אלון עידן
פלאשינג מדו

הגשם הצליח לבלבל את הכל אתמול ביו.אס אופן. משחקים עוכבו, התבטלו, הועברו למגרשים אחרים. למעשה, הגשם הצליח לבלבל כמעט את הכל: כי את העונה הגרועה בחייו של רוג'ר פדרר הוא לא הצליח לשנות. פדרר, בהופעה ראשונה באצטדיון שאינו ארתור אש מאז 2006, הפסיד בשלוש מערכות – כן, שלוש מערכות! – לטומי רוברדו – כן, טומי רוברדו! - והודח כבר בשמינית הגמר אחרי 7-6, 6-3, 6-4. לראשונה מאז 2002, פדרר לא יגיע לגמר של טורניר גראנד סלאם כלשהו.

אפשר להתחיל מהסוף: פדרר ישב במסיבת העיתונאים ונראה כמי שמתחיל להפנים את מצבו. במקום התשובות הרגילות שלו אחרי הפסדים, אלו שבבסיסן התעלמות מתהליך הקריסה שבתוכו הוא נמצא, אמר ש"אלו שלושה חודשים קשים. זו היתה הופעה מתסכלת מאוד, צירוף של הרבה דברים רעים במשחק אחד. כך אני לא אמור לשחק, ואני באמת מקווה שלא אשחק ככה בהמשך. אין לי תירוצים, טומי שיחק טוב. גם העובדה שהעבירו את המשחק לארמסטרונג היא לא תירוץ. התאמנתי שם, ובכלל, חשבתי שיהיה נחמד לשחק בארמסטרונג, כי הקהל יושב קרוב וידעתי שתהיה אווירה נפלאה. חבל רק שלא נתתי לקהל סיבה להיכנס לאווירה הזאת".

פדרר. ממשיך להאמין שהוא מסוגל לחזורצילום: אי–פי

זה מה שקרה בסוף. בהתחלה זה אמור היה להיות דווקא משחק פשוט עבור פדרר. המאזן שלו מול רוברדו עד למשחק הזה עמד על 10-0. רוברדו זכה בשלוש מערכות בלבד לאורך כל הקריירה שלו מול פדרר. הוא גם נחשב למאצ'-אפ נוח עבור השווייצי, משום שהוא משחק בסגנון פדררי (הסתמכות על פורהנד קטלני, בריחה עקבית מהבקהאנד יד אחת), אבל פחות טוב מהמקור. אלא שהספרדי, שהתאושש בשנה האחרונה מפציעה קשה ברגל ונאלץ לשחק בטורנירים קטנים ובצ'לנג'רים כדי לחזור למגרש של הגדולים, הצליח במקום שפדרר נכשל: ניצול נקודות השבירה.

למעשה, מעבר לעובדה שפדרר משחק פחות טוב מבעבר, לפנות בוקר הוא פשוט לא הצליח לנצל הזדמנויות גדולות שהיו לו כדי לשבור את רוברדו. בזמן שהספרדי שבר ארבע פעמים מתוך שבע אפשרויות, פדרר הגיע ל-16 אפשרויות שבירה (!), אבל הצליח לשבור רק פעמיים (12.5%). רוברדו, בהגינות ראויה לציון, יאמר אחרי המשחק ש"כל ההבדל בינינו היה שאני שברתי והוא לא"; גם הוא יודע, שלהיכשל 14 פעמים בניסיונות שבירה, זה לא רק עניין של מזל, אלא של היעדר ביטחון, שהוא תולדה של יכולת לא מספיק טובה.

בשלב מסוים, בתחילת המערכה השלישית, היו לפדרר שלוש אפשרויות שבירה (0-40) והוא פשוט העיף כדורים החוצה ולתוך הרשת. באותם רגעים הוא נראה זקן ועייף וחסר תקוה. אשתו מירקה ישבה ביציע, הביטה בו בעצב, זרקה לעברו כמה מלים, ואחר כך הסתובבה למאמן של פדרר, פול אנקון, ושניהם הנהנו כמי שמבינים משהו, שספק אם פדרר עצמו עדיין מבין.

וכך זה נראה במסיבת העיתונאים:

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ