האם זה היורש של אריק זאבי?

כשמאחוריו צלו של האח הגדול, ניסיון כושל להגיע למשחקי לונדון ועבודה עם פסיכולוג, מרגיש אורי ששון מוכן: "זה הזמן שלי לפרוח"

אורי טלשיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורי טלשיר

זהו בפירוש לא האדם בו תרצו להיתקל בסמטה אפלה. שילוב של מעל 100 ק"ג, 193 סנטימטרים, מסת שריר אימתנית וזקן עבות עלול ליצור לנגד עיניכם חזות די מאיימת, אולם המלים שייצאו משפתיו של אורי ששון ירגיעו אתכם במהרה. "אנשים נרתעים מאיך שאני נראה, זה לא משהו שרואים כל יום", מעיד הג'ודוקא, "אבל ברגע שמדברים אתי מגלים שאני ההפך המוחלט מהמראה שלי. מחוץ לג'ודו אני אדם עדין יחסית ולא אגרסיבי. על המזרן אני חייב לעטות תחפושת של מישהו אחר לגמרי, אחרת יאכלו אותי. זה כמו ג'ונגל - אם תראה קצת חולשה, תפסיד בקרב. עברתי תהליך התבגרות ולמדתי שעל המזרן, עלי לשים את הרגש בצד ולהיות אריה".

מובן שמימדיו לא היו כה מרשימים מאז ומעולם. בילדותו ספג ששון חבטות מאלון, אחיו הגדול, שדאג לקבע את ההיררכיה בבית. "מגיל צעיר אלון היה אלוף ישראל בג'ודו ומודל לחיקוי עבורי", נזכר אורי, "בתור ילד, ראיתי אותו מצליח ורציתי להרגיש איך זה להיות ספורטאי כמוהו". בגיל 8, הצטייד ששון בקימונו ובחגורה משלו. "בשנים הראשונות היתה לי יראת כבוד כלפי אלון, ועם השנים קיבלתי מסה, עליתי בקטגוריית המשקל והמצב בינינו התאזן". שני האחים התייצבו על אותה קטגוריה (עד 90 ק"ג) ולפני שש שנים, בליגת הג'ודו הישראלית, יצגו קבוצות שונות והתחרו זה בזה. "זה היה הקש ששבר אותי", נזכר ששון, "יריבות בין אחים זה לא דבר בריא, במיוחד כשמעורב מגע פיסי וכל האמוציות פורצות".

באותו קרב נכנע האח הצעיר בלא תנאי. כאילו כדי למנוע ממאבק טעון כזה להתקיים שוב, התערב הטבע והקפיץ את אורי לקטגוריית המשקל הבאה, עד 100 ק"ג. באותה עת סבל אלון מבעיות פוליטיות מול האיגוד, ומצא עצמו מחוץ לג'ודו למשך שנתיים. "הידיעה שאחי לא אתי החלישה אותי מנטלית, אבל לא היתה לי ברירה אלא להמשיך, הרי מדובר בענף של הישרדות. התקדמתי ובעצם המשכתי את מה שאלון הפסיק. עמוק בנשמה, היה בי את הרצון להיות הכי טוב בענף פיסי, וכשעליתי לקרב היתה לי מוטיבציה אדירה להצליח".

אורי ששון (מימין). “אנסה לייצר אש פנימית וגם רגיעה במקביל, להגיע רעב ולא להלחיץ”צילום: איגוד הג’ודו הישראלי

ששון נכנס למעגל התחרויות בבוגרים בקטגוריה עד 100 ק"ג, שם חיכה לו אתגר מסוג אחר - אחד הספורטאים הבכירים במדינה, מולו נאלץ להיאבק על כרטיס בודד למשחקים האולימפיים בלונדון. "היה לי ברור שכדי לעבור את אריק זאבי אצטרך לעשות משהו יוצא דופן ולקחתי בחשבון אפשרות שזה לא יקרה. בהמשך עברתי להתחרות במשקל מעל 100 ק"ג והייתי קרוב להעפיל לאולימפיאדה, אבל זה היה מאוחר מדי".

אחרי שפספס את המקום בלונדון, חזר ששון למשקל עד 100 ק"ג והפנים מה עליו לשנות. "גם אם אריק לא היה מתחרה במשקל שלי, עדיין לא הייתי מוכן נפשית לדברים הגדולים", הוא מדגיש. בשנים האחרונות עבד באופן צמוד עם נועם אייל, פסיכולוג הספורט של הוועד האולימפי, שטיפח את חוסנו המנטלי. "השתניתי והבנתי דברים חדשים, אני מאוד מאמין בפסיכולוגיה של החיים", הוא מתפייט, "אני מאותם ספורטאים שהתבגרו מאוחר, והכל קרה לטובה. היום אני נמצא במקום אחר, ומרגיש שזה הזמן שלי לפרוח". לפני כשנה פרש זאבי והזרקורים הופנו אל ששון, שסומן באופן טבעי כתקווה הישראלית הבאה במשקל עד 100 ק"ג.

בכל הקשור לגנטיקה, נתוני הפתיחה שלו טובים. הוא נהנה מאחוז שומן נמוך מאוד ביחס למשקלו, מה שהופך אותו למהיר ממתחריו. "זה מבנה שמתאים יותר לבניית גוף מלג'ודו, אבל הוא דורש תחזוקה כמו מכונית", מחייך ששון, שמסתכל על הזווית החיובית במשמעת התזונה הקפדנית: "כך אני נכנס למצב של פחות בילויים, שומר על הבריאות ומעלה את המוכנות לתחרות". הוא מתגורר בנתניה, ובין אימון הבוקר לטייק נוסף בערב, מתייצב ללימודי מינהל עסקים ברופין. "רציתי להתעסק בעוד משהו חוץ מג'ודו, כי ליפול ולהפיל על הראש כל היום יכול לשגע אותך. שילוב של תחרותיות ועסקים יכול לקחת אותך לכל מיני מקומות. האנשים בלימודים כבר מזהים אותי. אמנם לא כמו כדורגלן בליגת העל, אבל יש הכרה ובעיקר הערכה כלפיי".

כיתר חברי נבחרת הגברים, מתאמן ששון בהדרכת אורן סמדג'ה, הג'ודוקא האחרון שחזר מאליפות עולם עם מדליה בקטגוריית משקל אולימפית (זאבי עשה זאת במשקל הפתוח). "זו זכות להתאמן אצלו, יש סביבו מעין הילה של אלופים. זה נותן המון ביטחון לדעת שאחד שהיה במעמדים האלה והרגיש אותם הוא זה שילווה אותך בדרך הזו. אורן עבר אתנו דרך מדהימה בשלוש השנים האחרונות. התחלנו מכלום בגלל כל התהפוכות באיגוד, וזה היה מסע עוצמתי ואמוציונאלי. היום זו נבחרת מגובשת ואחת החזקות באירופה".

אחרי הפרישה של זאבי, הרגשת את הציפיות שמונחות על כתפיך?
"אני מסומן כפוטנציאל ומנסה להיכנס לנעליו של אחד הספורטאים הכי גדולים שהיו במדינה. צריך לדעת להתמודד עם זה, אנשים מחפשים את העניין ואת היורש שיביא תוצאות. מכניסים אותי לנעליים גדולות? אין לי בעיה, אני ממש בעד".

לפני כשנה וחצי חזר אלון ששון מהפרישה הזמנית היישר לתפקיד קפטן הנבחרת של סמדג'ה. "אחים ביחד זה כוח", מדגיש אורי, "זה נותן תמיכה גבית כשיש אימון לא טוב או כשקשה לך, ומצד שני זה לוקח ממך אנרגיה. אכפת לך ממנו, אז אתה מתעסק הרבה גם בהצלחה שלו".

בגיל 23 ואחרי שסיים במקום החמישי באליפות אירופה, מגיע ששון בפעם הראשונה לאליפות העולם, בעוד אחיו הגדול נשאר בארץ. "מפריע לי שהוא לא הגיע לאליפות העולם, הייתי מאוד רוצה שיהיה פה אתי, אבל למדתי לא לאפשר לדברים האלה להשפיע עלי ברמה המקצועית".

באשר לאליפות, לפחות בינתיים ששון לא נשמע נרעש במיוחד. "האנשים סביבי מדגישים שזו אותה תחרות כמו כל התחרויות שעברתי, אין פה משהו שונה. אלו אותם מתחרים, פשוט השם אליפות העולם יותר מפוצץ. אורן הציע לנו להתייחס לזה כאל 'אליפות האולם', וזה מה שאני עושה. החוויה פה מדהימה, אני מקבל את כל האנרגיות של ריו דה ז'נרו וזה שילוב קטלני. אנסה לייצר אש פנימית וגם רגיעה במקביל. אשתדל להגיע מאוד רעב לקרב, אבל גם לא להלחיץ את עצמי יותר מדי. אצטרך להתעלות".

גם את המשחקים האולימפיים, שיתקיימו באותו מקום ב־2016, הוא מצניע. "אני משתדל להתעסק כמה שפחות במחשבות רחוקות, כי יש לי דרך ארוכה לעבור עד אז. אני עכשיו בריו, והמטרה הכי ברורה היא לתת את כל כולי. אם זה יקרה, אין סיבה שלא יהיו תוצאות. עוברות בראש מחשבות כמו 'עוד שלוש שנים יש פה אולימפיאדה ויש מצב שאגיע הנה כמועמד למדליה', אבל ההגיון אומר לא לחשוב על זה. יש יעדים שאצטרך לכבוש לפני. גם אורן ואריק התחילו בקטן".

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ