זהו סיפורו של הטורנדו עם הטורבן

פאוג'ה סינג הפך לאדם המבוגר ביותר שסיים ריצת מרתון ולכוכב בקמפיינים לצדם של בקהאם ועלי. השבוע, בגיל 102, החליט לתלות את הנעליים

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

יותר משמונה שעות לאחר שהמירוץ הוזנק, עשרות המתנדבים של מרתון טורונטו 2011 שמטו הכל, עצרו והחלו למחוא כפיים יחד עם אלפי האנשים וצוותי התקשורת שהמתינו במקום. הרגע המיוחל אירע כשפאוג'ה סינג התקרב לקו הסיום. עבורו הדרך היתה ארוכה הרבה יותר והחלה מאה שנים קודם לכן, אי שם באפריל 1911, בהודו שהיתה אז תחת כיבוש בריטי. "אני מתרגש כאילו שוב התחתנתי", אמר סינג, שהפך באותו יום בטורונטו לרץ המרתון המבוגר בעולם. שיאו, אגב, מעולם לא הוכר משום שלא הצליח להציג תעודת לידה שמוכיחה את גילו.

השבוע סינג שוב עלה לכותרות, כשהחליט לתלות את נעלי הריצה בגיל 102. הוא עשה זאת בדרך אופיינית, במסיבת עיתונאים שכינס בהונג קונג דקות ספורות לאחר שקבע שיא נוסף בריצה ל־10 ק”מ. "הגיל הדביק אותי", הודה אחרי שהסדיר את נשימתו, "המירוצים לא נהיים קלים יותר".

באמצעות מאמנו, שמשמש גם כמתורגמן, הסביר החקלאי הסיקי שהיגר לבריטניה בשנות התשעים, כי הוא חייב לפרוש כל עוד הוא בשיא. זו לא היתה הפתעה. "הטורנדו עם הטורבן", כפי שסינג מכונה בעולם, כבר הכריז על כך בעבר. הקטר, שהחל לרוץ בגיל 89 בעקבות מות אשתו ובנו, סוף סוף מוריד קצב.

פאוג’ה סינג עושה מה שהוא יודע בהונג קונג. “אני מפחד שכשאפסיק לרוץ, לא יאהבו אותי יותר” צילום: אי–פי

"קשה לי מאוד עם כך שאני פורש", הסביר סינג, "אני לא ממש אוהב את המלה 'פרישה' כיוון שאני עדיין מסוגל לרוץ. זו תחושה שלילית שלא חוויתי בעבר. אני מפחד שכשאפסיק לרוץ, אנשים לא יאהבו אותי יותר. כרגע כולם אוהבים אותי. אני מקווה שאף אחד לא ישכח אותי ויתעלם ממני. כשאתה מזדקן, אתה רק מחפש את תשומת הלב". וסינג מבין קצת בענייני תשומת לב. הוא נבחר לאחד מנושאי הלפיד האולימפי במשחקים באתונה ובלונדון והשתתף בקמפיין פרסומי לחברת "אדידס" לצד דייויד בקהאם ומוחמד עלי. הסלוגן, איך לא, היה "בלתי אפשרי הוא כלום". "לעולם לא אפסיק לרוץ", הצהיר והתחייב כי ישקיע לפחות ארבע שעות ביום באימונים, "הריצה היא חיי".

הריצה אינה דבר שסינג לוקח כמובן מאליו. הוא נולד בביאס פינד, כפר שכוח אל במדינת פנג'אב. הוריו היו עניים מרודים. התפתחותו היתה מאוחרת והוא החל ללכת רק בגיל חמש. בביוגרפיה שנכתבה עליו העיד כי אפילו כשמלאו לו 15, רגליו היו כה חלשות עד שבקושי יכול היה לצעוד מייל (1.6 ק"מ). "אני מניח שזו היתה דרכו של אלוהים לשמר את רגליי לשלבים מאוחרים יותר של החיים", הוא אומר כיום.

אולי הוא צדק. בשנת 2000 סיים סינג את מרתון לונדון ב־6:54 שעות ומאז השתתף בתשעה מרתונים נוספים ובעשרות תחרויות ריצה למרחקים קצרים יותר. שיאו האישי – שמהווה גם שיא עולם לקבוצת גיל 90 ומעלה - נקבע בטורונטו כשהיה בן 93 ועומד על 5:40 שעות. מלבד זאת הוא מחזיק בעוד תשעה שיאי עולם – שמונה מהם (מ־100 ועד 5,000 מטר לגילאי 100+) נקבעו בהפרש של דקות אחד מהאחר.

"כשעזבתי לבריטניה, לא היתה לי כל כוונה להשתתף במרתונים", הוא טוען, "אני בסך הכל איש פשוט וחסר השכלה. עבדתי קשה כדי לגדל את ששת ילדיי". אנשים שפגשו אותו דווקא מספרים על אדם צלול, מלא בשמחת חיים, שמתפעל חשבון דוא”ל ושולט באינטרנט. "הוא אישיות יוצאת דופן", מספר אלן ברוקס, מנהל מרתון טורונטו, "הוא שינה את חייהם של רבים".

את סודו הגדול רבים עוד ינסו לפענח. כשהיה בן מאה, הפך לפרזנטור המבוגר ביותר של PETA, ארגון בינ”ל לשמירה על זכויות בעלי חיים. מימי בקאצ'י, ממנהלות הארגון, סבורה כי התזונה הצמחונית היא הסיבה האמיתית לאריכות ימיו. "אני תמיד משתדל להיות שמח", מנסה סינג להסביר את הסוד לחיים ארוכים ובריאים, "הפעילות הגופנית הרחיקה ממני מחלות, אלוהים שמר עלי מפני החמדנות וההפקרות". סינג מספר כי הוא מעדיף להתעלם מהרעות החולות סביבו, שהוא מסרב להיכנס לוויכוחים ושאת הכעס תמיד יעדיף להשאיר לאחרים. "אני חושב בפשטות, חי בפשטות ואוכל מזון פשוט", סיכם בפשטות.

בעוד חמישה שבועות אמור המרתוניסט לחגוג את יום הולדתו ה־102. בשבוע האחרון טען כי הוא מרגיש מצוין ודיווח כי אינו זקוק ליותר מיום כדי להתאושש מריצה, אך דבק בהודעת הפרישה. כשנשאל על הרגעים המשמעותיים בחייו, ציין את מרתון ניו יורק ב־2001, שנערך אחרי הפיגוע במגדלי התאומים. "יש אנשים שמפסיקים לחיות לפני שהם מתים, בעוד אחרים ממשיכים לחיות גם אחרי מותם", הוא אומר, "אני תמיד אספתי את כל האומץ שמצאתי בתוכי ולא חשבתי על דבר אחר".

צפו בסיפורו המדהים של סינג:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ