הכל נשאר במשפחה, גרסת אליפות העולם

לא פחות משישה זוגות תאומים ותשעה אחים מתחרים במוסקווה. חלקם נהנים מהקירבה, אחרים מביאים את הקנאה מהבית אל המסלול

אלעד זאבי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אלעד זאבי

בספורט המקצועני, הניצחון הוא ערך עליון, ויריבים הם מכשולים בדרך להשגתו. כך בדיוק מתייחסים אליהם רוב הספורטאים. אבל איך זה עובד כשחולקים DNA עם אחד המכשולים? מה קורה כשצריך לראות את פרצופו הזועף בארוחת הערב או למחרת באימון?

במשפחת בורלה כבר רגילים להתמודד עם שאלות מהסוג הזה. האב והאם היו אצנים מפורסמים בבלגיה, והתפוחים המהירים נפלו קרוב לעץ; האחות אוליביה זכתה בכסף אולימפי ב־4X100, בעוד שהתאומים קווין וג'ונתן, שמתחרים ב־400 מטר, נמצאים שנים בצמרת העולמית. המוטו המשפחתי הוא "יחדיו אנו רצים מהר יותר". "העובדה שאנחנו תאומים עוזרת לנו מאוד", אמר בעבר קווין, "יש לנו יכולות כמעט זהות, אנחנו מתאמנים זה עם זה וכל הזמן דוחפים אחד את האחר עד הקצה". ג'ונתן סיפר כי אחותו העניקה לו השראה להיכנס לתחום וכי אחיו "גורם לי להיות אצן טוב יותר".

ההרמוניה המשפחתית עמדה למבחן אמיתי באליפות אירופה לפני שלוש שנים, אז קבע ג'ונתן את הזמנים המהירים ביותר בשלבים המוקדמים רק כדי לראות את אחיו מפתיע בגמר. "אני 5% מאוכזב, אבל 95% שמח בשביל קווין", אמר אז. הוא המשיך לפרגן גם שנה לאחר מכן בדגו, כששוב נותר ללא מדליה במקצה אישי בעוד שאחיו זכה בארד. באליפות הנוכחית, בה העפילו בינתיים לחצי הגמר, ייכנס גורם שלישי למשוואה - האח הצעיר דילן, עמו ישתפו פעולה ב־4X400. "הנוכחות שלו תגרום לקווין ולג'ונתן לרוץ מהר יותר", טען בשבוע שעבר האב ז'אק, שמשמש גם כמאמן נבחרת השליחים הבלגית.

יחד עם אחיו, ולנטין (מימין). רנו לא נחשב כבעל מבנה קלאסי לקופץ, אך הוא מפצה על כך בהרצה מהירהצילום: אי-אף-פי

על פניו משמשת מוסקווה בית לאחת האליפויות היותר משפחתיות בהיסטוריה. לא פחות משישה זוגות תאומים ותשעה אחים־אחיות מתחרים זה לצד זה, ורוב הזמן זה בזה. לא כולם מקפידים לפרגן כמו במשפחת בורלה. הניו זילנדים ג'ייק וזיין רוברטסון עברו יחדיו לקניה כדי להתמחות בריצות ארוכות, אבל שניהם מודים כי הם רבים לעתים קרובות. "הרבה אנשים אומרים שאחי קשוח יותר ושאני נחשב בחור נחמד, אבל איני אוהב זאת", אומר זיין, "בחורים נחמדים מסיימים אחרונים. לכן, כשאני מתחרה, אני רוצח. אין לי חברים, וגם לא אחים. אני עובד ומתאמן אתו, אבל בסופו של דבר, לא אתן למישהו לנצח אותי".

בגישה דומה נוקטות "האחיות וויליאמס של ג'מייקה", שמתחרות ב־100 מטר משוכות. הן אולי לא מפורסמות כמו הטניסאיות האמריקאיות, אבל יש דמיון בעלילה: האחות הגדולה, שרמיין בת ה־23, מציגה רקורד מוכח יותר, אבל דניאל בת ה־20 סוגרת את הפער עם כל תחרות שעוברת. במבחנים הג'מייקנים היא סיימה ראשונה כשקבעה שיא אישי של 12.69 שניות – זמן טוב בהרבה מזה של אחותה (12.78).

עד כמה עלולה קנאת תוצאות לסבך את הקשר? כנראה שהכל עניין של סדר עדיפויות. "זה לא מסובך בכלל", הסבירה בשבוע שעבר דניאל ל"ג'מייקה גלינר", "ברגע שאת נמצאת על קו הזינוק, אחותך היא בסך הכל יריבה נוספת". מאמנה, לנוקס גרהאם, חידד: "לא תראו אותן מסתובבות יותר מדי ביחד. זה לא שיש קנאה, אבל שתיהן יודו כי הן לא ממש קרובות. על המסלול, הן לא יאחלו הצלחה אחת לשנייה". במוסקווה, הסבירה דניאל, לא היה סיכוי שיתגוררו באותו חדר. "עדיף שלא”, הסבירה, “אנחנו לא מדברות הרבה, כך שזה היה עשוי להיות חדר שקט במיוחד".

ספורטאים צעירים שגדלים בצלם של אח או אחות עטורי תהילה, לא זוכים ליותר מדי שקט. כריסטין אוהורוגו בת ה־29, שמתחרה ב־400 מטר, היתה אלופה אולימפית (בייג'ין 2008) ואלופת עולם (אוסקה 2007). המשפחה, ובה שמונה ילדים, סימנה בשנים האחרונות את אחותה ויקטוריה כיורשת הבלתי מעורערת. לטענתה של ויקטוריה, ההילה המוזהבת של אחותה - שגדולה ממנה כמעט בעשור - מעולם לא הרתיעה אותה. "איני נותנת ללחץ מסוג כזה להשפיע עלי", אמרה ל־BBC, "אני פשוט מתרכזת במה שאני צריכה לעשות". כריסטין טוענת כי גם כך "כל מה שאנחנו עושות זה למען המשפחה, ולא משנה מי מנצחת. אנשים מבחוץ חושבים על שם המשפחה הזהה, אבל עבורנו זה פחות משמעותי".

גם הקופץ במוט רנו לאבילני, שזכה בזהב בלונדון, החל לראות השנה פרצוף מוכר בתחרויות. בגיל 22, אחיו ולנטין כבר טוב מספיק בשביל להצדיק את חלקו בכינוי "האחים האוויריים". בפברואר קבע 5.70 מטר, תוצאה טובה יותר מזו שהשיג אחיו הגדול, האלוף האולימפי, כשהיה בגילו. אם אינה מספיקה היריבות הטבעית בין אחים, בדם ולמקצוע, אביהם ז'יל נהנה לשפוך שמן למדורה הגנטית. "ולנטין הוא נשמה מיוסרת, תמיד מנסה להוכיח משהו. יש לו יותר אנרגיות, והוא יכול לקפוץ גבוה יותר".

האח קווין בורלה. "יחדיו אנו רצים מהר יותר"צילום: אי-אף-פי

האח הצעיר - שכמו רנו, העפיל לגמר שייערך הערב - דווקא מקפיד לפרגן. "אחי נתן לי את המפתחות להצלחה. איני רואה אותו כיריב, הרי אני נלחם מול הרף. החלום הוא לעמוד לצדו על הפודיום בתחרות גדולה, אבל כרגע הפער בינינו משמעותי. זה לא יקרה עכשיו, אבל אני חושב על אליפויות עולם, תוצאה של שישה מטר. בדיוק כמוהו".

כמובן שדברים נוחים יותר כשלא חייבים להילחם זה בזה, אלא זו לצד זו - כמו התאומות דיינה ויאנה ולדקובה. הראשונה מתמקדת בקפיצה משולשת, השנייה בקפיצה לרוחק. יאנה בכלל החלה כאצנית, אבל כשראתה את אחותה (שגדולה ממנה בעשר דקות) קופצת בתחרות בטלוויזיה, החליטה לעשות הסבה. "הרגיז אותי שהיא שם ואני לא", הסבירה. אגב, העובדה שהן תאומות זהות עשויה להקל על חלוקת העול. "אני עדיין מתבלבל ביניהן", מודה מנהלן של השתיים, אלפונסו יאק, "הן יכולות להתחרות אחת במקום השנייה, להחליף זו את זו על הפודיום או במסיבות עיתונאים. איש לא ירגיש".

יהיו כאלו שתמיד ירגישו. מדובר במשפחה הקרובה, זו שמעודדת מהיציע. "קשה לשמוח כשאחד זוכה במדליה והשני לא", מודה אדית בורלה, "אחרי שקווין זכה בברצלונה כתבתי לו כי הוא חייב לשמוח, בגלל שידעתי שהוא מרגיש כאילו גנב משהו מג'ונתן. כאמא, קשה לי לפעמים לראות אותם מתחרים זה בזה. לו רק שניהם היו יכולים לזכות בזהב".

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ