בלוג הבייסבול

כשכדור במהירות 163 קמ"ש פוגע בראש

אלכס קוב, ג'יי.איי האפ וברנדון מקארת'י נפגעו לאחרונה מכדור שנחבט חזרה לראשם והאיצו את החיפוש אחר אמצעי הגנה. לא כולם מעוניינים

ניר צדוק
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ניר צדוק

בייסבול, אומרים אלו שלא מבינים על מה המהומה, הוא לא בדיוק ספורט. "איך, אם השחקנים מהדקים את הכרס עם חגורה?", הם תוהים, "צריך כושר בשביל המשחק הזה? זה אפילו לא ספורט מגע. אם זה ספורט, אז למה לא שח-מט, למה לא פוקר?". ואכן, להבדיל מענפים דינמיים יותר דוגמת כדורגל וכדורסל - ולבטח פוטבול והוקי - בייסבול הוא משחק שמורכב מאינספור סיטואציות ומאבקים אישיים, אך לאו דווקא מן הסוג המצריך התחככות של מגן בתוקף, חלוץ בבלם, ליינבקר ברץ אחורי. כמו משייטים בספירה עליונה, חצי פילוסופיים-חצי מעשיים, אין להם, לקרבות האישיים העומדים בבסיסו של המשחק, כל צורך במגע ישיר בכדי להוכיח את קיומן של יריבויות המניעות את העלילה. כך מתקיים קרב ישיר בין מגיש לחובט - פסיכולוגי כמו מעשי - בין הרץ שמנסה להתקדם לבסיס השני לתופס, וכל זאת ממרחק ביטחון. להפך; המשחק, בניגוד לאחרים, מזכך ומחפש את המגע, אך רק כשהוא נעשה לשמו; כדור שפוגש במחבט או את כפפת שחקן ההגנה. שני הרגעים הללו - התקפי והגנתי - הם כל הנחוץ בכדי לקיים תחרות.

עם זאת, לפעמים הכדור פוגש במשהו אחר. כשזה קורה, אין משחק מסוכן מבייסבול. 1920, חודש אוגוסט, ערב פתיחת סדרת משחקים בין קליבלנד לניו יורק יאנקיס בשיאו של מירוץ האליפות של האמריקן ליג. ריי צ'פמן, השורטסטופ של האינדיאנס, הוא החובט הראשון של הטרייב באינינג החמישי. בן לכורה פחם שפילס את דרכו לליגה הראשונה במאמץ רב, נהג לשאת בכיס את כרטיס האיגוד שלו בכדי שלא יישכח מהיכן הגיע. נשוי טרי לקת'לין, בתו של איש עסקים מקומי, הספיק לבקר בבית החדש ורב החדרים שבנה עבורם אביה לפני שעלה על הרכבת שהובילה אותו ואת חבריו לניו יורק. "מה תעשה עם כל כך הרבה חדרים?", שאל אותו חברו לקבוצה, ג'ק גרני. "אמלא אותם", השיב צ'פמן. הוא רצה משפחה גדולה. הוא תכנן לפרוש בסיומה של העונה, למרות שהיה רק בן 29, ולהקדיש את זמנו לעסק משפחתי.

ג'יי.איי האפ. "אני לא זוכר שראיתי את הכדור", אמר לאחר מכן, "שמעתי רק רעש חזק באוזן"צילום: אי-פי

מרחק קצת פחות מ-20 מטרים ממנו, על התלולית בפולו גראונדס (היאנקי סטדיום ייחנך רק שלוש שנים מאוחר יותר), עמד קרל מייס, מגיש ידוע לשמצה בסגנון ההגשה המסוכן שלו. בכדי להטיל מורא על צ'פמן, החליט להגיש את הכדור הראשון גבוה וצמוד אליו ככל הניתן. מייס פספס. הכדור פגע בעוצמה ברקה השמאלית של צ'פמן, על ראשו מגן כובע בד בלבד. הקול שהופק מהמפגש בין הכדור לראשו של צ'פמן נשמע בתחילה לקהל דומה לזה החלול הנשמע לאחר חבטה. ואכן, הכדור התגלגל לעברו של מייס שמיהר לאסוף אותו ולזרוק לעברו של וולי פיפ, שחקן הבסיס הראשון של היאנקיס. אחד בחוץ. באותו הזמן, על הצלחת, קרס צ'פמן כמו בהילוך איטי. דם, כך הבחין השופט, החל זורם מאוזנו השמאלית. הוא ניסה להתיישב וכעבור מספר דקות אף הצליח לעמוד על רגליו. הקהל, אחוז אימה משהבין שטעה בהערכה הראשונית, נשם לרווחה ועודד אותו נמרצות. בדרכו לחדר ההלבשה המרוחק התמוטט שוב, סמוך לבסיס השני. חבריו סחבו אותו מחוץ לתחומי המגרש. המשחק חודש, קליבלנד ניצחה 3-4. 12 שעות לאחר מכן, נפטר צ'פמן בבית החולים.

סיפור מותו הטראגי של ריי צ'פמן:

עם הרפואה המודרנית, סביר להניח, צ'פמן היה נשאר בחיים. 6 שעות נדרשו לרופאים רק כדי להגיע להחלטה לנתח אותו. מותו האיץ נקיטת מספר הליכים בטיחותיים, גם אם חבישת קסדת מגן בקרב חובטים הפכה לנוהג רק 36 שנים לאחר מכן; הוחלט להשתמש בכדורים חדשים בכל פעם שכדור פגע באדמה, בשל ההערכה הרווחת כי צ'פמן לא ראה את הכדור שנזרק לעברו ולכן לא זז מהמקום.

משקלו של כדור בייסבול הוא פחות מ-150 גרם, אך תוכנו הן שכבות גומי ושעם דחוסות, עטופות בעור. פגיעה שלו כמוה כפגיעת אבן. כדור הנזרק במהירות של למעלה מ-150 קמ"ש ומזווית גבוהה עלול, כך מלמדת ההיסטוריה, להיות קטלני. עם זאת, מגישים נוהגים לעיתים לכוון לאזור הראש, וזאת מתוך רצון ליצור הרתעה, להרחיק את החובט מהצלחת או כנקמה על פגיעה קודמת בחבר לקבוצה. רק לפני שבוע התפתחה בלוס אנג'לס מהומה רבת משתתפים לאחר שאיאן קנדי מאריזונה זרק כדור לראשו של זאק גריינקי, המגיש של הדודג'רס שניגש לחבוט. קנדי הושעה לעשרה משחקים.

אלכס קוב מפונה על גבי אלונקה. סיכוי של 0.000004%צילום: אי-פי

בעוד במקרה של מגיש הפוגע בראשו של יריב ניתן למצוא לעיתים כוונת זדון ולא רק שליטה גרועה, מסורת הענישה שהשתרשה עם השנים, לצד ההוגנות המתבקשת בין יריבים, הפכה את האירוע לנדיר בהרבה. אם וכאשר, הקסדה הקשיחה, המסוככת על הרקה הפונה לעבר הכדור, עוזרת להציל חיים. אבל מה קורה כשאין כל כוונה רעה, רק מזל רע, כשהחובט מחזיר את הכדור במהירות גבוהה מזו שבה נזרק - מטרת המשחק, אחרי הכל - אך לא לעבר מרחבי הדשא הגדולים הפזורים בין שחקני ההגנה, אלא ישירות לעבר המגיש?

ב-7.5, במשחק מול הרייס בטמפה ביי, ג'יי.איי האפ מטורונטו נפגע ישירות מאחורי אוזנו השמאלית מכדור שנחבט לעברו על ידי דזמונד ג'נינגס במהירות של למעלה מ-150 קמ"ש. האפ קרס מיידית והובהל לבית החולים על אלונקה. "אני לא זוכר שראיתי את הכדור", אמר לאחר ששוחרר מבית החולים, "שמעתי רק רעש חזק באוזן". הרופאים אבחנו סדק בגולגולת וקבעו כי יתאחה מעצמו. האפ, 30, לא צפוי לשוב לשחק בתקופה הקרובה. הוא בטוח שישוב להגיש, הוא רק לא יודע מתי.

דזמונד ג'נינגס מחזיר את הכדור ישירות לראשו של ג'יי.איי האפ:

בשבת האחרונה, באותו מגרש בדיוק, שב המחזה על עצמו. אלכס קוב, המגיש של טמפה ביי, נפגע בראשו מכדור שהוחזר במהירות של 163 קמ"ש מהמחבט של אריק הוסמר מקנזס סיטי. יום קודם לכן, במהלך ניצחון 2-7 על הרייס, שפכו חבריו של הוסמר רוטב ברביקיו על פניו. בהתאם למגוון הרחב של אמונות טפלות העוטפות את המשחק, הרוטב, שהובא לחדר ההלבשה על ידי בילי באטלר לפני שהקבוצה ניצחה תשעה מתוך עשרה משחקים, זכה למעמד מיתי בקרב השחקנים. הפיצ'ר ג'רמי גאת'רי הגדיל לעשות כשהעלה לטוויטר תמונה בה הוא נראה ישן בחברת בקבוק הרוטב. למרות שהכל היה רעיון של באטלר, הוסמר, אם להאמין לשחקני הרויאלס, היה המרוויח העיקרי. באותם עשרה משחקים חבט למוצע של 500. הוא ראה את הכדור היטב באותה תקופה. כך גם את אותה הגשה בשבת. קוב לא יכול היה לראות. לדבריו של מאט ג'ויס, האאוטפילדר של הרייס, הקול שנשמע עם רגע הפגיעה היה כשל נקישת פטיש על אגוז, "הרועש והגרוע ביותר מכל הכדורים שפגעו במישהו אי פעם". קוב שמר על הכרה מלאה, אך אובחן לו זעזוע מוח קשה. כמו האפ, לא ברור מתי ישוב להגיש. המשחק נמשך. למעשה, בדף הסטטיסטיקה נרשם כי קוב היה חלק מהמלך שהוביל לפסילה של הוסמר. אחרי הכל, כמו התופס ושחקן הבסיס הראשון, גם הוא נגע בכדור. 3-2-1, מכונה רצף שכזה בשפה המקצועית.

בכל הקשור להאפ וקוב, אפשר לומר, נכון לרגע זה, כי יצאו מכך בזול. לא כך אצל ברנדון מקארת'י מאריזונה, שנפגע בעונה שעברה בעודו באוקלנד מכדור שנחבט חזרה לראשו על ידי אריק אייבאר מאנהיים. הוא סבל משבר בגולגולת ועבר סדרת ניתוחים כשהוא נתון בסכנת חיים. לאחר הפציעה של האפ, סיפר כי אין בכוונתו לצפות בשידורים חוזרים שלה.

ברנדון מקארת'י, העונה, במדי אריזונה. "שמנו אנשים על הירח", אמר על החיפוש אחר פיתרון הגנה מתאים, "מישהו יצטרך למצוא משהו מתאים"צילום: אי-פי

היעדר הזמן הדרוש למגיש כדי להגיב (או מקום להסתתר) כמו מכאניקת הזריקה המקובלת - במסגרתה, לאחר השלמת התנועה, מופנית אחת הרקות לכיוונו של החובט - יוצרים תחושה מתבקשת של חוסר אונים. התדירות הנמוכה כל כך שבה כדור נחבט ישירות לראשו של מגיש (פעמיים-שלוש בעונה, 0.000004% מתוך קצת יותר מ-700,000 הגשות מדי עונה) יש בה כדי לשוות לאירוע מימד טראגי של חוסר מזל, מן הסוג שניתן לחשוב כי אין מה לעשות כנגדו. למעשה, לכל מגיש יש סיכוי גבוה יותר למות בתאונת דרכים מאשר להיפגע על ידי חבטה. ועם זאת, הסמיכות המדאיגה בין הפגיעות במקראת'י, האפ וקוב מכריחה את הליגה לשוב ולעסוק בחובה להבטיח גם את שלומם של המגישים, ולא רק של החובטים.

רבים מהשחקנים מתנגדים, מנפנפים בסיכויים האפסיים להתרחשותו של אירוע מן הסוג הזה. בנוסף, חודש לאחר הפציעה של מקארת'י, בוורלד סיריס, נפגע גם דאג פיסטר מדטרויט מכדור בראשו. ההבדל בין נקודת הפגיעה - מספר מילימטרים - אפשר לפיסטר להמשיך להגיש כאילו דבר, פרט לכאב נקודתי, לא קרה. תאמינו או לא, אבל יש מי שמשתמשים בטיעון כי לא כל פגיעה בראש היא קריטית. כמו כן, בייסבול הוא משחק שמטיל משקל רב במיוחד על המסורת, ושינויים וחידושים אינם מתקבלים בו בברכה, כל שכן במהרה. עם זאת, המשפחתיות שבבסיסו של המשחק - שקוסם להורים הרבה יותר ממשחק אלים יותר, דוגמת פוטבול - לא מאפשרת לליגה להתעלם מסכנה בטיחותית כשהיא מזהה אחת. אפשרות שנבחה היא ליצור קסדות רכות שיחליפו את כובעי הבד המסורתיים, כשבתוכן יונח חומר בעל יכולת ספיגה גבוהה בו נעשים בעיקר שימושים צבאיים. סגן הנשיא של הליגה, דן היילם, סיפר כי מספר חברות ניסו לפתח בעבר ציוד מגן לראש של הזורק, אך אף אחת מהן לא הצליחה ליצור קסדה שתהיה גם בטוחה וגם נוחה. "מצאנו קסדות קלות אך לא בטיחותיות מספיק, וכאלו שהיו כבדות אך לא עמדו בדרישות הנוספות", אמר דוקטור דני גרין, האחראי הרפואי מטעם הליגה.

מהמחבט של אריק הוסמר, ישירות אל ראשו של אלכס קוב:

על חלק מהשחקנים ההסבר לא מקובל. "שמנו אנשים על הירח", אמר מקארת'י לאחר הפציעה של האפ, "מישהו יצטרך למצוא משהו מתאים. מישהו יעשה את זה, זו שאלה של 'מתי', לא 'אם'". "שמעתי מגישים רבים שאומרים שהם מוכנים לנסות, ואחרים שטוענים כי יסרבו", אומר דיוויד פרייס, חברו של קוב לטמפה ביי. ומה לגביו? "אם אגלה שזה לא פוגע בהגשות שלי, אהיה בהחלט מעוניין". השארת ההחלטה בידי השחקנים צפויה לעקב כל שינוי בנושא. "אי אפשר להכריח שחקן לחבוש משהו שהוא מרגיש שפוגם ביכולת שלו", אומר יו"ר ארגון השחקנים, מייקל וויינר. "אתה מודע לסיכונים", הסביר סי.ג'יי ווילסון מאנהיים מדוע לא יהיה מוכן לשנות דבר, אפילו לנסות. "שחקנים נפגעים כשהם מזנקים לכדור על הגדר, או כשהם דורכים לא טוב על הבסיס הראשון. זה ספורט מקצועני ומשלמים לנו טוב בכדי לקחת סיכונים". "מה אפשר לעשות?", שאל רון וושינגטון, המנג'ר של טקסס, "להגיד לחובטים לא לחבוט למרכז?".

ביום שני שעבר התמוטט מקארת'י במסעדה בפיניקס לאחר שסבל מהתקף אשר מעריכים שקשור ישירות לפגיעה בראשו לפני תשעה חודשים. באותו רגע הוא לא היה מגיש, ולא מקצוען. הכסף שמשלמים לו לא שיחק תפקיד. על הרצפה, היה פשוט בעלה של אמנדה, אותה הכיר כשהשניים עוד היו בתיכון.

ברנדון מקארת'י מתמוטט לאחר שנפגע מחבטה של אריק אייבר:

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ