בלוג הבייסבול |

איך אומרים היסטוריה ביפנית?

עם 3,999 חבטות בקריירה, מתדפק איצ'ירו על דלתות מועדון יוקרתי במיוחד. סיפורו של האיש שחיבר בין מזרח למערב בעזרת המחבט

ניר צדוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ניר צדוק

הלילה, לכל המאוחר מחר, יהפוך איצ'ירו סוזוקי לבן אדם הראשון בתולדות המשחק עם 4,000 חבטות כמקצוען, 1,278 מהן בליגה הפסיפית של יפן. 'בן אדם', להבדיל מ-'שחקן'. שניים כאלו הגיעו לפניו לנקודת הציון, האוורסט של המשחק - "מספרים של באגס באני", כדבריו של קן גריפי ג'וניור - אך איצ'ירו, האאוטפילדר של היאנקיס שיחגוג 40 בעוד חודשיים, יהיה הראשון שניתן יהיה להתמסר לגדולתו בלב שלם, לחגוג את התעלותו המקצועית מבלי לחוש בחובה להצטדק על פגמיו המוסריים.

טיי קוב (4,191 חבטות) ופיט רוז (4,256), ליוו או סיימו קריירה בשערוריות שהפילו מסך שחור על ביצועיהם עם המחבט; קוב, אחד מגדולי השחקנים בתולדות המשחק, היה הראשון להיבחר להיכל התהילה (1936) ומיצב עצמו ב-24 שנותיו כחובט, רץ ומתחרה בעוצמה שאין שנייה לה, אך גם כפסיכופת עם תעודות; גזען חסר תקנה, הומופוב ואנטישמי, הסתבך באינספור תקריות על המגרש ומחוצה לו, החל מחשד לגרימת מותו של שודד בתחנת הרכבת בדטרויט ודקירתו של נער מעלית, ועד לניסיונות לרצח הביוגרף שלו, אל סטאמפ, כפי שתואר בספר שהאחרון אזר את האומץ לכתוב רק למעלה מ-30 שנה לאחר פטירתו של קוב. הרגע המעצב בחייו של כוכב הטייגרס - הירצחו של אביו על ידי אמו, שחשבה אותו בטעות לפורץ וירתה בו למוות.

רוז, בגופו בוערת להבה דומה לזו שהפכה את קוב לאימתם של שומרי הבסיסים, שרף את היהלום בקריירה בת 24 שנים שהקנתה לו בעלות על מספר שיאים, ביניהם קוטביים; איש בהיסטוריה של המשחק לא השיג יותר חבטות ממנו, אך גם לא כשל כמותו בדרך (למעלה מ-10,000 פעמים); איש לא שיחק את המשחק יותר מ'צארלי האסל' (3,562), ומנגד, לא הורחק ממספר כה רב של משחקים (למעשה, כל אלו שהתקיימו לאחר ה-24.8.89, היום בו הורחק לכל החיים בשל הימורים על משחקים).

קוב ורוז, שלא הסתפקו בכבוד שהרעיף עליהם משחק שכמו נכנע לביצועיהם, יצרו את התחושה שהישגיהם יוצאי הדופן הם פועל יוצא של אישיות מפותלת ונפש מיוסרת שאין בעולם מספיק משחקי בייסבול לחבוט בהם בכדי להשקיט אותה. כמעט מתבקש להסיק שמלבד כישרון ייחודי, יש צורך גם במידה גדולה של אובססיביות בכדי ליצור התמדה שכזאת, ושפסגת ה-4,000 ניתנת לכיבוש רק על ידי משוגעים וטיפוסים מפוקפקים בעלי הרס עצמי.

אלא שבכל הקשור לשיגיונות, רחוק איצ'ירו מקוב ורוז כמרחק מזרח ממערב; מקצוען אמיתי, נשאר חף משערוריות לאורכה של קריירה בת 22 שנים שתחילתה בקצהו השני של העולם. קווי הדמיון בין השלושה מתבלטים כשבוחנים את הקריירה שלהם בפריזמה צרה ומקצועית יותר. איצ'ירו הוא סטודנט לכל החיים של המשחק, על הדקויות והמיומנויות הרבות שהוא טומן בחובו. סבלנותו והתמדתו מגולמות בעשר העונות הרצופות בהן השיג לפחות 200 חבטות, הרצף הארוך בתולדות המשחק. ב-2004, שנתו הרביעית בליגה, שבר במדי סיאטל את שיא החבטות לעונה, אותו קבע ג'ורג' סיזלר 84 שנים קודם לכן, עם 262 חבטות. "הוא מעולם לא לוקח יום חופש", העיד עליו חברו לקבוצה, דרק ג'יטר, "הוא מגיע לאיצטדיון גם ביום פנוי. באול-סטאר הוא בטח הלך לשחק בסנטרל פארק".

במתודיקה בלתי מתפשרת, טיפח לעצמו סגנון חבטה מיוחד - המוכר בשם "המטוטלת", בשל התנועות הנלוות של רגליו - אשר מנוגד לכל עיקרון מסורתי, ודבק בו על אף שבתחילת הקריירה נראה היה כי יסב לו יותר נזק מתועלת. בשנת 1992, שנתו הראשונה באוריקס בלו-וויב, בה העביר את כל שנותיו בליגה היפנית, נשלח לקבוצת החווה באותו היום בו חבט להום ראן מול הידאו נומו, המגיש שהפך כעבור מספר שנים לסנונית הראשונה המבשרת על האביב היפני ששטף את הבייסבול האמריקאי כשהצטרף לדודג'רס וזכה בתואר רוקי השנה. הסיבה - אותה חבטת מטוטלת. חשובה הייתה לא רק התוצאה, אלא גם הדרך. הפרפקציוניזם היפני המסורתי גורס כי בעזרת תרגול מתמיד וכוח רצון ניתן להתגבר על כל מכאוב ולנצח בכל קרב. מידת המאמץ המושקעת בהכנה משמשת כעדות הראשית לערכו של שחקן, אף יותר מביצועיו ברגע האמת. עשה זאת, נאמר לו, אך עשה זאת כפי שמקובל.

ההתנגשות בין ערכי המסורת והמופנמות היפאנית הקלאסית לבין הביטוי העצמי המתריס בסגנון החבטה של איצ'ירו, מהווה הקדמה הראויה לבחינת האופן בו שינה את המשחק והעצים את תהליך הגלובליזציה שעבר הענף בעשרים השנים האחרונות. "יפן וארצות הברית חולקות ביניהן קשר ארוך שנים ומנוגד ערכים: אינדיבידואליות אמריקאית מצד אחד, וההתמקדות היפנית ב-WA, הרמוניה, מצד שני", כתב רוברט וויטינג בהקדמה לספרו 'You gotta have Wa', "מוסר העבודה שונה בתכלית". הספר עוסק בתולדות המשחק ביפן, מראשיתו בשנות השבעים של המאה ה-19 כפעילות הספורטיבית הראשונה באימפריה שבוצעה לשם הנאה ועד לעת המודרנית. עד לאמצע שנות התשעים, המפגש בין שני יקומי הבייסבול הנפרדים היה חד-סטרי, עם הגעתם לאי של מאמנים ושחקנים אמריקאים בערוב ימיהם המקצועיים. רבים מהם ברחו כל עד נפשם בם, הלומים ממה שוויטינג כינה "בייסבול היפוכונדרי" מצד היפנים הלחוצים שהתייחסו למשחק ברצינות תהומית שעקרה ממנו כל מימד של הנאה. בכל רצף ניסיונות חבטה לא מוצלח או שני הפסדים עוקבים ראו סימנים המבשרים על סוף העולם.

יחסים מלאי חשש וטינה, אשר עוצבו בתחילת הדרך בצל מלחמת הסחר שנוצרה בשנות השמונים עם כניסתם החד צדדית של יצרנים יפנים אל השוק האמריקאי, מתקיימים כיום בפייסנות גדולה הרבה יותר; האמריקאים מרותקים מהתרבות היפנית המודרנית של משחקי המחשב, המגנה וסרטי האימה, בעוד היפנים למדו להעריך את האינדיווידואליזם האמריקאי כמסלול להצלחה. העלייה בכוחה של סין והכתרתה כמעצמה העיקרית באסיה תרמה גם כן להפגת המתחים.

כבמקומות אחרים, גם כאן שימש הספורט גשר לשינוי. במקביל לתהליכים דומים בענפי ספורט אחרים – הכרת הסומו ב-"יוקוזונה" הזר הראשון, למשל – הצליח נומו להבקיע את החומה שעד אז כלאה כל שחקן במולדתו, נתון באופן פרמננטי לשיקוליה של קבוצתו. הסכמים פיאודליים דומים שחדלו מלהתקיים במייג'ור ליג עם תחילת שנות השבעים, נותרו על כנם ביפן למעלה משני עשורים לאחר מכן. נומו שכר סוכן חלקלק שזיהה עבורו פרצה בהסכמים הקיבוציים, ואשר אפשרה לו להשתחרר מחוזהו עם הודעה על פרישה. נומו "פרש", ומיד החל לשחק. הוא הצטרף ללוס אנג'לס דודג'רס והיה ליליד יפן הראשון לשחק באופן קבוע במייג'ור ליג.

עבור אומה שמדדה את עצמה באופן תמידי אל מול ארצות הברית, נחשב בתחילה לבוגד. עריקתו - לא אפשרות להוכיח את יכולתם של היפנים להתמודד במגרש של הגדולים, כי אם הודאה בנחיתותם של אלו שהותיר מאחור. הצלחתו שינתה במהרה את היחס כלפיו; מעוינות לסקרנות, ומשם, כאש בשדה קוצים, להערצה מוחלטת. יפן התפוצצה מגאווה. כשהגיע תורו להגיש בצ'אבז ראבין, התאספו עשרות אלפים במקומות ציבוריים בכדי לצפות בו מבעד למסכי ענק. רבים באו בעקבותיו, נואשים להתחרות במה שנתפסה כרמה גבוהה יותר של משחק, ובמקביל ליהנות מפריבילגיות ששמן לא יוכר במולדת הסגפנית; הזכות שלא לסחוב את תיקיהם בעצמם, להתאכסן במלונות יוקרה ולטוס במחלקת עסקים. איש מהבאים בעקבותיו לא נהנה מהצלחה דומה לזו של איצ'ירו, שחקן השדה היפני הראשון שעשה זאת בגדול מעבר לאוקיאנוס השקט, מהרגע בו עזב, בתחילת שנת 2001.

ב-11 וחצי שנותיו בסיאטל, ששילמה 13 מיליון דולר תמורת הזכות להחתימו על חוזה ראשוני של 14 מיליון דולר לשלוש שנים, שימש איצ'ירו – על שליטתו ביסודות המשחק ומוסר העבודה הנוקשה שלו – כעדות חיה לכך שניתן לשחק את המשחק בדרך שונה מזו הצעקנית ומשועבדת הכוכבים של אמריקה. בדומה ליפנים אחרים דוגמת הידקי מאטסוי (שהתנצל בפני חבריו לקבוצה והאוהדים על כך שאכזב אותם כששבר את ידו במהלך משחק), לימד איצ'ירו את היאנקים שיעור בחשיבותה של התמדה והקרבה; בשנים שלאחר פיק הסטרואידים הגדול, הוכיח כי אפשר להצליח גם בסגנון 'מיושן' כביכול, בעזרת עין טובה, חבטות הקרבה ומהירות מסחררת בין הבסיסים. איצ'ירו הפך את חבטת הסינגל ל"מגניבה" בעידן בו נתפס ההום ראן כביטוי העליונות המוחלט של המשחק, והפך לאייקון תרבותי בארצות הברית, אולי היפני הראשון לעשות כן. "הוא גורם לי להרגיש גאה שאני יפני", אמר יוניצ'ירו קויזומי, ראש הממשלה לשעבר. לצד זאת, נהנה איצ'ירו ממנעמי הליגה החדשה, כשסיכם על הארכת חוזהו בחמש שנים בתמורה ל-90 מיליון דולר.

החבטות שרשם לזכותו ביפן לא מגולמות בנתוניו הסטטיסטים הרשמיים. האחדתם היא תוצר סינתטי של המכירים בגדולתו וחשיבותו. רבים מפקפקים בערכן בטענה כי הן לא שונות מחבטות המושגות בליגות הנמוכות. מסתבר שהלקח מטשטש הגבולות ורב הרבדים שלימד את הבייסבול האמריקאי עדיין לא הופנם על ידי כולם. אצל אחרים זה הצליח מעט יותר. "הוא גרם לי לשנות את הערכתי לבייסבול היפני", אמר העיתונאי ביל בלו. קליי דבנפורט, אחד הסטטיסטיקאים הבכירים של המשחק אשר פיתח שיטה ל"תרגום" מספרים מליגות זרות למקבילות מתאימות במייג'ור ליג, טוען כי אם איצ'ירו היה משחק בארצות לאורך כל הקריירה, היה משיג רק שתי חבטות פחות. דוגמה נוספת להערכה הרבה לה הוא זוכה סיפק לאיצ'ירו ילד שפגש במעלית בניין מגוריו. "היי, עוד 11 חבטות!", אמר לו הילד. "ואני בכלל לא הייתי מודע למספר המדויק", אמר איצ'ירו. "יפן, ליגות נמוכות, משחקי מחשב, לא חשוב היכן הוא השיג אותן - 4,000 חבטות? אתה צוחק עליי?", הוסיף חברו לקבוצה, קרטיס גרנדרסון. "המשמעות של ההישג היא עצומה", המשיך גריפי ג'וניור, ששיחק עם איצ'ירו במשך שנתיים וחובט עילאי בפני עצמו (2,871), "לא חשוב אם אתה אמריקאי, קנדי, יפני או קובני – חשוב רק המאמץ שאתה משקיע בכדי לשלוט באמנות שלך. הייתי בטוח שהחבטה ה-4,000 שלו תהיה להום ראן".

קוג'י יוארה, הקלוזר היפני של בוסטון, היה מוכן לתרום את חלקו לעניין. בסוף השבוע האחרון נפגשו שתי היריבות המרות בפנווי פארק. "אני רוצה שישיג את החבטה ה-4,000 מולי", אמר יוארה, "אזרוק לו כדור ישירות למרכז". "הוא אל של ממש", החווה דעתו מגיש יפני נוסף של הרד סוקס, יוניצ'י טזאווה. זה לא קרה לנגד עיניהם. בבוקר יום שני, עם 3,997 חבטות, עזב איצ'ירו סוזוקי את בוסטון בדרכו חזרה לניו יורק, לקראת סדרה בת ארבעה משחקים עם טורונטו ופגישה, מחבט מול כדור, עם הנצח. בשני המשחקים הראשונים מולה השיג שתי חבטות מוצלחות. הלילה, שני בסדר החובטים של קבוצת הפסים, יניף שוב את המחבט בעמידתו המוזרה, דמוית המטוטלת.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ