גאל חובט, מונפיס רץ לרשת

בגיל 26, גאל מונפיס ממשיך להבטיח להשתנות ולהעדיף את השואו, ועל הדרך משגע אוהדים, יריבים, פרשנים ואת משחק הטניס עצמו

אלעד זאבי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אלעד זאבי

שדר יורוספורט, סיימון ריד, אולי לא התכוון לסכם שלשום את הקריירה של גאל מונפיס במשפט אחד, אבל זה בדיוק מה שעשה. במהלך המשחקון השלישי במערכה הראשונה, שלח הצרפתי את ארנסטס גולביס ימינה, ואז שמאלה, ואז שוב ימינה. הוא בנה את הנקודה עם הרבה סבלנות ואפילו, רחמנא לצלן, מחשבה. הוא גם זכה בה. "אני לא מאמין שאני אומר את זה", אמר ריד, תדהמה בקולו, "אבל מונפיס משחק חכם".

כשטניסאי בן 26 משחק חכם, ודאי כשבעברו הפגנת נוכחות בטופ 10, איש לא אמור ליפול מהכיסא. אלא שאצל מונפיס – שרק השנה הסביר 23 שגיאות כפולות במשחק באליפות אוסטרליה במלים "רציתי לגמור את הנקודה באס כדי שלא אצטרך לשחק אותה" – זה ממש לא מובן מאליו. למעשה, זה אף פעם לא היה מובן עבור מי שתמיד חרג מהנורמות המקובלות בענף. בניגוד לספורטאים שהצליחו לרתום את תכונותיהם הייחודיות לטובת שיפור ביצועיהם והישגים, אלה של מונפיס – שחקן ייחודי יותר מהרוב המוחץ בסבב – תמיד הרגישו כאילו הן גוררות אותו למטה. הווירטואוזיות עלתה לו בהפסדים, התיאטרליות בנפילות מתח. המתנה הגדולה ביותר שקיבל מהטבע – "הוא האתלט הטוב ביותר בטניס", אמר עליו פעם אנדי מארי – מתקלקלת לעתים קרובות מדי. פציעותיו התכופות רק שמות את החותמת על חוסר היציבות הכללי שהוא גאל מונפיס.

בימים האחרונים, לעומת זאת, הוא הצליח לרסן את הירידות ולמנף את העליות לניצחונות מרשימים – על אחת מארבע הבמות הגדולות בענף. בסיבוב הראשון של הרולאן גארוס, מול תומאש ברדיך (6 בעולם), שרד איבוד יתרון בן שתי מערכות בדרך לניצחון במערכה החמישית. מול גולביס חזר מפיגור מערכה והתאושש מבזבוז יתרון 2-5 במערכה השלישית, שנגררה לשובר שוויון. "פשוט האמנתי בעצמי", אמר, ומיהר לתת קרדיט לקהל הביתי: "יש קסם מיוחד בפאריס. אני מוציא מעצמי דברים שלא ידעתי שאני מסוגל להם. האוהדים נותנים לי כנפיים, גורמים לי לרחף".

מונפיס. מתחיל בתכנית תזונה ורץ למקדונלדסצילום: רויטרס

מי שלא אוהב לראות את מונפיס מרחף על המגרש, לא אוהב טניס. מלבד השואו הקבוע, ששלשום כלל גם צילום של הגל שעשה הקהל בין המערכות באמצעות הסלולרי, מול ברדיך וגולביס הוא הציג את מלוא הרפרטואר. עוצמה, תחכום, עידון, ערמומיות, דיוק ויצירתיות – כל ההיבטים הללו דרים תחת מחבטו של מונפיס, וכולם נהנים לראותם. "מרגש לצפות בו", החמיאה ויקטוריה אזרנקה בטוויטר. גם מארי, ג'ו־וילפריד צונגה, מילוש ראוניץ' וקרולין ווז'ניאקי עשו זאת. לעומתם, אנדי רודיק בחר להתייחס גם לפיל בחדר: "יכול להיות שמונפיס הוא השחקן המוכשר ביותר שמעולם לא סיים שנה בעשירייה הראשונה?".

השאלה עד כמה רחוק מסוגל להגיע מונפיס – לא בפאריס, בקריירה – מטרידה מומחי טניס כבר שנים. מי שכיכב בסבב הנוער והפך מקצוען ב־2004 נשא נטל ציפיות כמעט בלתי הגיוני. הפציעות התכופות הפריעו, ודאי, אבל גם המנטליות. גישת ה"בדרן קודם, שחקן אחר כך" אמנם הפכה אותו לדמות אטרקטיבית שזוכה למחמאות מאוהדים וקולגות, אבל גם לאנדראצ'יבר שנפרד מוקדם מטורנירים גדולים. רק פעם אחת הגיע לחצי גמר גראנד סלאם, ברולאן גארוס 2008.

"אני פשוט משחק את המשחק שלי", אמר בתחילת השנה באוסטרליה, "אנשים יכולים לאהוב או לשנוא את זה". קשה לשנוא את זה, אבל לפעמים גם קשה לאהוב את התוצאות. "יש לו יכולות מדהימות, אך הוא הארלם גלובטרוטר מהבחינה הזו שהוא מאוהב בשואו", אמר עליו פטריס דומינגז, לשעבר המנהל הטכני באיגוד הטניס הצרפתי, "אנשים מתרגשים מכך, אבל זה גם בעוכריו".

המיטב של מונפיס, המיטב שהמשחק יכול להציע:


כך גם חוסר משמעת עצמית או יכולת התמדה. למונפיס כבר יצא שם של שובר לבבות סדרתי של מאמנים. חלקם דרשו ממנו יותר מכפי שרצה או היה מסוגל להשקיע, אחרים התייאשו אחרי ששוב נטש את תורתם ועשה על המגרש את מה שהרגיל את כולם לצפות לו. "הייתי משלם הרבה כסף בשביל לראות את גאל משחק בכל יום בשבוע", הגדיר זאת דארן קייהיל, "אבל הייתי גם מוכן לשלם הרבה בשביל שלא יכריחו אותי לאמן אותו".

אחרי שהחמיץ חלק גדול מ־2012 בעקבות פציעה בברך, שאיימה על המשך הקריירה שלו, מונפיס מאותת כעת על שינוי. הוא מתאמן עם אריק ווינוגרדסקי, מאמנו לשעבר של צונגה, אותו קיבל "בהשאלה" מהאיגוד הצרפתי. לאחרונה סיפר ל"ל'אקיפ" על רצונו "למצוא מאמן ופיסיותרפיסט, להציג יכולת עקבית ולהתחיל לטפס בדרוג". צרפת כבר שמעה זאת בעבר. מונפיס, מסוג האנשים שיסתרו עצמם באותו משפט אך בחינניות, חשף במקביל את שיטות האימון שלו: "יש לי תרגילים בשביל הברך ואני שונא את חדר הכושר, אז אני משחק עם חבריי בפלייסטיישן והמפסיד עושה אתי את התרגילים". בהמשך גילה כי נטש את תכנית התזונה בה החל בשנה שעברה לטובת ארוחה יומית במקדונלדס.

ועדיין, אולי בכל זאת יתרחש שינוי. הגיל עושה את שלו, ואיש לא רוצה להיחרת בזיכרון הקולקטיבי כילד פלא שנשאר ילד, לפחות מבחינת גישתו למשחק. "היו לי הרבה הפסקות בקריירה, ובגיל 26 אתה מתחיל לחשוב על דברים בצורה שונה", אמר ל"Tennis Now", רק כדי לחזור לישן והמוכר במשפט הבא: "עד כמה שאני אוהב לנצח, אני אוהב יותר לשחק. אם שיחקתי היטב ואנשים נהנו, זה יספק אותי – ניצחון או הפסד". כנראה שבכל זאת יש דברים שלא משתנים כל כך מהר.

תגיות קשורות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ