמתמודדת עם הכחדת הענף הפופולרי

תומאס הרדברינק, ניו יורק טיימס
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
תומאס הרדברינק, ניו יורק טיימס

כבר עשרות שנים שדבר לא השתנה במועדון ההיאבקות מרקובקר ששוכן בדרום טהראן. לפני מספר ימים, נערים בבגדי התעמלות רצו סביב מזרון צהוב, כשהגבוה מוביל והיתר אחריו. מאמנם, אסראפיל דודנגה בן ה-67, צפה בהם מירכתי המועדון. לפי המאמן הוותיק, מתאבק חייב להיות אדם מכובד, סלחני, לוחם למען הצדק והחלשים. "מתאבק טוב הוא אדם דתי", הוא אומר.

מתאבקים ממדינות בעלות מסורת ענפה בספורט, כמו רוסיה, טורקיה ואפילו ארה"ב, התכנסו בבירת איראן בשבוע האחרון, שם נערך גביע העולם השנתי בהיאבקות, שנערך בצל החלטת הוועד האולימפי להוציא את הענף הוותיק מחוץ למשחקים, החל מ-2020.

כנראה שאף מדינה לא לקחה את ההחלטה בצורה קשה, יותר מאיראן. הקשר בין התרבות של הרפובליקה האיסלאמית לבין ענף הספורט, הולך אחורה אלפי שנים. באולימפיאדת לונדון, אספה המשלחת האיראנית מחצית מסך המדליות שחולקו, כולל שלוש מזהב.

התמונות שבחדרו של דודנגה. "אנחנו חייבים את ההיאבקות"צילום: ניו יורק טיימס

מלכים פרסיים אגדיים היו מתאבקים בקרבות אפיים. הקדוש השיעי הראשון, אימאם עלי, היה גם הוא מתאבק. בזמנים המודרנים, מתאבק בשם גולאמרזה טאקטי, שעמד מול השאה מוחמד ראזה פלאבי ונפטר בנסיבות חשודות ב-1968, עדיין נחשב לגיבור עממי, אך מעל הכל, ההיאבקות נחשבת לספורט גברי, ענף שמקדש ומגדיר את התרבות הגברית השלטת.

האיראנים קיימו סמינרים בשבוע האחרון בו דנו בכירי הענף כיצד לשנות את החלטת הוועד האולימפי. "אפשר רק לדמין כי ההחלטה היממה אותנו", אומר מאנסור אסקארי, חבר איגוד ההיאבקות האיראני. "זכינו במדליות בהיאבקות מאז 1948".

כבר ב-2002 התריע הוועד האולימפי הבינלאומי כי הענף סובל מפופולריות ירודה ברחבי העולם, כשהכיסוי התקשורתי בהתאם. אך האיראנים טוענים כי שיטת הניקוד והחוקים החדשים הרסו את הענף. "אנחנו צריכים לחזור לקרבות ארוכים יותר ולשים דגש על טכניקה", אומר אסקארי, שמציין גם את צירופם של ענפים כמון כדורעף חופים ו-BMX. "היאבקות הוא אחד מענפי הספורט העתיקים בעולם, אי אפשר לתת לו להיעלם בגלל הרייטינג", הוא אמר והעריך כי יש כ-300 אלף מתאבקים באיראן.

נשיא איראן, אחמדיניג'אד, עם נבחרת ארה"ב בגביע העולםצילום: אי–פי

אחד מהם הוא חאמיד זוריאן בן ה-27, שזכה במדליית זהב בלונדון בסגנון יווני-רומי, במשקל עד 55 ק"ג. הוא החל להתאבק כשהיה בן 7. כעת, כשהענף ייצא מחוץ למשחקים האולימפיים, הוא מעריך כי יפסיק לעסוק בו. "האימונים קשים", הוא אומר. "אתה סובל כדי להפוך לטוב ביותר, אבל כעת אין מוטיבציה".

בעיה אחת עמה האיראנים מתקשים להתמודד, היא האיסור של מדינתם לתת לנשים להיאבק. החלטה שיכולה לקדם את הספורט ולהפוך אותו לאטרקטיבי יותר. "זה נכון שבסירובנו לתת לנשים להיאבק אנחנו מגבילים את עצמנו", אומר אסקארי. "אבל אנחנו לא יכולים לאפשר זאת בגלל האמונה האיסלאמית שלנו. קשה לנו להשתנות, הדברים טובים כפי שהם עכשיו".

בינתיים, במועדון של דודנגה, המאמן מביט בחניכיו וצועק לעברם: "לא לדבר", ואז אומר, כאילו לעצמו: "נראה לי שאשחרר אותם. הם נראים עייפים". אחרי שהילדים הולכים לביתם, מתיישב דודנגה מאחורי השולחן במשרדו הצנוע ושותה תה. העתיד לא ברור אבל הוא בטוח. "אנחנו חייבים את ההיאבקות", הוא מסכם בפשטות.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ