האם מדובר בכוכב הבא של אמריקה?

מספריו חסרי תקדים, משווים אותו ללברון ג'יימס ולפרארי, וחולצותיו נמכרו ב-200 אלף דולר. שננו את השם: יאסייל פויג, בן 22 מקובה

ניר צדוק
בלוג הבייסבול
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ניר צדוק
בלוג הבייסבול

צ'אטונגה, טנסי, 28 באפריל. ניידת משטרה מורה לרכב בו נוהג יאסייל פויג, קובני בן 22 שהגיע לארצות הברית שנה קודם לכן, לעצור בצד. המהירות המותרת: 80 קמ"ש. פויג טס 155. שמונה ימים חלפו מאז נפצע באחת מאצבעותיו במשחק של הלוק-אאוטס, קבוצת הדאבל איי (הרמה השנייה בטיבה במבנה קבוצות החווה) של הדודג'רס, והוא, כך הציעו פרשנים, היה פשוט משועמם מכדי לנסוע במהירות המותרת. בהמשך יתברר כי פויג לועג לכל הגבלת מהירות; על הכביש, כשהוא רץ בין הבסיסים ומעל לכל - לזמן שנהוג לחשוב כי דרוש לשחקן בכדי להפוך לכוכב במשחק שמעלתו העיקרית היא סבלנות.

לא היתה ברשותו תעודת ביטוח, אם לא לוקחים בחשבון את זו שסיפק חודש קודם לכן, במהלך אימוני האביב של הדודג'רס, שם חבט לממוצע על-אנושי של 526. הוא היה הכוכב של ליגת הקקטוס וזכה להשוואות לבו ג'קסון בשל שריריו המשורגים, כוחו המתפרץ והאתלטיות שאין לטעות בה. מאט קאמפ הודה בהכנעה כי פויג, 111 ק"ג המסותתים על 192 סנטימטרים, חזק ממנו. "האם סופרמן יכול להיות טיפש?", שאל סטיב דילבק מה"אל.איי טיימס" לאחר שנודע דבר התקרית בטנסי.

"אנחנו לוקחים את זה ברצינות", נאמר בהודעה רשמית ששחררו הדודג'רס בעקבות המעצר, בה דווח, בנוסף, כי הם מודאגים מחוסר הבגרות והמשמעת של הצעיר. לא לשם כך העניקו לו חוזה על סך 42 מיליון דולר למשך שבע שנים. שמונה שבועות לאחר מכן, בזמן שהתכונן לניסיון החבטה הרביעי שלו במשחק מול היאנקיס בניו יורק, ניגש אליו אוהד ובידו עט וחתיכת נייר. פויג סירב בחיוך, ניגש לצלחת ושלח את ההגשה הראשונה שראה ליציע.

פויג בפעולה. עולם הבייסבול מונח לרגליהם של הכוכבים מהקאריבייםצילום: אי–פי

הוא נשלח לטנסי משום שהדודג'רס רצו שישחק על בסיס יומי, מה שלא היה מתאפשר - כך לפחות העריכו לפני תחילת העונה - בהתחשב ב-55.3 מיליון הדולרים שהושקעו באאוטפילד. "כשאני מסתכל עליו, אני רואה מכונית פרארי", התפייט מאמנו, דון מטינגלי. "המנוע שם, כך גם השלדה והגלגלים – צריך רק לצבוע אותה לפני שמוציאים אותה לשמש". בשל עניינים ביורוקרטים, נועד המהלך למנוע את הפיכתו של פויג לשחקן חופשי עם סיום העונה. אם יעביר לפחות 20 ימים במיינור ליג, ידעו בדודג'רס, תחנת היציאה הבאה מחוזהו תהיה רק ב-2019. אז, אם הכל יתנהל לפי התוכנית, לא יתנו לו ממילא ללכת לשום מקום.

ב-2 ביוני הודיע איש מטעמו של נד קולטי, הג'נרל מנג'ר של הדודג'רס, למגיש הצעיר מאט מאגיל כי הוא משוחרר מהקבוצה. את המקום הפנוי ייעדו לפויג. במאזן 32-23, עם התקפה צולעת - 28 מתוך 30 במספר הריצות - לא נותרה להם ברירה. אולי היה כדאי לפויג להמשיך ולהתבשל על אש קטנה בדיקסי, אך הדודג'רס הם פרויקט ראוותני ומתוקצב ביד נדיבה מדי (שכר שחקנים של 215 מיליון דולר) בכדי להתפלש במקום האחרון בבית המערב של הנשיונל ליג. תכנון העתיד הוא פריבילגיה של אלה שההווה כבר נמצא ברשותם. ארבעה ימים מאוחר יותר דיווח מחנות המזכרות של הקבוצה בשאבז רביין כי חולצות עם המספר 66 כבר הכניסו לקופת המועדון נמכרו למעלה מ-200 אלף דולר. אם יתמיד בקצב הזה, יחזיר פויג לדודג'רס את כל שכרו בשבע השנים הקרובות בתוך קצת יותר משנתיים ממכירת חולצות בלבד.

בשבעת המשחקים הראשונים חבט בהצלחה ב-13 מ-28 ניסיונות, לרבות ארבעה הום ראנים. סקיפ שומאכר לא הצליח לבטא את שמו, אז הוא קרא לו "הקובני". מאז ייצב את נתוניו על ממוצע של 425, שבעה הום ראנים ו-14 רצים שהכניס הביתה. "אפילו בהוליווד זה לא קורה", היה מי שאמר, ו-וין סקאלי בן ה-85, שמשדר משחקים של הדודג'רס כבר 63 שנים, נותר ללא מלים לאחר שפויג חבט לגראנד סלאם כבר ביומו הרביעי בליגה. "למדתי לאורך השנים כי יש רגעים נדירים ויקרי בערך בהם אין דבר ראוי משתיקה", אמר. "חובה להיאלם דום בכדי להעביר את הרגע. זה המקרה".

בפחות מארבעה שבועות סיפק פויג הוכחות ראשונות לבעלות על חמשת הכלים שמרכיבים שחקן בייסבול מצוין: הוא מסוגל לחבוט, לחבוט רחוק, לרוץ, לזרוק ולעשות הגנה. בנוסף, יש לו חיוך כובש. ומזג חם, כמו שיעיד אריק הינסקי מאריזונה, בו חבט פויג במהלך הקטטה שהתפתחה במשחק בין שתי הקבוצות ב-11 ביוני. לזכותו יאמר שקודם לכן נפגע בפניו מהגשה פרועה של קנדי. בכל אופן, הליגה הסתפקה בקנס. הינסקי, שספג את המכה והורחק לחמישה משחקים, הוא שחקן בסיס ראשון מחליף בן 35, שחובט לממוצע של 173. פויג? תשעה ימים בלבד הספיקו לליגה להבין כי היא לא יכולה להרשות לעצמה שיתקרר.

הוא הוחתם על ידי הדודג'רס לאחר שלוגאן ווייט, האחראי על הפלח החובבני שבמערך הסקאוטינג של הדודג'רס, צפה בקליפ ביו-טיוב עם מיטב ביצועיו מהליגה הקובנית, וחזה בשלושה ימים של אימוני חבטות שלו במקסיקו סיטי, לשם הוטס במיוחד, משל היה פריט במכירה פומבית. "ראיתי את לברון ג'יימס", הוא סיפר לפול פרייר, סקאוט של המועדון, בשיחת טלפון ב-2 לפנות בוקר. הוא ניסה להירדם, אך לא הצליח. הוא היה חייב לשתף. "אתה משוגע", אמר לו פרייר כששמע שווייט מתכוון להציע לו 42 מיליון דולר, "אפילו לא ראית אותו משחק". "אין צורך", ענה ווייט.

קריירה רבת שנים של סקאוט עשויה לעתים להיזכר בעקבות החתמה בודדת; כך תומצתו בשורה אחת למעלה משלושים שנות עבודתו של פול "האיש שגילה את לו גריג" קריצ'ל. וויליאם אסיק תרם תרומה מכרעת למשחק בכך שגילה את ג'ו דימאג'יו בליגת החוף המערבי, וטום גרינוויד ייזכר לעד כמי שהניח ראשון את ידו על בנו של כורה מאוקלהומה, אחד בשם מיקי מנטל. פויג יכול רק לקוות ליהנות מקריירה בסדר גודל דומה לזו של שלושת ענקי היאנקיס, אך דבר אחד בטוח - כפי שהיו השלושה לאותם סקאוטים, כך פויג עבור ווייט; גוש של מתכת יקרה שאיתר בשפך הנהר. "העדפתי להחתים אותו ולגלות בבוא העת שהוא לא עמד בציפיות שתלינו בו, מאשר לוותר עליו ולראות כיצד הוא מצליח בקבוצה אחרת", סיפר שנה לאחר מכן על השחקן שכלל לא ידע מהם צבעי המועדון אליו הצטרף, "לא הייתי סולח לעצמי לעולם". "הוא שור בחנות חרסינה", תיאר אותו סקאוט נוסף, "כפי שזה נראה כרגע – הוא עשוי לרסק את כל מה שאנחנו יודעים על המשחק הזה".

רב הנסתר על הגלוי בכל הקשור לילדותו בפלמירה, עיר בת 30 אלף תושבים שלפני שהחלה לייצא כוכבי בייסבול ריכזה את מרב מאמציה היצרניים במפעל מקומי לאריזת בקבוקי מים מינרליים. הוא לא הכוכב הבינלאומי הראשון של הדודג'רס; פרננדו ולנזואלה, הפיצ'ר שהצטרף לקבוצה ב-1980, שינה לא רק את היחס למשחק במולדתו, מקסיקו, אלא גם חיבר את הקהילה הלטינית הגדולה של העיר עם הקבוצה. "פרננדומאניה", קראו לזה; 15 שנים מאוחר יותר הגיע תורו של מגיש נוסף, הידאו נומו, שהיה ליליד יפן הראשון להשתלב בקביעות במייג'ור ליג. ההצלחה של פויג היא המשך ישיר למגמת הגלובליזציה של הדודג'רס בפרט והענף בכלל - כמחצית משחקני המיינור ליגס כיום נולדו מחוץ לארצות הברית, וכעת גם מדובר על הגדולים שבכוכביה.

עם מאמנו דון מטינגלי. "כשאני מסתכל עליו, אני רואה מכונית פרארי"צילום: אי–פי

הוא מצטרף למייק טראוט וברייס הרפר בראש החץ של הכישרונות הצעירים שכבשו את המשחק בסערה בשנתיים האחרונות. בעוד טראוט והארפר הם "אול אמריקן" טיפוסיים – לבנים ובעלי חיוך של מיליון דולר – פויג הוא מיצגה הבולט של קבוצת צעירים לטינים שהשתלבו בהצלחה בליגה בשנים האחרונות, ממשיכים מסורת מפוארת שתחילתה עוד בשנות החמישים של המאה שעברה, עם רוברטו קלמנטה הפורטו ריקני ופליפה אלו מהרפובליקה הדומיניקנית. לצד מני מצ'אדו מבולטימור וסטרלין מארטה מפיטסבורג, יצר פויג את התחושה שעולם הבייסבול מונח לרגליהם של הכוכבים מהקאריביים. עם או בלי קשר, שבועיים וחצי לאחר הופעת הבכורה של פויג, העניקו היאנקיס הזדמנות ראשונה לזואילו אלמונטה, דומניקני בן 24. עד כה השיג שבע חבטות מ-16 ניסיונות.

בייסבול הוא אהבה קובנית ששורשיה עוד בשנות השישים של המאה ה-19, אז יובא המשחק אל האי על ידי סטודנטים מקומיים שלמדו בארצות הברית. קובני שיחק במייג'ור ליג כבר לפני 140 שנים, ובתחילת המאה, הרבה לפני שבירת מחסום הצבע, שימשו שחקני האי שמדרום לפלורידה על תקן המעוז הרב-גזעי האחרון של ליגה שבלעדיהם היתה מתפדרת בלובנה. כה איתן מעמדו של המשחק בתרבות המקומית, עד שגם המהפכה שהושלמה ב-1959 חסה עליו. אמנם כשאר ענפי הספורט הופשט מסממניו המקצועניים והפך לחובבני, אך הוא נתפש בעיני פידל קסטרו כסמל למצוינות וככלי לפיתוח גאווה לאומית. אירוני הוא כי ניתוק היחסים חייב את פויג לערוק ממדינתו, ובכך להעמיק את הדיכוטומיה ואת הצורך לבחור בין הקריירה למדינה, בין האישי לפרטי.

צפו בבכורה החלומית של פויג בליגה:


ביום שני, בניצחון 1-3 על סן פרנסיסקו, רשם פויג שלוש חבטות מארבע ניסיונות, כולל הום ראן באינינג הראשון. "הוא משחק באנרגיה מדבקת", אמר מאמנו, דון מטינגלי, "חזק, מהיר, נועז. כיף לראות את זה". המהירות שבה שרף בכישרונו את הליגה כולה העלתה לדיון את אפשרות שיתופו במשחק האול סטאר, שיערך בעוד כשלושה שבועות בניו יורק. העובדה שההצבעה החלה כבר ב-24 באפריל, חמישה שבועות לפני שערך את הופעת הבכורה שלו, מונעת פויג לצבור את הקולות הדרושים בכדי לדחוק מהאאוטפילדר של הנשיונל ליג את ברייס הארפר, קרלוס בלטראן או ג'סטין אפטון.

"אני רוצה להיות באול סטאר", אמר בזמן הביקור של הדודג'רס בניו יורק. לא כולם בקבוצתו ממהרים לשתף פעולה. "הוא מציג מספרים חסרי תקדים", החמיא לו אדריאן גונזלג, שחקן הבסיס הראשון של הדודג'רס, "אך עדיין אי אפשר להשוות אותם למספרים של שחקנים שהתחילו את העונה מהיום הראשון". "צריך להרוויח את המקום באול סטאר", החרה-החזיק אחריו מטינגלי. "אני מבין שהמשחק הוא עבור האוהדים", סיכם זאת ברוס בוצ'י, מאמן הג'איינטס ונבחרת הנשיונל ליג, לו שמורה הזכות לצרף שחקנים שאינם נבחרו על ידי האוהדים. "לפעמים הם רוצים לראות לא רק את השחקנים הכי טובים אלא גם את אלו שמייצרים עניין". בוצ'י עדיין לא מבין שפויג עונה על שני הקריטריונים.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ