אתה אף פעם לא מבוגר מדי כדי להיות אלוף

כריס הורנר נשבע כי הוא הופך מהיר יותר מדי שנה, אך איש לא האמין לו. אחרי שזכה בוואלטה א'אספניה בגיל 42 אף אחד לא מפקפק בכך

אמיר ענבר
אמיר ענבר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אמיר ענבר
אמיר ענבר

לא משנה מה אומרת ההיסטוריה, כריס הורנר לא מאמין שרוכבי אופניים מתחילים להיחלש בראשית שנות השלושים לחייהם. את העובדה שרבים פורשים בשלב הזה הוא תולה בכך שהטובים ביותר כבר נשחקו והרוויחו מספיק, בזמן שהבינוניים נוטשים לטובת מקצוע רווחי יותר. בראיון ל"טוויסטד ספוק" לפני שנתיים הסביר מה נדרש כדי שנראה אלוף גראנד טור בסוף שנות השלושים לחייו ומעלה. "צריך למצוא את הבחור עם השילוב הנכון", אמר, "אני אוהב את האופניים ואין שום דבר אחר שאני רוצה לעשות. אני מקבל כסף טוב, כך שאינני צריך ללבוש חליפה כדי להרוויח יותר. אין לי סיבה לעזוב את הספורט. כרגע, אני נהיה מהיר יותר ויותר מדי שנה".

אפשר להבין את כל מי שליגלג על המשפט האחרון. הורנר כבר היה אז בן 39. אבל בשלושת השבועות האחרונים, איש לא צוחק עליו. בטח לא רוכבים כמו וינצ'נזו ניבאלי, אלחנדרו ולוורדה וחואקים רודריגס. הורנר, בן 42 בחודש הבא, השאיר מאחור את כולם. אתמול השלים את זכייתו בוואלטה א'אספניה, אחד משלושת המירוצים הגדולים בעולם.
תשכחו ממשפטים בנוסח "אני זקוק לזמן כדי לעכל". הורנר מעולם לא היה כזה. יש שתופסים אותו כיהיר בעקבות כמה התבטאויות עבר. מצד שני, מדוע עליו להצטנע אחרי הישג כה יוצא דופן? "אני לא זקוק לזמן כדי שזה ישקע, אני יודע מה עשיתי", אמר, "כולם בבית זכו לחזות ברגע אגדי שאולי לא יראו שוב. אולי לעולם לא תראו מישהו בגילי זוכה בגראנד טור".

האמריקאי הוא הרוכב המבוגר ביותר שזוכה באחד משלושת הגראנד טורים, ובפער עצום. השיאן הקודם, פרמן לאמבו, היה ילד בן 36 כשניצח בטור דה פראנס אי שם ב־1922. על הדרך בוואלטה, הפך הורנר גם לרוכב המבוגר ביותר שזוכה בקטע בגראנד טור ומוביל בדרוג המצטבר בגראנד טור.

הורנר. "אולי לעולם לא תראו מישהו בגילי זוכה בגראנד טור"צילום: רויטרס

קני אליסונד בן ה־22, שניצח בקטע שלשום, היה בן ארבע כשהורנר הצטרף לקבוצתו הראשונה. ובכל זאת, אחרי 18 שנות מקצוענות, האמריקאי באמת הגיע לכולם כאילו משום מקום. בשבעה גראנד טורים שסיים, דורג בשיאו תשיעי בטור דה פראנס 2010. הישגיו הגדולים נרשמו במירוצים קטנים יותר, כמו זכיות בטור של חבל הבאסקים ובטור של קליפורניה בראשית העשור. כבר אז היה מבוגר.

"כל הקריירה לא הוערכתי כראוי", אומר הורנר. הוא ממש נעלב לפני שלוש שנים, כשלא הוזמן למסיבת העיתונאים לרגל פתיחת הטור של קליפורניה. מצד שני, כמי שרכב וסייע לאלברטו קונטאדור וללאנס ארמסטרונג, הוא "יכול לראות היכן התקשורת איבדה אותי. ועדיין, קל לראות שיכולתי משתווה לטובים בעולם".

אולי הוא צודק. לפעמים פשוט צריך להיות במקום הנכון ובזמן הנכון כדי לזכות בהערכה, כדי שהקבוצה תיבנה סביבך. הורנר – אחד שעדיין מעדיף רכיבת אימונים שלווה ומנותקת מהעולם על פני מירוצים – בחר לעתים לא להיות במקום הנכון. אחרי שלוש שנות קריירה אירופית בסוף שנות התשעים, הוא חזר לארה"ב. במשך חמש שנים התרכז במירוצים המקומיים. רק אחר כך שב לאירופה; הוא מעולם לא אהב את הטיסות. עתה, כך נראה, הוא קוטף את פירות האש הקטנה עליה ניהל את הקריירה. "אף פעם לא התחריתי ביותר מ־100 מירוצים בשנה, גם כשלא נפצעתי", אמר לאתר "פלוטון", "רוב הזמן התחריתי ב־70-60. זה עוזר לצמצם את כמות המיילים והשחיקה ברגליים שלך".

השנה זה בלט במיוחד. אחרי שסיים שישי בטירנו־אדריאטיקו, נעדר הורנר חמישה חודשים בגלל פציעה חוזרת בברך. רק בחודש שעבר חזר ודורג שני בטור של יוטה. "כריס רענן יותר מאחרים שרכבו כל העונה, פיסית ומנטלית", אמר ל"וולוניוז" חוסה אסוודו, המנהל המקצועי של קבוצתו רדיושאק, "יש לו את השאפתנות להתחרות. השילוב של רעננות ויכולתו הטבעית, זו הנוסחה שלו".

אחרים חושבים על נוסחאות מסוג אחר. בתום אחד הטיפוסים בוואלטה, יצא "גאזטה דלו ספורט" בכותרת "מוגזם" וציין כי נתוני הכוח שהפיק הורנר חריגים מאוד. יש גם מי שטוען כי "רוכב 15", שם קוד שמופיע בתצהיר של ליויי ליפהיימר בפרשת ארמסטרונג, הוא הורנר. לפי העדות, הרוכב הודה בשימוש בחומרים אסורים.

הורנר, צריך לציין, לא עזר לעצמו. למרות שכלל לא היה בין האמריקאים שרכבו עם ארמסטרונג בימיו הגדולים – הם חברו רק אחרי חזרתו של האחרון מפרישה ב־2009 – הוא הביע בו תמיכה ממש עד להתוודות הגדולה וטען שסומן על ידי הרשויות. בין טענותיו של הורנר היתה תהייה בולטת: אם ניתן להרשיע רוכב מבלי שנכשל בבדיקת סמים, מה ערך כל הבדיקות שאני עברתי?

ברדיושאק מכחישים מכל וכל. לטענתם, הנתונים שהוא מפיק אינם חריגים בהשוואה לשאר הקריירה שלו. "התקשורת חסרת אחריות", אומר הרוכב, "אני קורא ש'הורנר בכושר הטוב בחייו'. לא נכון. זכיתי ב־80 מירוצים בקריירה. ניצחתי את ניבאלי, ולוורדה ורודריגס פעמים רבות. אולי לא היתה לי הזדמנות להראות את זה בגראנד טור. לא קיבלתי את ההזדמנות שהייתי ראוי לה ותמיד היה משהו בקריירה שלי שגרם לאנשים לחשוב שאיני טוב כפי שאני. זה רקורד מדהים. אני מנצח במירוצים מאז 1996".

עם וינצ'נזו ניבאלי. "תמיד היה משהו בקריירה שלי שגרם לאנשים לחשוב שאיני טוב כפי שאני באמת"צילום: אי-אף-פי
עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם

בשלב הזה, מודה הורנר, הוא יודע שכל מירוץ יכול להיות האחרון. "השנה, אחרי הניתוח, אמרתי לבני בן ה־11 שאני רוצה להמשיך להתחרות, אבל ייתכן שאפרוש. הוא אמר 'אתה לא יכול, זה לא מגניב. אני מספר בבית הספר שאבי רוכב מקצועני. אני לא יכול לומר להם שהוא רוכב לשעבר'", סיפר, "כעת הוא יאמר שאביו הוא האמריקאי היחיד שזכה בוואלטה ובן ה־42 היחיד שזכה בגראנד טור".

הוא עשה זאת עם ביצועים נהדרים בהרים, והרבה שלווה פנימית ותבונה; תמיד נחשב למצטיין מבחינה טקטית. פעמיים במירוץ עלה לראשות הדרוג, פעמיים איבד את החולצה האדומה לניבאלי בן ה־28. ביום שישי השתלט עליה שוב, ולא הרפה. "עשיתי כל מה שיכולתי, אבל היה בלתי אפשרי לנער ממני את הורנר", אמר ניבאלי אחרי הקטע בשבת, בו אף הגדיל האמריקאי את יתרונו. ולוורדה הודה: "הופעותיו הפתיעו אותנו בהתחלה, אבל לא עכשיו".

לפני 15-10 שנה, אומר הורנר, היה יכול לחגוג כל הלילה, לקום בבוקר ולהתחרות היטב. גם מירוץ רע לא היה אסון. בגילו הוא כבר לא יכול להרשות לעצמו ימים רעים. ברור מה כולם יחשבו. עובדה, עוד אין לו חוזה לשנה הבאה, למרות שממש אין בכוונתו לפרוש. אחרי שלושת השבועות האחרונים, סביר להניח שמצפה לו עתיד מבטיח.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ