אמיר ענבר
אמיר ענבר
אמיר ענבר
אמיר ענבר

מה אתם מעדיפים: "לגשר ביחד", "לגלות את המחר" או "להאיר את העתיד"? בעוד 55 ימים, יהיו אלה חברי הוועד האולימפי הבינלאומי שיצטרכו להחליט בין השלושה. למעשה בין השלוש. איסטנבול, טוקיו ומדריד, המועמדות לאירוח המשחקים האולימפיים בשנת 2020, נכנסות ליישורת האחרונה לקראת הבחירה.

בימים האחרונים התכנסו בחוף השנהב נציגי הוועדים האולימפיים של עשרות מדינות אפריקאיות. כשברקע המירוצים שיוכרעו בספטמבר – משחקי 2020, זהות הענף שייכנס/יישאר במשחקים ונשיאות הוועד האולימפי – דאגו הלוביסטים הרלוונטיים להשמיע את קולם, בניסיון להשיג את הקול החשוב בהצבעה המתקרבת. כתמיד, פורטים נציגי שלוש הערים על נימי נפשם של חברי הוועד האולימפי. חסן אראט, העומד בראש ההצעה הטורקית, דיבר על כך ש"אנו מבינים את האתגרים הניצבים בפני הספורט האפריקאי ואת השאפתנות הגדולה של מדינות שלא אירחו את המשחקים". מנגד, ציינו אנשי טוקיו שהעבירו לאפריקה מעל 10,000 חליפות ג'ודו בשנים האחרונות והזכירו את התכנית החדשה שהציגו, במסגרתה ישלחו מאמנים וציוד למדינות מתפתחות.

כן, לרוב ההתמודדות על אירוח המשחקים נעה על פסים שלווים, ידידותיים וספורטיביים. אבל כשעל הכף נמצא כל כך הרבה, ובכן, לפעמים בורח להם, למתמודדים. בתחילת החודש בלוזאן שטחו נציגי שלוש הערים את הצעותיהן בפני חברי הוועד האולימפי, באירוע שכלל פרזנטציה וזמן לשאלות. אחר כך השמיעה מריסול קסאדו הספרדייה, חברת הוועד האולימפי, את דעתה על אחת המתחרות. "היתה שאלה שלא עלתה, בנוגע למספר הנשים שעוטות רעלה. כל מי שמבקר בטורקיה יודע שכ־30% מהנשים עושות זאת", אמרה והוסיפה כי אחרי ריו, לא טוב שעיר נוספת תתחיל בהכנות למשחקים "מאפס".

אנשי ההצעה הטורקית בלוזאן. לפעמים נדמה היה שבמדריד ובטוקיו התאגדו נגד איסטנבולצילום: אי–פי

דברי קסאדו נוגדים את הוראות הוועד האולימפי, שאוסר על העברת ביקורת בין המתמודדות, אך לא היתה זו הפעם הראשונה שהדבר קורה במירוץ. גם באפריל היתה איסטנבול הקורבן, שעה שבראיון ל"ניו יורק טיימס" הצהיר מושל טוקיו, נאוקי אינוסה, כי "אי אפשר להשוות בין שתי המדינות כשהם (טורקיה) טרם בנו תשתיות ומתקנים מתוחכמים. לעתים, כמו עם ברזיל, טוב שיש מדינה שמארחת בפעם הראשונה, אבל הדבר היחיד שיש למדינות איסלמיות במשותף זה אללה. הן נלחמות זו בזו, ויש בהן מעמדות". בתגובה לטענות על האוכלוסיה המזדקנת ביפן הוסיף: “ייתכן שיש הרבה צעירים בטורקיה, אבל אין לכך הרבה משמעות אם הם מתים צעירים". הוא והיפנים ננזפו.

"שלוש ההצעות קרובות מאוד", אומר נשיא הוועד האולימפי ז'אק רוג, "זה יהיה מירוץ צמוד". תהפוכות היו חלק ממנו. אם לזמן מה נדמה היה שאיסטנבול פייבוריטית, לאחרונה נטתה הכף לכיוון טוקיו. הפרזנטציות נתנו תנופה גדולה למדריד. בעיקר הרשים את הנוכחים הנסיך פליפה, שייט אולימפי לשעבר, שנאם בפניהם. דיק פאונד, חבר הוועד, הצהיר: "אם מחלקים ציונים על ביצוע, מדריד עשתה את המיטב במסר ובהעברתו. אלה שראו בה מקום שלישי מרוחק יחשבו מחדש".

לכל הצעה יש מעלות וחסרונות. טוקיו מתהדרת בהיותה נטולת סיכון בכל הנוגע לכלכלה ולקיומם של תשתיות ומתקנים. דו"ח הוועד האולימפי מצא את הצעתה כטובה ביותר לכאורה, אך הביע חשש שאין נראטיב מספיק ייחודי בסיפורה, חרף הניסיון לשווק את המשחקים כהצגת התאוששותה מאסון הצונמי. גם אחוז תושבי טוקיו שתומכים במשחקים (70%) נמוך מהיריבות. מדריד סובלת קשות מהמשבר הכלכלי ומהאבטלה הגבוהה בספרד, אולם גם היא מתהדרת בתשתיות קיימות ושואפת להקים את מספר המתקנים החדשים הנמוך ביותר – תשעה, לעומת 11 בטוקיו ו־20 באיסטנבול. תקציב המשחקים במדריד אמור לעמוד על 1.9 מיליארד דולר לעומת 4.9 מיליארד בטוקיו. באיסטנבול מדברים על השקעה של 19.2 מיליארד דולר, כשחלק גדול משדרוג התשתיות אמור להתבצע עם או בלי קשר למשחקים.

בין השלוש, איסטנבול היא הבעיה הגדולה ביותר. לכאורה, מדובר בהצעה מהסוג שקוסם לוועד האולימפי - מדינה שטרם אירחה משחקים ומהווה גשר בין אירופה לאסיה. הצרה שבמירוץ ארוך היודע עליות וירידות, סבלה טורקיה מסדרת נפילות: המלחמה המתמשכת בסוריה, שהביאה פליטים רבים וזולגת מדי פעם לשטחה; המהומות שהחלו בחודש שעבר באיסטנבול והתפשטו ברחבי המדינה; העלייה החדה במספר הספורטאים הטורקים שנכשלים בבדיקות סמים; וממוצע הצופים בגביע העולם עד גיל 20 בכדורגל שהתקיים בטורקיה, 5,230 למשחק, הנמוך ב־36 שנות הטורניר. לקינוח, הטיל הדו”ח של הוועד האולימפי ספק ביכולתה של איסטנבול לספק תחבורה זורמת.

משלוש תצא אחת. צפו בסרטוני התדמית של המועמדות הסופיות:


על כל טענה כמעט יש לטורקים תשובה. הגבול עם סוריה רחוק מאיסטנבול ומהומות 2013 לא רלוונטיות ל־2020; תפיסתם של יותר ויותר אתלטים מצביעה על הגברת המאבק בחומרים אסורים; האשמה במספר הצופים בטורניר הופלה על רשויות הכדורגל המקומיות בטענה שמדובר במקרה חריג עבור אירועים עולמיים המתקיימים בטורקיה, שכבר אירחה אליפויות גדולות באתלטיקה ובשחייה, כמו גם את אליפות הסבב בטניס נשים.

מה בדיוק עובר בראשי חברי הוועד האולימפי, לא ניתן לדעת. הטורקים טענו שזכו לתמיכה ולהבנה בעת המהומות. הן לא הוזכרו בשלב השאלות והתשובות בפרזטציה. חופש התקשורת דווקא כן. אנשי מדריד דיברו על הפן הכלכלי מיוזמתם, ללא שאלות המשך. תזמון הוא לפעמים הכל. משבר האיים בין יפן לסין יכול לחזור לכותרות בכל רגע. מושל טוקיו היוצא, שינטארו אישיהארה, כבר הצהיר כי ברור לו שחבר הוועד האולימפי מטייוואן, וו צ'ינג־קואו, לא יצביע בעד היפנים.

בזמן שנותר ובידיעה שלא הכל בידיהם, ישתדלו המעורבים לקרוץ אל המשפחה האולימפית. הפרלמנט הספרדי אישר חוק שיקדם את המלחמה המקומית בחומרים אסורים בספורט. ראש הממשלה מריאנו ראחוי נפגש עם רוג והבטיח שיפור מהיר במצב הכלכלה והאבטלה. ביפן הבטיחו להגדיל את תמיכתם הכספית בווד"א, הרשות העולמית למלחמה בחומרים אסורים. סבסטיאן קו, שעמד בראש ההצעה הלונדונית שביצעה מהפך מול פאריס ב־2005, מייעץ: "כשהגענו להיכל הוועידות לא ידענו אם אנחנו מובילים או נמצאים בפיגור. זה לא מדע מדויק. האתגר האמיתי הוא פשוט להמשיך, לשמור על ריכוז ולא להקשיב לרכילויות".

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם
הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ