בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בלוג הפוטבול

ההופעה האחרונה של האחים מאנינג

אחרי מפגשים טעונים על המגרש, פייטון ואיליי יתראו מעתה רק בארוחות משפחתיות. אלכס סמית', שנזרק מהפורטי-ניינרס, יוצא לדרך חדשה

תגובות

1. גם אם תמיד יהיו להם הפרסומות המשותפות, פייטון ואיליי כנראה לא יפגשו שוב על המגרש. משחק העונה הסדירה הבא בין דנוור לניו יורק ג'איינטס ייערך רק בעוד ארבע שנים, וקשה להאמין שזה מה שפייטון יבחר לעשות בגיל 41. על מעבר שלו או של אחיו לקבוצה אחרת לא כדאי לבנות; זהו החוזה האחרון בקריירה של הבן הבכור, בעוד זה של איליי, הפוקע בסוף העונה הבאה, יוארך, סביר להניח, פעם נוספת. הם עשויים להיפגש בסופרבול, כמובן, אבל בהתחשב באיכות המשחק של הענקים בשני מחזורי הפתיחה, זה נראה כתסריט הקלוש ביותר למפגש רביעי בין האחים. "אני שמח שזה מאחוריי, וכך גם המשפחה", אמר פייטון, שהפך לשחקן השלישי אי פעם שחוצה את גבול 60,000 היארדים עם 307 ושני טאצ'דאונים, "אני רוצה לחזור וליהנות מניצחון בלב שלם". איליי, שהפסיד בכל שלושת המפגשים המשפחתיים, פשוט רוצה לחזור ולנצח.

"זה המשחק הגרוע ביותר שראיתי בחיי", אמר טום קופלין לשדרת הקווים של NBC במחצית המשחק בדאלאס בשבוע שעבר. וקופלין, בקרוב בן 70, ראה יותר משחקים מכל אחד אחר ב-NFL. גם אם הבעות פניו הנרגנות תמיד ותנועות ידיו החדות מסגירות נפש שלעולם מתקשה למצוא את השלמות שהיא מחפשת, לא כדאי לפטור את חיווי הדעת של קופלין כהגזמה פראית. לאחר ההפסד 41-23 שלשום, כשהוא אינו חש עוד צורך לעורר את שחקניו בנאומי תוכחה, נשמע מפויס יותר, אך שוב עשה שימוש באתוס שיצר המועדון בשנים האחרונות. "התחלנו בעבר עונה עם שני הפסדים", סיכם וקשר בין הפתיחה חלשה של העונה לזכיות בסופרבול ב-2007 ו-2011, אשר הושגו לאחר 6 ו-7 הפסדים בעונה הסדירה, בהתאמה. "חפרנו לעצמנו קבר", תיאר זאת, "אבל כבר הוכחנו שאנחנו יכולים לצאת ממנו". בעוד קבוצות אחרות צריכות לנצח כדי להצליח, הג'איינטס, כך נדמה, צריכים בכלל להפסיד.

אי–פי

הבעיות רבות, גדולות ממשחק ההגנה, שהרשה 77 נקודות בשני המשחקים הראשונים. "בעבר היינו קבוצה שהסתמכה יותר על ריצה", אמר ברנדון ג'ייקובס, הרץ האחורי שחזר אחרי שנה רווית פציעות בסן פרנסיסקו, וכבר במשחקו הראשון נשא את הכדור יותר פעמים (7) מאשר בכל העונה שעברה (5). הטאצ'דאון שלו ברבע השלישי הוא היחיד שהשיגה הקבוצה על הקרקע העונה. ממוצע היארדים למשחק (36.5) הוא הגרוע ביותר בליגה. מהלכי הריצה (16.5 למשחק בלבד) מספיקים למקום ה-28 מתוך 32. יחד עם דיוויד ווילסון המהיר, אמור ג'ייקובס המאסיבי ליצור את החבילה השלמה של משחק הריצה - זריזות וכוח. זה כמו זה מתקשים לעשות את עבודתם.

גם ללא צ'אמפ ביילי הפצוע ו-וון מילר המושעה, הברונקוס לא התקשו להגביל את הג'איינטס ל-23 יארדים בלבד על הקרקע. קשר ישיר קיים בין היעדרו של משחק הריצה לשבעת האיבודים של מאנינג עד כה, שלושה יותר מסגניו לבלבול - כריסטיאן פונדר (מינסוטה) וג'ינו סמית' (ג'טס) האומללים. ההגנות של דאלאס ודנוור נהנו מהחד גוניות של קופלין - קל הרבה יותר להתמודד עם התקפה כשאתה יודע מה היא מכינה לך. "פשוט מאוד - אנחנו חייבים לרוץ", חזר על המובן מאליו הגארד כריס סני. כחתנו של קופלין, יוכל פשוט לומר לו זאת בארוחה המשפחתית הקרובה.

תמיד יהיו לנו את הפרסומות:


2. אלכס סמית' וג'ו מונטנה, מי היה מאמין, חולקים ביניהם דבר נוסף במשותף מלבדם הגדרתם, הכללית במיוחד, כ"שני קוורטרבקים של הפורטי-ניינרס בשלושים השנים האחרונות". לא מדובר בטבעות האליפות או במעמד האיקוני - אלו שייכים בלעדית למונטנה, לפחות נכון למועד כתיבת שורות אלו - אלא באופן בו הגיעה לסיומה תקופתם במפרץ. שניהם - כל אחד בתורו ובזמנו - הוגלו לאותו היעד ולטובת קוורטרבק צעיר, נייד ו"מודרני" יותר, שלקח בשתי ידיים, ובעיקר רגליים, את חלון ההזדמנויות שנפתח בפניו בעקבות הפציעה של קודמו. זוהי המציאות חסרת הרחמים של משחק בו אי אפשר שלא להיפצע, אך חלילה אם כן.

מונטנה, שישב בחוץ קרוב לשנתיים בגלל בעיות במרפק, חתם את הקריירה המפוארת שלו בשתי עונות בקנזס סיטי: בראשונה הוליך אותה לגמר ה-AFC, ובשנייה את עצמו לפרישה. סטיב יאנג, שהמתין ארבע שנים על הספסל, חוזה בהתעצמות תהליך הקורוזיה שעבר מונטנה, תפס את מקומו. בסגנון תזזיתי במיוחד, שיהפוך לסטנדרט כעבור למעלה משני עשורים, חמק מתיקולים, רץ מדרום לצפון וממזרח למערב, שבה את לב האוהדים ועזר למועדון לצלוח, בקלות יחסית, תהליך לא פשוט שלא העברת שליטה מקוורטרבק מתבגר ליורשו.

בעונה שעברה, כשראייתו מטושטשת - זכר לזעזוע מוח שספג בשלב מוקדם של המשחק מול סנט לואיס - מסר סמית' לטאצ'דאון, כגיבור היורה כדור אחרון מאקדחו טרם צניחתו לקרקע, וירד לחדר ההלבשה ממנו לא שב עוד כשחקן הפורטי-ניינרס. בפועל, תפס קולין קאפרניק את מקומו. רשמית - עדיין לא. "יש לנו שני קוורטרבקים חמים", אמר ג'ים הארבו, והצית את המחלוקת הראשונה, גם אם קצרת המועד, איתה נדרש להתמודד בתפקידו.

הארבו היה הראשון שהצליח להוציא מים מהסלע ששמו סמית', בחירה ראשונה בדראפט (2005) שהכזיבה. הצלחת האינסטנט של הארבו, שהוביל את הפורטי-ניינרס מרחק שתי השמטות כדור של הספיישל טים מהסופרבול כבר בעונתו הראשונה, השתלבה יחד עם הפריחה המאוחרת של סמית' לכדי סיפור מהאגדות. טרם פתיחת העונה שעברה, הוארך חוזהו של סמית' בשלוש שנים נוספות. דבר לא אמור היה להפריד ביניהם; מאזנם יחד - 5-19. ברגע הפציעה היה סמית' הקוורטרבק המדויק בליגה (70% השלמה) ובעל המדד השלישי בגובהו (104.1). כל זה לא היה חשוב. סמית' חיכה שמונה שנים, ואיבד הכל בשבוע אחד. גם אם יש דברים שמוצאים רק כאשר לא מחפשים, זה היה קורה בסופו של יום, כך או אחרת; קאפרניק, נייד בהרבה מסמית', זורק חזק ממנו ומפיץ סטאר קוואליטי כמעט מסנוור, תפס את המושכות ולא הביט לאחור.

רויטרס

בקיץ נפרדו מסמית' לשלום. צועד בנתיב הזהב ההפוך, זה שמונטנה סלל 20 שנים לפניו, עזב קבוצה בתנופה לטובת הצ'יפס שניצחו שני משחקים בלבד בעונה שעברה, אך התאוו לשנות את פניהם עם מינויו של אנדי ריד ומספר בחירות דראפט מעניינות. לראשונה בקריירה, הועדף סמית' על סמך יכולת מוכחת ולא מתוקף הבטחה עלומה שנקשרה בשמו; הוא כבר לא אותו צעיר בן 21 ממכללת יוטה שנבחר במקום גבוה בהרבה משהיה ראוי לו, כבר לא מי שהארבו בטח בו לעונה וחצי מחוסר ברירה, והפנה אליו את גבו בהזדמנות הראשונה. במובנים מסוימים, הוא כבר לא צריך היה להוכיח דבר. במובנים אחרים, בכל מהלך שהוא מוציא לפועל בקבוצתו החדשה, הוא מחפש בעין אחת את דווין בו, דוני אייברי וג'מאל צ'רלס, ובזו השנייה את הארבו.

הופעתו המרשימה בניצחון 16-17 על דאלאס עזרה לצ'יפס לעלות למאזן 0-2 תוך שהוא מציג, בדרכו, שליטה מעוררת הערצה במספר אלמנטים שבעטיים הועדף קאפרניק על פניו; לפני שסיים את הדרייב הראשון במשחק במסירת טאצ'דאון לצ'רלס, רץ עם הכדור חמש פעמים למרחק של 40 יארד, מתזמן היטב את ירידתו לקרקע, משיג בכך את המרחק הדרוש להנעת השרשראות ומבטיח, בנוסף, את הישארותו בחיים. 57 היארדים שהשיג על הקרקע היו שווים לשיאו אישי וכיפרו על יום חלש של צ'רלס (48 יארדים בלבד) כדי ליצור התקפה מגוונת יחסית. 21 מסירות מדויקות ל-233 יארדים אוויריים ושני הטאצ'דאונים היחידים של הצ'יפס היו הקצפת שעל העוגה. קבלת ההחלטות שלו היתה נהדרת; דאלאס, שייצרה שישה איבודים מול הג'איינטס בשבוע שעבר, לא הצליחה להגיע לראשו של סמית', שהנדס שבוע שני ברציפות משחק התקפה חף מאיבודים.

ארבע וחצי שעות לאחר שירד מארו-הד כמנצח, עלו סן פרנסיסקו וקאפרניק למשחק מול סיאטל. בסיומה של הופעת בלהות של התכשיט החדש, במהלכה נחטף שלוש פעמים, איבד כדור נוסף ומסר ל-127 יארדים בלבד, הראה לוח התוצאות 3-29 לסיהוקס, קבוצת הבית הטובה בליגה. "son of a...", צרח הארבו לאחר עבירה שטותית של אלדון סמית', אחת מיני רבות שביצעו הפורטי-ניינרס במשחק, ומיהר להסתיר את פיו בלוח המהלכים לפני שמישהו יקרא את שפתיו. זה היה משחק מפוזר במיוחד של קבוצה עמוסה בכישרון ובעלת עומק מרשים, אולי בפעם האחרונה לעתיד הנראה לעין (בסיום העונה תידרש להאריך את חוזהו של קאפרניק, העומד כעת על 1.4 מיליון דולר לעונה).

הארבו, אמוציונלי כהרגלו, פשוט איבד את זה. "son of a coach", הסביר כריס קולינסוורת', הפרשן של NBC, את צעקותיו. "הוא בדיוק נזכר שאבא שלו, ג'ק, אימן במשך 45 שנים". סמית' התפקע מצחוק.

רויטרס

3. אין אפשרות שנייה להותיר רושם ראשוני, בטח לא בעמדה הזו. "קיבלתי הזדמנות והייתי חייב לנצל אותה", אמר ג'יובאני ברנארד לאחר ה-10-20 של סינסינטי על פיטסבורג. שני הטאצ'דאונים - שלו. מהמקום ה-37, היה לראנינג בק הראשון להיבחר בדראפט 2013. בשלוש השנים האחרונות, טרנט ריצ'רדסון מאלבמה היה הרץ היחיד להיבחר ב-25 המקומות הראשונים (שלישי ב-2012). מגמה. קבוצות לא מתפתות לנצל את הבחירות הגבוהות שלהן על שחקנים שחשופים יותר מכל אחד אחר להבדלים הקיצוניים בין המכללות ל-NFL; יום אחד הם חוגגים על הגנות החמאה של ה-ACC, ולמחרת רואים את הלבן בעיניהם של קליי מת'יוס וגלדיאטורים אחרים; ממשחק שאופיו ההתקפי מושפע מהיעדר מיומנויות המסירה של הקוורטרבקים, לאחד שמושתת כמעט באופן מוחלט על המסירה ונוגס מדי שנה בחישבותו של משחק הריצה.

אחרי עונת בכורה בינונית של בנג'רבוס גרין-אליס, הבנגלס בחרו בברנארד, מזהים בבוגר צפון קרולינה את כל מה שגרין-אליס כבר לא יהיה לעולם; פלימייקר ורץ רב ממדי שמסוגל לייצר מהלכים גדולים במעט הזדמנויות. מעלותיו של גרין-אליס - לזכותו רק שבע ריצות ל-20 יארד ויותר מתוך 278 ניסיונות בעונה שעברה - נמצאות בעקביות שלו. ברנארד אמור לזרז תהליכים. גרין-אליס מעצב את הנוף לאט ובשיטתיות, כמים החוצבים בסלע; ברנארד, חסר סבלנות, משנה את התוואי בעזרת דינמיט.

בממדי גופו ובסגנון המשחק שלו, מזכיר ברנארד את ריי רייס מבולטימור ומוריס ג'ונס-דרו מג'קסונוויל. גם הם נבחרו רק בסיבוב השני והחלו את הקריירה כמחליפים תזזיתיים לרצים אחוריים גבוהים וכבדים יותר (וויליס מגהיי ופרד טיילור, בהתאמה). יחדיו, נבחרו עד כה שש פעמים לפרו-בול. 

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#