בלוג הבייסבול |

נקמת החנון

בעבר העדיפו שחקנים רבים שנזקקו למשקפיים לשחק בלעדיהם מחשש שילעגו להם. אריק סוגארד מאוקלנד מראה שאפשר גם אחרת

ניר צדוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ניר צדוק

1. אי שם בחודש יולי, הוצמדו לאריק סוגארד, שחקן הבסיס השני המחליף של אוקלנד, מגוון כינויים בספקטרום שבין "הקוסם הקטן", כפי שתבע אחד הפרשנים באולפן שלוחת המפרץ של CSN, ל"חנון הגדול", כפי שקטלג אותו שחקן העבר של הקבוצה, סקוט האטברג. מתן כינויים - מפרגנים או מעליבים - הוא נוהג אנושי, אך בבייסבול מדובר באובססיה של ממש. לעיתים יש לכך צידוקים פרקטיים. קייסי סטנגל, המנג'ר האגדי של היאנקיס, נעזר בהם משום שהתקשה לזכור את השמות של שחקניו. ההוא היה 'קיד', וזה היה 'קיד', עד שלבסוף כולם היו 'קיד'. לרוב הם משמשים על תקן סטרואידים של אופי, המנפחים נקודות מסוימות בדמותו של שחקן ומקצרים את דרכו אל ההיסטוריה שבעל פה של המשחק; בייב ולא ג'ורג' הרמן, יוגי ולא לורנס, האק ולא לואיס, צ'יף ולא צ'רלס, סמוקי ולא וולטר, קוקי, קיקי וצ'יק- יו ניים איט.

כל אלו הם שחקנים בהיכל התהילה, אך לא יכולתו של סוגארד היא שזיכתה אותו בכינוי משלו. מספריו - ממוצע של 265., 2 הום ראנים - סטנדרטיים ואף למטה מכך. משקפיו עבות המסגרת - סוגארד מתעקש כי בעזרתם הוא רואה טוב יותר מאשר עם עדשות מגע - הפכו אותו לאייקון בליגה שאינה נסמכת רק על מספרים בבואה להפנות זרקור לשחקניה. הוא האחרון שניתן היה להעריך כי יבלוט על רקע חבריו לאחת הקבוצות הטובות בליגה, אך גם אופיו השקט וטבעו הנוח לא מנעו את השקתם של חשבונות טוויטר של משקפיו. "אני יושב על פניו של הארי פוטר של הבייסבול", נכתב באחד מהם. "אתם צריכים לראות את אריק בלעדיי", באחר, "הוא עיוור כמו עטלף". "אני כנראה בין השחקנים האחרונים שמשחקים עם משקפיים", אומר סוגארד, 27, שראייתו היא מינוס 2.5, "ואני חייב לומר שאני נהנה מכל הכינויים". מגישים רבים נעזרים במשקפיים - טיילר קליפארד מוושינגטון הוא דוגמה עכשווית - אך ישנם מעט מאוד חובטים שהגיעו עד לליגה הבכירה כשהם נסמכים על עזרי ראיה.

אריק סוגארד. מגישים רבים נעזרים במשקפיים, אך ישנם מעט מאוד חובטים שהגיעו עד לליגה הבכירה כשהם נסמכים על עזרי ראיהצילום: אי-פי

לא קלה הייתה דרכם. טיפוסים קשוחים בספסל היריב - שלא היססו "להתלבש" על דתו, מוצאו וצבעו של אחר בניסיונם לערער את שלוותו - לא חסו גם על אלו בעלי המשקפיים. ג'ורג' טופורקר, החובט הממושקף הראשון בתולדות המשחק, ערך את הבכורה במדי סנט לואיס בשנת 1921 וזכה חיש מהר לכינוי "עדשות" בסלנג מזלזל. השני איחר לבוא. בין לבין העדיפו שחקנים לספוג את ההקנטות, לפזול לכיוון הכדור ולהסתכן בפגיעות כואבות מהגשות שאת מסלולן לא יכולים היו להעריך במדויק. דומיניק דימאג'יו, אחיו הצעיר של ג'ו, נעזר בעדשות עבות במיוחד לאורך קריירה מכובדת. לא במפתיע, הקנו לו את הכינוי "הפרופסור הקטן" על אף שאת מיטב השכלתו רכש ברציפי הדייגים של סן פרנסיסקו. "זה נחשב למשהו כל כך שלילי", סיפר ברבות השנים מי שנפטר ב-2009 בגיל 92, "עד ששיחקתי משחקים שלמים בלעדיהם. יום אחד הגעתי איתם והשגתי ארבע חבטות. יותר לא הורדתי אותם".

רג'י ג'קסון, טיפוס צבעוני, גדול מהחיים ואושיית תרבות של ממש בניו יורק של שנות השבעים (הספר והסרט "ברונקס בוערת", למשל), היה הראשון לגאול את השחקנים הממושקפים ממקומם בשולי הענף. ככה זה כשאתה חובט שלושה הום ראנים במשחק מספר 6 של הוורלד סיריס ומעניק ליאנקיס תואר ראשון מזה 15 שנים.

"אני כאן כדי לעמוד על זכויותיהם של שאר החנונים". צפו בקליפ המיוחד של סוגארד וחבריו לקבוצה:

חוש ראיה מפותח הוא יתרון בכל תחום בחיים ובכל ענף ספורט, אך במיוחד בבייסבול; ראיה הוא החוש הראשון עליו נסמך כל חובט, הנדרש לזהות את סגנון ההגשה, להעריך את מסלול הכדור ולהחליט בשבריר שנייה האם להניף את המחבט. שחקנים רבים עוברים ניתוח שמשפר את ראייתם בצורה משמעותית, מנצלים חוסר פרצה שמבדילה, בינתיים, בין הליך ניתוחי זה לשימוש בחומרים ממריצים אסורים. כל חבטה מוצלחת של סוגארד מלווה בהנפת כרזות עם הכיתוב "כוח החנון", המבקשות להבהיר שמין התלכדות קוסמית, ולא בהכרח יכולת, הן שמובילות אותו להצלחה. אחרי הכל, יש לו משקפיים, לא?
בעולם בו הרעב האנושי למה שנתפס כשלמות מציע פיתרונות כמעט לכל לקות, סוגארד ומשקפיו מספקים הצהרה של ממש. דרך ארוכה עבר המשחק מימיו של טופורקר.

בתחילת החודש הצטלמו מספר מחבריו לקבוצה לקליפ מיוחד בו הניחו על אפם משקפיים זהים לאלו של סוגארד והציגו, אגב משפטים מוקצנים, את מה שהם תופסים כ"חנון האולטימטיבי". סוגארד שיתף פעולה. פרט למשקפיים עבות מסגרת, הוא מחזיק גם בחוש הומור מיוחד.

שחקני מיאמי מרלינס במשחק מול שיקגו. שתי קבוצות שמחכות שהעונה תסתייםצילום: אי-אף-פי

2. בעוד 22 ימים, בחלק התחתון של האינינג התשיעי של המשחק ה-2,430, יוגש הכדור האחרון מתוך כ-114,000 בהם נעשה שימוש במהלך העונה. הוא עשוי לחרוץ גורלות עבור אוקלנד (60-81) וטקסס (60-80), המנהלות מאבק צמוד על המקום הראשון בבית המערב של האמריקן ליג, או לייצר הכרעה במרוץ המושלש בבית המרכז של הנשיונל ליג, אך עבור יוסטון, מיאמי ושאר שוכנות המרתפים, לא ישנה דבר - היינו הך אם ינחת ביציע או ינוח בכפפת התופס כעדות לסטרייק-אאוט.

נושאות על גבן משא כבד של הפסדים, אשר צפוי להיערם עד לסיום לכדי למעלה ממאה, המשחק האחרון הוא עבורן אקט משחרר ומיוחל, המבשר על סופה של תחרות בה לא היה להן סיכוי לנצח. כעת, לכל הפחות, גם לא יוכלו להפסיד. כך, בין שני קווי עלילה נפרדים - סופה של האחת מתבהר רק עם ההגשה האחרונה, זו של האחרת מוכרע כבר במערכה הראשונה - מתפתלת דרך שאורכה לא יוכר באף ענף אחר. 162 משחקים נדחסים לתוך קצת פחות משישה חודשים של תנועה מתמדת, ועולם מקביל לזה המוכר לנו מתנהל במסלול כמו-תיירותי; טיסה, מלון, משחק, מלון, טיסה, משחק. סינסינטי, פיטסבורג, מילווקי, פילדלפיה. הום ראן, פסילה, ניצחון, הפסד, עד שזולגות מתוך המסננת עשר קבוצות הנדרשות לבצע בין רגע שינוי תפיסתי, ממרתון לספרינט. את מה שהכריעו ב-162 משחקים יתבקשו כעת ליישב בין רגע, במשחקים בודדים; אם ב-NBA וב-NHL מוכרעת סדרת הפלייאוף הראשונה בשבעה משחקים, המהווים כ-1/12 לעומת הלוח של העונה הסדירה, ב-MLB מדובר בחמישה משחקים בלבד, כ-1/32. שתי קבוצות הווילד קארד, שעל שני הכרטיסים המחולקים לסגניות בעלת המאזן הטוב ביותר בכל חטיבה נאבקות מספר הקבוצות הרב ביותר, מגדילות לעשות כשהן נפגשות למשחק אחד. ניצחת, קדימה. הפסדת, אחורה. כמעט זוג או פרט במונחים של משחק שלאורך מרבית הזמן הוא הסבלני מכולם, עד שבבוא הסתיו הוא משנה את עורו באחת והופך להיפראקטיבי, בוגדני וציני. נהדר.

תגיות קשורות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ