סרינה וויליאמס זכתה באליפות ארצות הברית

האמריקאית השיגה תואר גראנד סלאם 17 בקריירה, אחרי 5-7, 7-6, 1-6 על ויקטוריה אזרנקה. אפילו הרוח לא קלקלה את החגיגה

אלון עידן
פלאשינג מדו
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אלון עידן
פלאשינג מדו

זה היה משחק גדול, גדול מאוד. סרינה וויליאמס רדפה אחרי ההיסטוריה, ויקטוריה אזרנקה ניסתה להימלט. על המגרש, מתחת לכל ההמולה ביציעים, הרוחות החליטו לנשב בתקיפות יוצאת דופן, כמו ביקשו לאזן את התפאורה, שנבנתה כולה למען האהובה המקומית, האישה שבקרוב תנפץ את כל השיאים האפשריים ותחרוט את שמה כגדולה מכולן.

התפאורה כללה 24 אלף מאמינים, שדחפו את וויליאמס מהשנייה הראשונה שעלתה על המגרש ועד הקטרזיס שהושג בסוף המערכה השלישית. התפאורה כללה גביע כסוף, שהמתין בצד למי שכבר זכתה בו בעבר ארבע פעמים. התפאורה כללה את ביל קלינטון, שהגיע גם הוא כדי לעקוב אחרי היסטוריה בהתהוות (את שמעון פרס לא זיהיתי בקהל). למעשה, מלבד ויקה, שמשום מה החליטה לנסות להרוס את המסיבה, כולם הגיעו כדי לרשום תואר גראנד סלאם מספר 17 לשחקנית הטובה בעולם.

כך שלאור נתוני הפתיחה, אין לאדם הגון ברירה אלא לאמץ ללבו את אזרנקה, גם אם היא לא כוס התה שלו. ואזרנקה, ייאמר לזכותה, שיתפה פעולה באופן מלא עם ייעודה כאנטגוניסטית: היא עמדה מול סרינה ויכלה לה. לפחות רוב הזמן. במערכה הראשונה היא נשברה אמנם במשחקון הראשון, אבל שברה כבר במשחקון הבא. לטובת אזרנקה התייצב כאמור הטבע, ששלף מהשרוול רוחות חזקות, שגרמו לחצאית של וויליאמס להתעופף שוב ושוב א-לה מרלין מונרו, מה שהוציא אותה מריכוז, גרם לה לעשות אינספור טעויות ולצעוק לעבר התא שלה בצד: "אני פשוט לא יכולה לשחק עם הרוח הזאת!". אבל היא יכלה, ואפילו ניצחה את המערכה הראשונה 5-7.

סרינה וויליאמס מסמנת חמש. בקרוב תסמן 22?צילום: רויטרס

המערכה השנייה כללה מופע חד צדדי של וויליאמס בחצי הראשון ומופע הירואי של אזרנקה בחצי השני. וויליאמס הובילה 1-4 על הבלארוסית, כולל שתי שבירות, והעסק נראה פחות או יותר גמור. אלא שאז אזרנקה התחילה לחבוט בוויליאמס בלי רחמים, שוברת אותה מנטלית, מזכירה לה את העובדה הלא נעימה הבאה: מתוך שלושת המשחקים האחרונים, אזרנקה ניצחה בשניים. וחשוב מכך: בגמר בסינסינטי – טורניר גדול - וויליאמס הגישה לניצחון אבל אזרנקה לקחה את כל הקופה.

וויליאמס לא היתה צריכה תזכורת, לאורך כל המשחק ניכר שהיא לחוצה – גם מהמעמד, אבל גם מהיריבה. עמוק בתוכה, ואולי לא כל כך עמוק, היא חושבת שאזרנקה מספיק טובה כדי לנצח אותה. לפעמים זה כל מה שצריך כדי להישבר. והיא נשברה: ה-1-4 הפך ל-6-6, ובשובר השוויון אזרנקה הניפה אגרוף הצידה ושלחה את המשחק למערכה שלישית.

למעשה, זה היה המשחק היחיד ששוחק באמת לאורך כל טורניר הנשים. שמות רבים נרשמו על הלוחות במגרשים השונים, אבל משחקים איכותיים של ממש לא היו, כי רק שתי שחקניות גדולות השתתפו השנה באליפות ארה"ב (השלישית, מריה שראפובה, פרשה ברגע האחרון). הנתונים הבאים מלמדים כמה חד צדדי היה הטורניר הזה: וויליאמס הפסידה בכל ששת המשחקים הראשונים 16 משחקונים בלבד – 2.666 משחקונים בממוצע בכל משחק (כלומר: כל מערכה הסתיימה בתוצאה הממוצעת 6:1.3).

במשחק מול אזרנקה לבדו הפסידה וויליאמס 13 משחקונים. הסרב של וויליאמס נשבר לאורך כל ששת המשחקים הראשונים של הטורניר פעמיים בלבד (נגד סלואן סטיבנס ונא לי). נגד אזרנקה וויליאמס נשברה ארבע פעמים. נגד אזרנקה וויליאמס גם ירתה 35 כדורים שנרשמו כטעויות לא מחויבות, בניגוד לאחוז ווינרים גבוה באופן מטריד בכל המשחקים שהובילו עד לגמר. זו היתה ההופעה הכי חד צדדית של איזושהי שחקנית בטורניר גראנד סלאם מאז ומעולם – גם בגלל השחקנית, אבל גם בגלל הטורניר.

ויקה אזרנקה. גם וויליאמס ידעה שהיא מתמודדת מול יריבה שיכולה להצילום: אי–פי

הבעיה של וויליאמס במשחק אתמול היה המשקל העצום שהיא בחרה להניח על הכתפיים הלא פחות עצומות שלה. אלו ימים שבהם היא לא משחקת נגד שחקניות ממשיות, אלא נגד דמויות אגדיות: כריס אברט ומרטינה נברטילובה (18 תארי גראנד סלאם) ושטפי גראף (22). היא נמצאת בהלך רוח חד וברור: אני הולכת לנפץ את כל השיאים של האגדות האלה בדרך להיות האגדה הגדולה מכולן, ולצורך העניין נותרו לי עוד שלוש שנים אפקטיביות (וויליאמס בת 31).

בשלוש שנים יש אמנם 12 טורנירי גראנד סלאם, אבל ברור לוויליאמס שהיא לא תוכל לזכות בכולם. עם 16 גראנד סלאמים בחגורה שלה, היא צריכה עוד שישה כאלה – כלומר 50% מהטורנירים – כדי להשתוות לגראף. בדיוק כך מניחים לחץ על הכתפיים, אבל בדיוק כך הופכים לגדולה מכולן.

וכך באמת היה: הלחץ שהונח על הכתפיים גבה את המחיר במערכה השנייה, אבל עובדת היותה שחקנית ענקית הצליחה לטאטא את הרעשים ולדחוף את הלחץ מתחת לאדמה, והמערכה המכרעת היתה כולה שלה (6:1). כשהכדור האחרון של אזרנקה עף החוצה, וויליאמס הביטה לנקודה מסוימת בחלל כלא מאמינה, התחילה לקפוץ כמו משוגעת והלכה לאסוף צ'ק על סך 3.6 מיליון דולר (שכולל צ'ק על זכייה בטורניר + זכייה בטורנירים אחרים של ה-USTA) וגביע חמישי באליפות ארה"ב (לא שזה מעניין מישהו, אבל בדיוק לפני חמש שנים זכה גם רוג'ר פדרר באליפות החמישית שלו).

אחר כך היא הודתה לקהל ("הרגשתי אהבה"), ל-ויקה ("שחקן ובנאדם נהדר") ולצוות שלה (שמלבד ונוס וויליאמס ואמא וויליאמס, כולל את המאמן, שהוא גם בן הזוג שלה) וסימנה עוד וי בטבלת הייאוש הכי לא מייאשת בעולם. המרדף אחרי ההיסטוריה יימשך בשנה הבאה במלבורן.

וויליאמס אומרת תודה לכל מי שבא לחגוג:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ