מי גנב את המדליה שלי?

מהמכונית, מהכספת בבית, מהמעיל או ממש מהצוואר - ספורטאים רבים חווים אסון פרטי כשהמדליות בהן זכו נשדדות

אמיר ענבר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אמיר ענבר

ביום שני, כשרבקה אדלינגטון שמעה מבעל הבית שלה בסטוקפורט שהמקום נפרץ, עבר בראשה רק דבר אחד: שתי מדליות הזהב ושתי מדליות הארד בהן זכתה במשחקי בייג'ין ולונדון. היא האיצה בו לחפש אותן, וקיבלה את הבשורה ממנה חששה. "אני שבורה", צייצה בטוויטר, "מישהו גנב את המדליות שלי, משהו שלעולם לא אוכל להחליף. אני רועדת".

סוף טוב, הכל טוב. לא ברור היכן חיפש בעל הבית, אבל המדליות נמצאו לבסוף. הגנבים לקחו רק מחשב ורכב השייך לבן זוגה. לשחיינית הפורשת רווח: "כששמעתי שהמדליות לא שם התגובה המיידית שלי היתה רגשית, כי השקעתי כל כך הרבה מאמץ בזכייה בהן".

אדלינגטון היתה בת מזל. לא כך במקרה של אלכס פרטרידג'. באוקטובר היה פרטרידג', מדליסט ארד מלונדון בחתירה, בין הספורטאים שנכחו באירוע שנערך לכבוד המשלחת הבריטית בארמון בקינגהאם. אחר כך יצא לבלות עם חלקם. ויהי ערב, ויהי בוקר - אין מדליה. המעיל בו הניח אותה נעלם. כך גם מדליית הארד של בליינית אחרת בחבורה, שחקנית הוקי השדה האנה מקלאוד. השניים פנו לעזרת הציבור ופרסמו תמונות בהן נראים חשודים בגניבה. כעבור זמן קצר נשלחה המדליה של מקלאוד בדואר, בעילום שם, לאיגוד ההוקי הבריטי. המעיל של פרטרידג' נמסר לתחנת משטרה בלונדון. המדליה טרם הוחזרה.

השליחים של ג’מייקה באליפות העולם האחרונה. תשמרו על המדליותצילום: אי–פי

"עבדתי 12 שנים מחיי כדי לנסות להשיג משהו במשחקים, וזה מה שיש לי להראות מכך", אומר החותר, "אני תמיד אומר לאנשים 'זו לא המדליה, זה המסע', אבל לא מבינים את ערכה עד שהיא לא שם. קלטתי זאת כשאספתי את בתי בת ה־16 החודשים מהמעון. אם המדליה לא תימצא, היא לא תראה את כל מה שעבדתי למענו. זו עדות להיותי חלק מהמשלחת הבריטית הטובה ביותר, ואולי מהמשחקים הכי טובים".

השלישייה הזו אינה לבד. גנבים יש בכל מקום, ופריטים ספורטיביים הם חלק מהשלל. אפילו גביע העולם המקורי בכדורגל נגנב פעמיים. לפני מונדיאל 66’ באנגליה, הוא עוד נמצא. כעבור ארבע שנים הוענק לצמיתות לברזיל לרגל זכייתה השלישית בטורניר. ב־1983 נגנב ממשרדי ההתאחדות, וככל הנראה הותך.

אובדן הגביע היה אולי אסון לאומי, אבל עשרות ספורטאים חוו לאורך השנים אסון פרטי. לרוב דובר בפריצה לביתם, שהותירה אותם לא רק ללא טלוויזיה או מחשב, אלא גם בלי הרכוש החשוב להם עלי אדמות. "אני הרוסה", אמרה פולין דייויס־תומפסון מאיי הבהמה, רצה לשעבר שמביתה נגנבו לפני שנתיים מדליות ממשחקי אטלנטה ומאליפות העולם, "זה שובר את לבי שאנשים יכולים להיות כה אכזריים. יש דברים שאני יכולה להחליף, אבל לא את המדליות. אני לא יכולה לחזור לרוץ ולהשיג עוד. זהו זה. זה כל מה שאוכל להציג למשפחתי כדי להראות את הישגיי. התאמנתי במינוס שמונה מעלות, ב־4:30 לפנות בוקר. אצבעותיי קפאו, ראשי קפא, הייתי רחוקה ממשפחתי במשך שנים, הקרבתי כל כך הרבה".

נכון, המדליות הן רק מזכרת גשמית מהישג שלנצח יהיה חקוק על שמו של הספורטאי. אבל גם מי שמאמין בכך, חש צביטה בלב כשהן נעלמות. רק לאחרונה זה קרה לוויטלי פרידזון, שחקן נבחרת רוסיה בכדורסל, שנשדד מביתו הארד הטרי מלונדון; מפיל רוג'רס, שחיין עבר אוסטרלי, נגנבו מדליית כסף מאטלנטה 96' וזהב מאליפות העולם; מהרץ האוסטרלי פטריק דווייר נלקחה מדליית כסף מאתונה 2004; מביתה של לורן ברנס, לוחמת טאקוונדו אוסטרלית, נגנב הזהב בו זכתה בסידני; שודדים גנבו את הזהב של טריסטן גייל האמריקאית בסקלטון ממשחקי החורף 2002; ממריל מוזס האמריקאי נגנב הכסף בכדורמים מבייג'ין 2008; מריסה ריפלי האמריקאית, בעלת שלוש מדליות זהב בשחייה ממינכן 72', הוציאה אותן מכספת לשם אירוע בבית ספר, רק כדי שייגנבו; המדליות של ראסטי סמית' בהחלקה מהירה על הקרח מ־2002 ו־2006 נלקחו מבית אמו, שם אפסן אותן בעת ששיפץ את ביתו; כחצי מאוסף המדליות של השחיין הדרום אפריקאי קמרון ואן דר בורג נגנב מביתו.

בחלק מהמקרים, המדליות הוחזרו בצורה זו או אחרת. הגנבים לא תמיד יודעים בדיוק לביתו של מי הם פורצים, ומה הם לוקחים. שוויה של מדליית זהב מלונדון מוערך בכ־700 דולר בלבד. יש בה בסך הכל 6 גרם זהב, ו־92% ממנה מורכב מכסף. מדליות הכסף והארד שוות הרבה פחות. אם הרעיון הוא להתיך אותן, הרי אין להן ערך רב כל כך. רק אספן חסר מצפון יקנה מדליה בידיעה שהיא גנובה.

הספורטאים מרבים לדבר על הערך הסנטימנטלי של המדליות, על כך שהם מייצגים את העבודה הקשה שהשקיעו. "אנשים נתנו להוריי כסף, הוריי הוציאו משכנתה שנייה על הבית. רבים עזרו לי להגיע לכאן, זו המשמעות של המדליה", אומרת גייל. אפשר לתהות למה הם לא מחזיקים אותן במקומות בטוחים יותר - גייל טמנה אותן בתוך גרב שהניחה במגירה במטבח - אבל חלק עושים בהן שימוש נרחב; קיה ביירס הקנדית, למשל, הסתובבה עם מדליות מאליפות העולם בקיאקים וממשחקי פן אמריקן כחלק ממסע נאומים על ערכי הספורט. הן נגנבו ממכוניתה. "הדבר העצוב, כפי שאמי אמרה, הוא שחלקתי במדליה עם הרבה ילדים, ניסיתי לגרום להם לחלום בעצמם", אמר מוזס.

כך עשה גם אלכס מקדונלד, כדורגלן גלזגו ריינג'רס לשעבר, שמאז הזכייה בגביע המחזיקות בשנת 1972 ענד את המדליה לצווארו. בחודש שעבר, בחופשה בספרד, קרע ממנו גנב את השרשרת ונמלט. "רדפתי אחריו, אבל מעולם לא הייתי הכי מהיר", אומר מקדונלד, "עלי לקבל את זה שהיא איננה".

ני לאמפטי הגנאי, כישרון גדול בכדורגל שמעולם לא הגשים את התקוות, לקח קשה יותר את גניבת מדליית הזהב מהזכייה בגביע העולם עד גיל 17 ב־1991. בימים הראשונים, סיפר, התקשה לישון. לפחות לג'רום בואטנג, שחקן באיירן מינכן, היה מזל. המדליה מהזכייה בליגת האלופות במאי האחרון נפלה מצווארו בחגיגות בוומבלי. הוא קיבל אותה כעבור כמה ימים מעיתונאי שמצא אותה.

"לעולם אי אפשר לחזור על הרגע בו אתה שומע את ההמנון ויודע שבכך הסתכמו ארבע שנות עבודה. קחו את השמחה של מה שאתם רואים באותו יום ותכפילו את זה במספר כלשהו", תיאר הכדורסלן הפראלימפי האוסטרלי בראד נס את תחושותיו. מדירתו ברומא נגנבו מדליות כסף וזהב. השנה קיבל תחליפים מהוועד האולימפי האוסטרלי. לדברי נס בן ה־38, זה המריץ אותו להגיע גם למשחקי ריו.

כן, אפשר לקבל מדליות חלופיות, אבל איכשהו, זה לא אותו דבר. מנגד, לפעמים המציאות גוברת על הסנטימנטליות. ב־1984, 24 שנים אחרי שזכה בהן בבריכה במשחקי רומא, נגנבו מהאוסטרלי ג'ון קונראדס שלוש מדליות. כשקיבל תחליפים ב־1999, אמר ש"זה לא המדליות, זה מה שהן מסמלות. האובדן מעולם לא הוקל". באופן מדהים, הן נמצאו ב־2009 לאחר שהועמדו למכירה באיביי. המשטרה הגיעה לאשה שטענה כי רכשה אותן במכירת חצר. המדליות הוחזרו לקונראדס. שנתיים אחר כך, עקב קושי כלכלי, מכר אותן למוזיאון הלאומי של אוסטרליה.

פלפס והמדליות. לא נכנס לרשימה, בינתיים
עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ