מוטורי |

בן ארי: "לא קיבלתי הנחות בגלל שאני בחורה"

לירון בן ארי מתחזקת קריירה מוטורית מרשימה בענף בו הרוב גברי, והגיעה לשיא עם מקום 2 במרוץ פורמולה ישראל. "חוויה עוצמתית במיוחד"

ליאת בר סתו, מלאבס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ליאת בר סתו, מלאבס

בין מאות נהגים, רכבים, אופנועים ועשרות אלפי כוחות סוס, שלקחו חלק באירוע המרהיב שהתקיים בסוף השבוע האחרון באילת, היתה גם לירון בן ארי מכפר סבא. האירוע, מרוץ פורמולה ישראל, אירוע הספורט המוטורי הגדול ביותר בארץ, התקיים כאן זו הפעם השנייה. הוא כלל קטגוריות רבות בתחום המוטורי, לכל אוהבי הז'אנר באשר הם. בן ארי בת ה־28 לא רק השתתפה, אלא גם היתה בין הזוכים.

ההתרגשות ששררה על קו הזינוק לפני, ובעמידה על הפודיום אחרי, לא זרים לבן ארי, שמתחרה בקטגוריות שונות של ספורט מוטורי כבר קרוב לעשור, אך אפילו נהגת מרוצים ותיקה כמוה לא יכולה היתה להסתיר את התחושה האדירה שאחזה בה כשעמדה על הפודיום בשבת האחרונה, והניפה את הגביע לאור זכייתה במקום השני באליפות פורמולה ישראל לנשים.

בן ארי היא נהגת מרוצים מקצועית, ונצר למשפחת נהגי מרוצים מהוותיקות בישראל. היא מתחרה זה כעשור לצד אביה ואחיה בקטגוריות שונות. בין השאר, משמשת לירון נווטת של אחיה, אייל בן ארי, במרוצי הראלי ספרינט, והיא בעלת ניסיון גם בנהיגת קארטינג וכנהגת מסלול במרוצי מכוניות. על כל אלו תוסיפו רכיבה על אופנוע ספורט כבד, ולרגע תשכחו שלפניכם עומדת בחורה עדינה, לבושה למשעי ומטופחת, שעומלת בימים אלו על סיום תואר במדעי הרוח.

בנקודת ההכנה

"התחלתי להתחרות כשהייתי חיילת, במרוצים של רכבי קארטינג. היו אז בארץ שלושה מסלולים ושתי ליגות, ואני התחריתי בשתיהן. באותה תקופה כל ארבעת בני המשפחה שלי (האב ניר, האחים אייל וטל, ובן הדוד חן; לב"ר) שמתחרים גם הם, התחרו יחד איתי. בליגה האישית יצא לנו להתחרות אחד נגד השני ובליגה השנייה, מרוצי סיבולת - מקביל למרוץ שליחים - התחרינו יחד".

לירון בן ארי. "אני מרגישה כאילו זכיתי במקום הראשון"צילום: אתי אור

אף על פי שעברו 18 שנים עד שהתחילה להתחרות, אפשר לומר שהדרך לעיסוק המוטורי נסללה עבור בן ארי כבר בילדותה. "אבא שלי התחיל להתחרות ממש סביב הזמן שנולדתי", היא מספרת, "הוא היה מביא הביתה אופנועים, מכוניות וטרקטורונים, כך שבבית תמיד שררה האווירה הזו של הספורט המוטורי. נהגנו לצאת כל המשפחה יחד לטיולי ג'יפים, ובכל פעם שהיה מרוץ או אירוע, הצוות היה מורכב מבני המשפחה. אני זוכרת את עצמי כתינוקת וכילדה מתרוצצת בין המכוניות בנקודות ההכנה לזינוק למרוצים, ליוויתי את אבא שלי לכל המרוצים. לאט לאט, ככל שהתבגרתי, הפכתי להיות חלק בלתי נפרד מהצוות שמלווה את הנהג במרוץ".

מה זה אומר להיות חלק מהצוות?

"הכוונה בלהיות חלק חלק מהצוות היא לדאוג לכל מה שמסביב לנהיגה במרוץ, וזה די הרבה: להיות חלק מההכנה של הרכב למרוץ, ללוות את הצוות פיזית במסלול, לרדוף ולעקוב אחריו בשטח כדי לוודא שכל אנשיו בסדר, לחכות להם בנקודות תדלוק כדי שיספיקו לתדלק, לתקן תקלות ולצאת חזרה למסלול כמה שיותר מהר. גם היו מקרים, במרוצי חורף, שהיינו צריכים לחלץ את הצוות מהבוץ".

אחרי שאחיה של בן ארי הצטרף גם הוא למרוצים כנהג מן השורה, עזבה גם לירון את הצוות הלוגיסטי, והצטרפה אליו למושב שליד הנהג כנווטת בתחרויות הראלי ספרינט. לירון מסבירה: "ראלי זו תחרות שבה המכוניות מתחרות במסלול מסומן בשטח. אחי הגדול היה נוהג בספרינט ואני ניווטתי עבורו. התפקיד של הנווט הוא להיות אחראי על כל מה שמסביב, שהוא לא הנהיגה עצמה. אם זה לעקוב אחר הזמנים, מתי נכנסים ויוצאים מהתחנות השונות, להיות אחראי על הדרך, על כל האדמיניסטרציה של המסלול, לדעת מתי מגיעים הסיבובים, כמה מהר אפשר לקחת אותם, ללמוד את המסלול בעל פה - כאשר לפעמים מדובר במסלול של 300 ק"מ, ולהזהיר מכל מיני מכשולים וסכנות שעלולים להיות בדרך, כמו עליות שלא רואים מה קורה אחריהן, בורות, שיחים, והכל כדי שהנהג יוכל להתרכז אך ורק בנהיגה עצמה".

הדרך ממושב הנווט למושב הנהג היתה קצרה, ומהר מאוד מצאה את עצמה בן ארי נוהגת במרוצים, עם נווט משלה. "זה היה השלב שבו התחלתי לקחת חלק במרוצים בליגה של הגדולים", היא אומר ומחייכת. יש לזכור שבמשך כל התקופה המדוברת, הספורט המוטורי עדיין לא היה חוקי בישראל. חוק הספורט המוטורי אמנם עבר ב־2009, אבל סחבת ביורוקרטית והיעדר אישורים וביטוחים מתאימים דחו את תחילת התחרויות הרשמיות בישראל עד אמצע 2011. אולם, כל אלו לא מנעו קיום מרוצים לא רשמיים בארץ.

"היו לנו כל מיני אימונים והיו תחרויות פיראטיות במקומות שונים בארץ", מספרת לירון, "רק בשנתיים האחרונות הספורט המוטורי הפך להיות חוקי וזו הקלה מדהימה. המרוצים מסודרים, עם ליווי משטרתי ועם ליווי של מד"א. כל הארגון משתנה, אפילו ברמה הבסיסית ביותר של קיוסק ושירותים כימיים, דברים שלא היו לנו לפני".

עכשיו לשאלה המתחייבת. זה הרי לא שגרתי שבחורה תעסוק בתחום שנחשב לרוב כתחום גברי. איך מתייחסים אלייך בענף?

"תמיד הייתי על תקן 'הבחורה'. במרוצי קארטינג בדרך כלל הייתי הבחורה היחידה, שזה תמיד נחמד כי הייתי תמיד ה'בובה' עבור ההורים של הבנים שהתחרו מולי. הגברים נוהגים באופן הרבה יותר אגרסיבי ממני, לא תמיד אני מעזה כמוהם. יש גבול מאוד דק בין אגרסיביות בריאה, ומה שנקרא לחצות את הקווים. אבל להיות הבחורה היחידה זה מאוד כיף כי תמיד יש פרגון גדול מכולם. לא רק המתחרים מפרגנים, אלא גם המשפחות שלהם, שם בדרך כלל הילדים הם דור שני לספורט מוטורי. תמיד הייתי שווה בין הבנים ומעולם לא נתנו לי הקלות כי אני בחורה - גם לא רציתי. התחריתי כמו כל בחור, עם המון תמיכה מהמשפחה ומהחברים, שתמיד שמחו ודחפו אותי להישגים גבוהים יותר".

התלהבות בסרבל ובקסדה

לירון בן ארי חוגגת בסיום. אפשר לומר שהדרך לעיסוק המוטורי נסללה עבור בן ארי כבר בילדותהצילום: אתי אור

תגובות נלהבות, באופן צפוי, היא מקבלת מהמשפחה. "אבא שלי תמיד מתלהב כשהוא רואה אותי בסרבל ובקסדה", מספרת לירון, "אני חושבת שמאוד חשוב לו שאני בתחום. כשהתחלתי להתחרות קצת פחדתי והיה לי קשה, לא הייתי סגורה לחלוטין על כך שזה מה שאני רוצה, אבל אבא שלי לא הפסיק לעודד אותי והתמיכה המשפחתית היתה גורפת. דווקא ביני לבין עצמי, תמיד הרגשתי שאני צריכה להוכיח את עצמי יותר. כבחורה בעולם של גברים, היה לי חשוב להראות שגם בחורה יכולה לתת בראש ולהגיע להישגים, ושצריך לתת לנו הזדמנות שווה כמו לכולם".

ואיך זה משפיע על החיים האישיים שלך, על הקשרים שלך עם גברים?

"אני לא אשקר. זה לא קל, והרבה פעמים זה הפריע לי בדרך ליצירת קשרים עם גברים. מאוד מאיים על גברים שבחורה עוסקת בתחום הספורט המוטורי, זה נתפס כאילו את נכנסת לעולם שהוא שלהם, וברוב הפעמים פשוט היו מקטלגים אותי מיד על ההתחלה: או שהיו שמים אותי בקטגוריה של 'אחת מהחבר'ה' ומתייחסים אלי כמו גבר, כמו' סחבק', או שפשוט לא התעניינו והלכו.

"אבל אמרתי לעצמי שמי שזה מפחיד אותו, מי שזה מאיים עליו, הוא לא מספיק גבר בשבילי. לפני שנה וחצי בערך פגשתי את בן הזוג הנוכחי שלי, ודווקא השיחות על התחום המוטורי גרמו לו להתעניין בי יותר ויצרו אצלנו חיבור מאוד מאוד חזק. גם בזמן המרוץ הוא היה שם איתי, תמך ועזר לאורך כל הדרך והעצים את החוויה".

למרוץ הפורמולה השנה הגיעה בן ארי כמעט במקרה. לאחר שהתבשרה במיונים הראשונים שלא תמשיך לתחרות עצמה, קיבלה רק חודש לפני המרוץ את ההודעה שבסופו של דברכן תשתתף בפורמולה ותתחרה במקצה הנשים. זה היה סוג של הגשמת חלום מבחינתה: "לכל אדם שעוסק בספורט מוטורי יש את החלום לנהוג על מכונית פורמולה. בשנה שעברה הייתי חלק מצוות ההפקה של אירועי הפורמולה, עמדתי ליד האנשים שעלו לנהוג במקצים ופשוט הזלתי ריר. כל מה שרציתי היה לעלות ולנהוג. במיונים למרוץ השנה סיימתי שנייה מתוך 11, אבל הנוהל הראשון היה שרק הראשונה מכלמקצה עולה לתחרות.

"רק כמה שבועות לפני התחרות הבינו המארגנים שאין להם מספיק בנות והחליטו לקחת את שמונה הנהגות הכי טובות מימי המיונים. מבחינתי מדובר החלום שהתגשם. עצם זה שהגעתי לנבחרת ולגמר כבר ריגש אותי, אבל זה כלום לעומת מה שקרה אחר כך. כשעמדתי על הפודיום וקיבלתי את הגביע זו היתה החוויה הכי עוצמתית שחוויתי בקריירה המוטורית שלי, אף על פי שזו לא הפעם הראשונה שלי על פודיום, בין היתר בגלל שזו המסגרת הכי גדולה ורצינית שאי פעם התחריתי בה".

ממש מהזינוק

הדרך אל הפודיום לא היתה קלה. מהרגע שבו התבשרה בן ארי כי תיקח חלק במרוצים החלה בשגרת אימונים אינטנסיבית ששיאה הגיע בשבוע שעבר, בימים שלפני התחרות. "הגענו לאילת ביום שלישי שעבר ומיד התחלנו באימונים לקראת התחרות. זו היתה הפעם הראשונה שנהגתי על רכב מסוג פורמולה, ומדובר ברכב מאוד חזק - 200 כוחות סוס שמניעים כלי נמוך וצר במשקל 450 ק"ג, כאשר בתוך יומיים וחצי אני צריכה לשלוט בו מספיק כדי להתחרות.

"הייתי בהיסטריה, לחוצה מאוד, היו לי המון פרפרים בבטן וחוסר ודאות. זה רכב שלא פשוט להתרגל אליו, הוא לא דומה לשום דבר שנהגתי בו עד היום. כל נעילת גלגלת או גז לא במקום עלולים להכניס אותך לסחרור ולאיבוד שליטה. ביליתי המון זמן בלהבין איך לשלוט בו כמו שצריך, כיוון שעל מנת להוציא מרכב כזה את המקסימום צריך למצוא רגש מאוד מדויק.אבל ברגע שיצאתי איתו למסלול והתחלתי לנסוע - פשוט אין מילים לתאר את ההרגשה. לב מפרפר על 200 קמ"ש והחיוך לא נמחק מהפנים. זו פשוט חוויה אדירה".

את הימים הבאים בילתה בן ארי בין מסלול המרוץ, שם התרגלה לרכב המרוצים החדש, מדדה זמנים, שיפרה הישגים ולמדה מחדש את הגבולות של עצמה. בין היתר, מצאה גם זמן לעזור למשפחתה להכין את רכב האימפרזה שבו התחרה אביה, ניר בן ארי, מחלוצי המתחרים בספורט מוטורי וזקן נהגי הראלי־רייד הפעילים בישראל, בקטגוריתTouring Cars - בה, אגב, סיים במקום הראשון.

היה שלב מסוים שבו חשבת שאולי לא תגיעי לגמר או לפודיום?

"היו רגעים קשים במהלך התחרויות, כשראיתי מתחרות אחרות שכמעט איבדו שליטה על הרכב או כשבאחד הסיבובים נתפס לי הגז וכמעט עשיתי תאונה על המסלול, אבל לא הפסקתי להאמין בעצמי. מהרגע שנודע לי שאני הולכת לנהוג בתחרות, ידעתי שאהיה מאופסת, ידעתי שהניסיון שלי יתרום, שאני אעשה את המקסימום ואגיע הכי רחוק שאני יכולה.

"אני מאוד מרוצה מהתוצאה, בסופו של דבר. לאורך כל הסיבובים בתחרות הייתי מאוד מאוד קרובה למקום הראשון, ממש מהזינוק. הרבה אנשים אמרו שעוד הקפה אחת והייתי זוכה, אבל אני מרגישה כאילו לקחתי מקום ראשון. זה תענוג אמיתי, במיוחד כשגם אבא שלי זכה במקום ראשון. בלי המשפחה, החברים ובן הזוג לא הייתי מגיעה לשם. כשסיימנו את המקצה, עצרו והעמידו אותנו מול הקהל. קודם כל נופפתי אליהם, ואחרי שנכנסנו למכוניות כדי לקחת אותן לפיט, ראיתי את המשפחה שלי מעבר לגדר והתחלתי לבכות. כל כך התרגשתי. הם מדהימים והיה לי העונג שהם היו איתי שם".

יש למה לצפות לקראת פורמולה 2014?

"אני אעשה הכל כדי שזה יקרה. אלך למיונים כמו השנה ואתן כל מה שיש בי כדי לזכות בשנה הבאה במקום הראשון".

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ