יאללה! ספורט |

גולש, בלי אש

אחרי שסצנת גלישת הגלים בלבנון כמעט נעלמה בעקבות מלחמת האזרחים, לאט לאט חוזרת רצועת החוף להתמלא בנערים זהובי שיער

אילן גולדמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
אילן גולדמן

בשבועות האחרונים החום בביירות בלתי נסבל. ביום שני נמדדו בבירה הלבנונית 30 מעלות ולקראת סוף השבוע צופים החזאים המקומיים כי הטמפרטורות על קו החוף "יטפסו בהדרגה ועומס החום יעלה בצורה משמעותית". מי שיכול יימלט פנימה אל המזגנים, אלו שמעדיפים את האוויר הפתוח יברחו כנראה לאחד מעשרות החופים הפרטיים הפזורים סמוך לבירה הלבנונית. בתמורה ל-10,000 לירות לבנוניות (קרוב ל-24 שקלים) כל אחד יכול להיכנס ולשזוף את עיניו במיטב בניה ובנותיה של לבנון. וכן, גם לטבול במים זו אפשרות.

אבל הרוחצים אינם היחידים על החוף. מי שעוד מתחילים לגלות את חופיה של לבנון בשנים האחרונות הם נעריה הצעירים של המדינה, שמעדיפים לנצל את חופשת הקיץ הארוכה כדי ללמוד את אמנות גלישת הגלים. "הפופולריות של התחום בלבנון בהחלט נמצאת בעלייה מתמדת", מספר ל"ספורט הארץ" עלי, בעליה של חנות גלישה מקומית שנתקל בתחום לפני שנים, במהלך לימודיו בקליפורניה, "מדובר בענף שהיה קיים אצלנו בשנות ה-60', אבל כשהמלחמה פרצה (מלחמת האזרחים ב-1975 – א"ג) כל מה שנוצר פה באותה תקופה ירד לטמיון. עכשיו זה שוב מתעורר לחיים, אז אולי בכל זאת אפשר לומר כי הגלישה היא דבר חדש אצלנו", הוא אומר.

כחובב גלישה מושבע, עלי מחלק את זמנו בין האתרים השונים הפזורים על קו החוף הלבנוני, ובחודש אוגוסט הרותח הוא ממליץ על שניים מהם במיוחד: "המקום של מוסטפה", השוכן בעיירה ג'ייה, 20 ק"מ דרומית לביירות, וקרוי על שמה של אגדת גלישה מקומית, ועל החוף של העיר העתיקה בטרון שבצפון המדינה. "הכל תלוי כמובן בסוול (סדרה של גלים שנפתחים לפינות, בדרך כלל מגיעים בשעות הבוקר המוקדמות - א.ג)", הוא אומר, "אם הוא גדול מספיק אני חושב שעדיף לקפוץ לבטרון, יש שם כמה לוקיישנים מוצלחים ביותר". אגב, אם השם ג'ייה נשמע לכם מוכר, רוב הסיכויים כי זה קשור למתקפה שצה"ל ביצע בעיירת החוף במהלך מלחמת לבנון השנייה - התקפה שהשמידה חלק מתחנת הכוח המקומית וגרמה לאחת מדליפות הנפט החמורות בהיסטוריה של האזור. זו היתה מכה קשה לגולשיה הספורים של ג'ייה, שהעדיפו להתרחק מהמים המזוהמים.

כיום מנסה עלי להחזיר את נעריה זהובי השיער של לבנון חזרה לרצועת החוף הסלעית. אחרי שפתח את חנות הגלישה הראשונה בלבנון, הקים גם בית ספר מיוחד בג'ייה המאפשר לאנשים להתנסות בענף. "זה עדיין כלום", הוא אומר, "אבל לפחות זה משהו".

לדבריו, במהלך חופשת הקיץ, בכל פעם כשיש גלים טובים מגיעים לעיירת החוף הקטנטנה 30-15 גולשים מכל רחבי המדינה. את קהילת הגולשים הלבנונית הוא מעריך במאות ספורות, "אולי 300, לא יותר", הוא פוסק, רובם כבר חברים בדף הפייסבוק שפתח לא מזמן למען הקהילה. לא לשווא, יש בלבנון מי שמחשיבים את עלי כאביו הרוחני של ענף הגלישה המקומי.

את חופיה הבתוליים של לבנון הוא מייחצן באמצעות סרטונים מגרים ביו-טיוב, אם כי גולשים זרים עדיין ממאנים להגיע בשל המצב הביטחוני הרעוע בחלקים שונים של המדינה. עלי טוען כי מרבית הגולשים המקומיים יתנקזו בקיץ אל אזור בטרון, שם יוכלו למצוא גלים גדולים בשל תנאיו הטופוגרפיים של קו החוף. את גובהם הוא מעריך ביום מוצלח בין מטר לשלושה. "לעיר גם יש את המונטין אצל הגולשים", הוא מסביר, "חלק בלתי נפרד מהבאזז סביבה קשור לאורח החיים בעיר ולא בהכרח לאיכות הגלים".

למרות שבטרון אינה נחשבת לאחת מהערים הגדולות במדינה, האטרקציות התיירותיות וחיי הלילה התוססים שלה הופכים אותה לאחד מיעדי התיירות הפופולריים בלבנון, בכל רגע נתון. "מלבדה יש עוד אזורי גלישה שלמים על קו החוף שלנו שרק מחכים שיגלו אותם", הוא אומר, "אצלנו אתה יכול לגלוש בכל מקום מבלי לשאול איש. אתה רק צריך לכבד את הרוחצים והם יכבדו אותך בחזרה. בדיוק כמו בכל מקום אחר בעולם".

כשאני שואל את עלי מיהו אלוף לבנון הנוכחי בגלישה, הוא עונה ישירות מבלי ללכת סחור סחור: "עדיין אין לנו אחד כזה. עוד לא היתה בלבנון תחרות גלישה, אבל אני חושב שהראשונה כבר בדרך".

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ