בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אתלטיקה

האיש שמקפיץ את הספורט הקטארי לגובה

הם מצטיינים בהקמת מתקנים, בארגון אירועים ובאזרוח ספורטאים. עתה יכולים באמירות הנפט להתגאות גם באתלט עולמי תוצרת בית

תגובות

סטניסלאב שצ'יברה, המאמן הפולני־שוודי הוותיק, לא התרשם תחילה מהקופץ לגובה ששידך לו איגוד האתלטיקה הקטארי ב־2009, מוטאז אסה בארשים שמו. "לפניו אימנתי קופץ שהיה טוב ממנו בהרבה", סיפר שצ'יברה לאתר ליגת היהלום, "מוטאז היה כמו אבן. איש לא חשב שיהיה קופץ טוב. באימון הראשון התקשה מאוד לעבור שני מטרים. אלה היו זמנים קשים באמת, אבל אהבתי אותו והוא השתפר במהירות אחרי האימון השני. כעת הוא יהלום".

ויהלומים נוצצים, בין השאר, בליגת היהלום. זה מה שעשה בארשים בתחילת החודש בתחרות ביוג'ין, ארה"ב. אחרי שכבר ניצח ופסל פעמיים ב־2.39 מטר, שיאו האישי, ביקש להעלות את הרף לניסיון אחד ב־2.40. הוא מספר שהיה עייף אחרי מסע של 17 שעות וג'ט לג שהמשיך להטרידו. "כשאתה מרים את הרף גבוה מבעבר אתה מקבל זריקת אדרנלין", אמר. אולי היא זו שנתנה לרגליו את הדחיפה הנוספת. בארשים היה לקופץ הראשון מזה 13 שנה שעובר 2.40 מטר באיצטדיון.

כאן, פחות או יותר, אמור היה להיות מובא שמו המקורי. קטאר אמנם מצטיינת בהקמת מתקנים ומושכת אליה יותר ויותר אירועי ספורט, אבל פיתוח אתלטים הוא דבר אחר. רוב ספורטאיה המצטיינים בשנים האחרונות היו זרים שזכו לאזרחות. זה מה שמבדיל את בארשים. הוא יליד דוחא, שנמשך לאתלטיקה כמו ארבעת אחיו ואחותו בעקבות אביהם, שהיה רץ למרחקים בינוניים וארוכים והפך למאמן. אחיו מועמר, בן 20, קופץ לגובה גם הוא וכבר עבר 2.20 מטר. מוטאז עצמו התחיל את דרכו האתלטית בקפיצה לרוחק לפני שעבר לגובה. לדבריו, ילדים רבים במועדון בו התאמן היו טובים ממנו. "כשאתה ילד אתה חושב על מה שמהנה, ופשוט חשבתי שזה המקצוע הכי מהנה באתלטיקה", הסביר, אחר כך הפכתי לרציני יותר".

אי–פי

זה קרה כשהחל להתאמן ב"אספייר", אקדמיית הספורט בדוחא. את הלבנה הבאה הניח שצ'יברה, שעובד שנים רבות במקצועות הקפיצה. "בהתחלה זה לא היה קל", מודה המאמן, "כשנותנים לספורטאים עצה רעה הם מפתחים גישה גרועה. לפניי, מוטאז היה מתאמן רע ותמיד הגיע באיחור. דיברתי אתו פעמים רבות". בארשים הודה בראיון ל"ספייקס מג": "התקשינו להתחבר ולהבין זה את זה, אבל כעת זה הפוך. הוא מאמין בי ואני מאמין בו. יש לנו מערכת יחסים חזקה. הוא כמו אב עבורי".

התוצאות היו כמעט מיידיות. בין 2009 ל־2013 שיפר בארשים את הישג השיא שלו ב־26 ס"מ. מספורטאי אלמוני בהופעתו הבינלאומית הראשונה, באליפות העולם באולמות ב־2010, הפך לאחד מכוכבי המקצוע. בדרך, הוכתר לאלוף העולם לנוער ולאלוף אסיה. בכל אותה עת, עמל על שכלול הקפיצה שלו ברגל שמאל תוך ניצול האלסטיות הטבעית שלו ולמידת הטכניקה של ארתור פרטיקה הפולני, מדליסט אולימפי משנות התשעים.

אחרי שאיבד מדליית ארד והסתפק במקום השביעי באליפות העולם בדרום קוריאה ב־2011 בגלל מספר הפסילות, עבר בארשים להתרכז במטרה הבאה: משחקי לונדון. הוא התחיל את 2012 עם שיא אישי של 2.37 מטר, אך טרם אליפות העולם באולמות, בה דורג תשיעי בלבד, התחיל לחוש בבעיה בגבו. היא התגלתה כשבר מאמץ בחוליה, שאילצה אותו לנוח כמה חודשים. ללונדון הגיע כשהוא מעריך את מצבו ב"85%". גם כך הצליח לקטוף מדליית ארד עם תוצאה של 2.29 מטר.

"בהתחשב בנסיבות, הייתי מרוצה", אומר בארשים, "לא התאמנתי חודש לפני האולימפיאדה ורק עשרה ימים לפני התחרות אושר שאשתתף בה. אחרי כל הכאבים והקשיים, לארד היה טעם של זהב". לא עברו אלא שבועיים, ובתחרות ליגת היהלום בלוזאן הפתיע כשהמריא לגובה חדש של 2.39 מטר, משווה את שיא אסיה מ־1984 ומוחק את שיא התחרות של חאווייר סוטומאיור, שיאן העולם, מ־1994. "כשהבנתי ששיפרתי את השיא שלו הרגשתי ממש טוב", הוא אומר, "התחרות נתנה לי הרבה ביטחון".

הביטחון הזה ניכר בתחילת 2013, אותה הוציא לדרך עם שש תחרויות באולם בהן עבר 2.30 מטר ומעלה. את העונה באיצטדיון החל עם כמה תוצאות חלשות, אך ביוג'ין התברר שרק בנה את עצמו לקראת הבאות.

מערכת היחסים שלו עם שצ'יברה קרובה מאוד. "מוטאז עובד ממש קשה. הוא כישרון טבעי, אדם ייחודי, אחד ממיליון", אומר המאמן, שמארח אותו בביתו בוורשה. ביוג'ין, לראשונה, הוא לא היה עמו. "הוא קצת מבוגר וטיסות ארוכות אינן טובות בשבילו", מסביר בארשים, "בקפיצה ל־2.40 עצמתי את עיניי ודמיינתי מה ירצה שאעשה, אני יודע בדיוק מה הוא חושב. הדבר הראשון שאמר כשהתקשר היה 'אני מרוצה'. לרוב הוא לא".

לכולם יש סיבה לשביעות רצון. הקטארים מאושרים שהצליחו לפתח אתלט ברמה עולמית, וכמובן מבטיחים תנאים אופטימליים. כסף אינו בעיה. "זה היה גדול עבור ההיסטוריה של המדינה", אמר בארשים על לונדון, "זכינו בשתי מדליות, בקליעה ושלי. אנשים מזהים אותי עכשיו, מפגינים כל כך הרבה הערכה. היו לנו ספורטאים שלא נולדו בקטאר וזכו במדליות, אבל כשאתה נולד במדינה אתה חש את זה ברוח שלך. זה שונה לחלוטין והאנשים מרגישים את זה. כעת אנחנו יכולים להראות שילידי קטאר מסוגלים להגיע לרמה עולמית. אני מקווה להעביר מסר לדור הבא שניתן להיות מה שירצו אם יעבדו קשה".

ייתכן שאחיו יהיה הבא בתור. בינתיים, בארשים מכוון הלאה. לתחרות ליגת היהלום הקרובה בברמינגהאם, לאליפות העולם באוגוסט, למשחקי ריו 2016. "כולם רוצים להיות אלוף אולימפי ושיאן עולם. זה לא קל, אבל אני מקווה שיום אחד. אנחנו עובדים על זה".

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#