בלוג הבייסבול |

מיליון דולר בשביל לגלח את הזקן? לא, תודה

בריאן ווילסון, המגיש של הדודג'רס, מגדל את זקנו כבר למעלה משלוש שנים. חברת סכיני גילוח הציעה לו הצעה שאי אפשר לסרב לה. או שכן

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

ג'וני גומס התייצב לתחילת אימוני האביב של בוסטון כשאת פניו מעטר זקן עבות, כזה שדי בו בכדי לסדר לו מקום על סט סדרת תעודה העוסקת בחוטבי עצים. חברו לקבוצה, מייק נאפולי, ראה כי טוב, ונשבע גם הוא שלא לגלח את זקנו עד לסיום העונה. בחלוף החודשים הצטרפו אל השניים שחקנים נוספים, עד שאלמלא המחבט, הכדור והכפפה, ניתן היה לחשוב שהרד סוקס היא בכלל קבוצת הוקי, ענף בו השתרשה במרוצת השנים תרבות של טיפוח זקנים במהלך הפלייאוף. "הזקנים מאפיינים את הקבוצה שלנו העונה", אמר גומס לאחרונה. על אף המקום הראשון בבית המזרח של האמריקן ליג, פניהם השעירות של גומס וחבריו לא מוכרות כמו אלו של בריאן ווילסון, המגיש החדש של הלוס אנג'לס דודג'רס, שחזר לאחרונה למגרשים אחרי היעדרות של 15 חודשים, וזכה לאחרונה להצעה מגונה אך מתגמלת במיוחד.

תחילתו של הסיפור בנעליים הכתומות והזוהרות שנעל ווילסון, הקלוזר של סן פרנסיסקו, במשחק האול-סטאר של 2010. בהמשך אותו שבוע התלונן אדווין רודריגז, המנג'ר של פלורידה, כי הן "בהירות ובורקות יתר על המידה". ווילסון, בשיאה של העונה הטובה בחייו, סגר את הדלת גם על המרלינס ורודריגז מצא את האשם. לא ההגשות העוצמתיות של ווילסון - המתקרבות ל-160 קמ"ש – היו קשות מדי עבור שחקניו, "הנעליים", הסביר, "מסיחות את דעתם". הוא קרא לקומישינר להתערב. סדר צריך שיהיה פה. "לא ידעתי שזה כתוב בספר החוקים", הגיב ווילסון, "אה, נכון, זה לא כתוב בספר החוקים. רודריגז כנראה חושב שהנעליים הללו זורקות כדור במהירות של 160 קמ"ש. ובכן, אני חושב שצריך לכנות אותן נעליים משפרות ביצועים ולאסור את השימוש בהן בדומה לסטרואידים".

"הזקן הולך איתי עד הקבר"צילום: רויטרס

את הליגה זה לא הצחיק. למחרת נקנס באלף דולר בשל מה שכונה "נעילת נעליים לא קונפורמיסטיות". מעתה, נאמר לו, יהיה עליו לשחק כשלפחות מחצית מכל נעל צבועה בשחור. ווילסון עשה שני דברים בתגובה; צבע במרקר שחור כמחצית מכל נעל ("איך ידעתי שהגעתי ל-50 אחוז? יש לי עין טובה"), והחל לגדל זקן כתחליף ראוותני, אותו נשבע לגלח ברגע שהג'יאנטס יודחו מהפלייאוף. הם זכו באליפות ו-ווילסון, שהשתמש במספר תכשירים שנועדו "להבטיח שלפחות מחצית מזקנו יהיה בצבע שחור" כדבריו, נותר ללא אפשרות מילוט אך הרוויח פעמיים; הוא סיפק הצהרה אמיצה ונדירה נגד הרצינות המוגזמת לעיתים של המשחק, והרוויח סמל מסחרי חדש.

שלוש שנים חלפו. סן פרנסיסקו הספיקה לאבד את האליפות ולזכות בה שוב, ו-ווילסון שמר על הזקן. לפני כשבוע הציעה לו חברת סכיני גילוח מיליון דולר - סכום השווה לשכרו השנתי - בכדי לחשוף את לחייו לאור השמש. "הזקן שלו איקוני", אמרו בחברה, "אם נוכל לגלח אותו, נעביר ללקוחותינו מסר שאין דבר שהסכינים שלנו לא מסוגלים לעשות". ווילסון אפילו לא שקל את ההצעה. "לא אכפת לי בכמה כסף מדובר, הוא הולך איתי עד הקבר", השיב לחברה באמצעות סוכנו. זקנו הפראי, קצהו קשור בגומייה, הפך לחברו הטוב ביותר. חבר, הוא אומר, לא מוכרים תמורת שום סכום שבעולם.

מיליון דולר היו בעבר סכום זניח, יחסית, עבור ווילסון. החוזה האחרון עליו חתם בסן פרנסיסקו, בשיא, הבטיח לו 8.6 מיליון דולר לשנה. אלא שבאפריל שעבר, במשחק מול קולורדו, נפגע במרפק ידו הזורקת ונאלץ לעבור את אחד הניתוחים המסובכים ביותר עבור ספורטאי מקצועני. בניתוח, הקרוי על שמו של מגיש העבר טומי ג'ון שהיה הראשון לעבור אותו ב-1974, מוחלפת אחת מרצועות המרפק ברצועה ממפרק אחר אגב קידוח במספר עצמות סמוכות. הניתוח מחייב תקופת התאוששות ארוכה במיוחד, הנמשכת לעיתים כשנה וחצי. ווילסון עבר את הניתוח לא פעם אחת, אלא פעמיים. הג'יאנטס נפרדו ממנו לשלום. לפני פחות מחודש הוחתם על ידי הלוס אנג'לס דודג'רס, יריבתם הגדולה ביותר, שהחתימה אותו בסכום מציאה בתקווה שיצליח לשחזר את היכולת שהפכה אותו בעבר לטוב בתפקידו. הסיכויים נגדו, הזקן עדיין איתו.

בריאן ווילסון והקמע של הדודג'רס מיישרים קוצילום: אי-פי

כך או אחרת, הקרקס שב העירה. אל הקעקועים הרבים שמעטרים את גופו ותספורת המוהוק שלראשו, חובר הזקן לכדי יצירת דמות ייחודית במשחק שידע טיפוסים צבעוניים לא מעטים, אך לא מישהו בסדר הגודל שלו; "מתנקש מנטאלי" כפי שהעיד על עצמו, טען כי הפך לנינג'ה בעקבות חלום שחלם, חרש את אירלנד לאורכה ולרוחבה במסע תרמילאים במהלכו השתכן באכסניות וכיכב בפרסומות רבות, מרשתות מזון מהיר ועד למשחקי מחשב, בכולם משמשים 185 הסנטימטרים שלו כאפיריון עליו נישא זקנו המלכותי.

הוא לא הקלוזר המזוקן הראשון. גוס גוסאג' ואל רבאווסקי הם שניים מרבים שיצקו אלמנטים תיאטרליים לתפקיד הלחוץ, מתוך אמונה שהאקסצנטריות מעניקה להם יתרון פסיכולוגי על היריב. מריאנו ריברה מאמין שאפשר לעשות זאת בשקט. שיאמין. לצד זאת שימש ווילסון מייצג לאופיים של הג'יאנטס, אסופת דחויים שזכתה באליפות כנגד כל הסיכויים כשבשורותיה מככבים מספר שחקנים שאף אחד אחר לא רצה. סלוגן מיוחד שנהגה לכבודו, "FEAR THE BEARD", כבש בסערה את אזור המפרץ. הוא ייצר באז שהיה שווה מיליוני דולרים במדינה שממתגת עצמה לדעת וממצה עד תום כל אופנה חולפת.

בשלב מסוים הפך זקנו של ווילסון מחתימה מעוצבת המעטרת את פניו בטוב טעם, לגוש שיער בלתי נגמר ונשלט, כצמח הטורף בסרט הקולנוע המפורסם. הוא, אמרו, פשוט לא ידע מתי להפסיק. "גלח את הזקן!", הפצירו רבים שלא דאגו רק לחשבון הבנק של ווילסון, אלא גם לתדמיתו. ממהפכן, אמרו, הפך לליצן. "מיליון דולר? באמת? זו חתיכת הצעה", סיכם את הנושא במסיבת עיתונאים, "עם זאת, לא שקלתי לעשות זאת. לא מקובל עליי שמישהו ישלם לי כדי לקבוע כיצד אראה. אני שומר על הזקן למרות שאני יודע שרוב האנשים שונאים אותו". ווילסון אמנם אוהב תשומת לב, אבל זה לא אומר שאכפת לו מה אומרים עליו.

צפו בבריאן ווילסון בפרסומת לטאקו בל:

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ