הסוד השמור של הספורט המוטורי

24 שעות, 13.6 ק”מ מסלול, 240 קמ”ש בממוצע ושלושה נהגים שמתחלפים. המירוץ בלה מאן מכיל עונת מירוצים שלמה ביום אחד

אמיר ענבר
אמיר ענבר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אמיר ענבר
אמיר ענבר

90 שנה מאז התקיים לראשונה, מירוץ 24 השעות בלה מאן מהווה חלק מסבב הסבולת העולמי. אחד משמונה מירוצים שנתיים, אבל ממש לא עוד מירוץ. רוב האנשים שמתאהבים במירוצים מסוג זה חווים זאת בצפייה בלה מאן. זה מה שקרה גם לטום קריסטנסן. כשסיפר על ילדותו כנהג קרטינג בדנמרק, הוא נזכר ביום בו "היה צריך לעכב את הזינוק שלנו כי כולנו נכנסנו לראות בטלוויזיה את הדקות האחרונות בלה מאן. מאותו יום רציתי לנצח במירוץ הייחודי עם ההיסטוריה יוצאת הדופן".

את הדברים נשא קריסטנסן החודש במעמד ההולם ביותר: כניסתו להיכל התהילה בלה מאן כמלך הזכיות במירוץ, שמונה במספר. "מירוצי סבולת הם ספורט קבוצתי והיה לי המזל לנהוג עבור הקבוצות הטובות ביותר ולחלוק במכונית עם נהגים פנטסטיים", אומר הדני בן ה־45, נהג אאודי. לא היו אלה דברי פרידה. מחר יסתער על ניצחונו התשיעי. השאלה אם יצליח בכך תתקבל, כמובן, כעבור יממה.

“אתה עושה משהו שמשתווה לשני מירוצי גראנד פרי, רק שאין לך שבועיים ביניהם”. מירוץ לה מאןצילום: אי–פי

זהו בסיס מירוצי הסבולת, בין אם מדובר ב־6, 12, 24 שעות או במרחק מסוים. הזוכה היא המכונית שמשלימה את מספר ההקפות או עוברת את המרחק הרב ביותר. דרכה אינה מסתכמת בקילומטרים. תאונות או תקלות, והצורך לעצור ברחבת הטיפולים לתיקונן, הם חלק מהמשחק. כך גם החלפת הנהגים.

שלושה נהגים יש בכל צוות בלה מאן, והם מנצלים את העצירות כדי להתחלף. את ניצחונותיו – הראשון בהם ב־1997 – השיג קריסטנסן עם צוותים שונים, שכללו בין השאר את מיקלה אלבורטו, עמנואלה פירו וג'יי ג'יי לטו. מאז 2008 נהג לצדם של אלן מקניש ורינאלדו "דינדו" קאפלו. ביחד רשמו ניצחון ושלוש הופעות על הפודיום.

התלות ההדדית גדולה. לשני הנהגים שאינם ברכב נותר לצפות מהצד בתקווה, או באכזבה. לפני שנתיים, פחות משעה מתחילת המירוץ, התרסק מקניש והמכונית התפרקה. אשתקד היה מעורב בתאונה שאילצה אותו לעצור לתיקונים. חמש הדקות הללו עלו לו ולחבריו בניצחון. "תמיד יש סכנה שמשהו לא יעבוד", אומר מקניש, "זה כמו עונת גראנד פרי, אבל ביום אחד".

גם הנהגים כבר לא יכולים לחכות:

בשבת שוב יתייצבו קריסטנסן ומקניש יחד. לצדם יהיה לויק דובאל, שתפס את מקומו של קאפלו הפורש. "הוא צרפתי, אבל לא מאוד צרפתי – מאוד מתודי, לא רגשי", אומר מקניש, "הוא שונה מאוד מדינדו, לא מביט בכל אשה שעוברת או מזמין חמש כוסות קפה כל הזמן". בשני המירוצים הראשונים העונה ניצחו השלושה בסילברסטון וסיימו במקום השני בספא־פרנקורשן. בלה מאן יזנקו מהמקום השלישי למבחן שאין שני לו - 13.6 ק"מ המשלבים מסלול מירוצים וכבישים ציבוריים, פניות וישורות, המפורסמת בהן במהירות 330 קמ"ש.

"בשילוב כל התחומים, זה המירוץ הכי קשה", אומר מקניש בן ה־43, שניצח בצרפת פעמיים, "המסלול בסברינג קשה יותר פיסית. חם, לח וקופצני. לה מאן לא כל כך מעייף פיסית כי יש הרבה קטעים ישרים בהם אפשר להתאושש, אך מנטלית ורגשית זה מאוד מעייף. זה מתחיל שבוע קודם לכן עם השיווק, הפגישות והראיונות, ואז מגיע המירוץ. בכל פעם במכונית אתה עושה משהו שמשתווה לשני מירוצי גראנד פרי, רק שאין לך שבועיים ביניהם. ואז אתה חוזר לרכב ועושה זאת שוב". מרק ירקות מסייע לו להתחמם בלילות הקרים על המסלול, במהירות ממוצעת של 240 קמ"ש.

כשמתחלפים מדי כשלוש שעות, לנהג יש זמן למנוחה. לרשות נהגי אאודי עומדים קרוואנים עם מקלחות ומיטות, רופאים, מעסים ודיאטנים. לכל אחד דרך משלו להעביר את הזמן לקראת הביקור הבא בתא הנהג. מקניש מספר שבתחילת דרכו בלה מאן, ב־1997, השקיע את זמנו הפנוי במעקב אחר המירוץ והמידע. "פיסית לא נהגתי אבל מנטלית כן, וזה היה מתיש", אמר ל"רויטרס", "למדתי להירגע, להתרחק ולעצום עיניים. זה מרוקן אותך אם אתה נגרר להכל". אחרי המירוץ, הוא מכבה את הטלפון והמחשב לכמה ימים כדי להתאושש.

במירוצי הסבולת ניתן למצוא שלל שמות עבר מוכרים מפורמולה 1, ביניהם אלכסנדר וורץ, אנתוני דייוידסון, סבסטיאן בואמי וניק היידפלד. הם – כמו מקניש, אקס טויוטה - התאהבו. "הבנתי שזה כמו הסוד של הספורט המוטורי", אמר דייוידסון ל"אובזרבר". אשתקד פגש מקרוב בצד האחר של לה מאן, כשהתרסק עם הטויוטה שלו בקיר ונפגע בגבו. לא שזה ימנע ממנו להיות שם שוב מחר.

הסיכוי לתאונות גובר לאור העובדה שבמירוץ משתתפים נהגים בארבע קטגוריות של מכוניות. הבכירה בהן היא LMP1, דגמי אבטיפוס למירוצים מסוג זה. חלק מהתאונות נגרמות כשהנהגים מנסים לעקוף מכוניות שאטיות מהם לעתים בעשרות קמ"ש. בתוך כל קטגוריה יכולים היבטים שונים להיות מכריעים, כמו אמינות או התאמה למסלול. ב־2008 היתה האאודי של קריסטנסן, מקניש וקאפלו אטית מהפז'ו של ז'אק וילנב וחבריו בתנאים יבשים. כשהחל לרדת גשם, קריסטנסן דהר אל הניצחון, האחרון שלו עד כה.

למרות שמדובר במירוצי סבולת, אומר וולפגנג אולריך, ראש מחלקת הספורט המוטורי של אאודי, "העניין הוא כבר לא רק לשבת במכונית בפרק הזמן הארוך ביותר ולקבוע זמני הקפה עקביים. היום אנחנו זקוקים לנהגים שמצליחים להשלים ספרינט אמיתי של 24 שעות מבלי לבצע טעויות".

מכוניות אאודי שולטות בלה מאן עם ניצחונות ב־11 מ־13 המירוצים האחרונים. בשנתיים האחרונות השתלט על המירוץ צוות אחר של החברה: מרסל פסלר השווייצי, אנדרה לוטרר הגרמני ובנואה טרלויה הצרפתי. עמיתיהם ינסו לעצור אותם. "טום אינטנסיבי מאוד, מרוכז ומלא להט למסלול גם בשלב זה בקריירה, אחרי כל מה שעשה", אומר מקניש על עמיתו. את התאונות, מקווה הסקוטי, השאיר מאחוריו. "ככה זה, זה חלק מהחיה, חלק מלה מאן. האינסטינקט שלי אומר שיש באופק עוד ניצחון".

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ