דודי סלע: "עליתי על הגל, עוד אוכל לפרוץ"

אחרי שנה בה התמקד בטורנירים קטנים והתקדם למקום ה־68 בעולם, המחבט הטניסאי מכוון גבוה יותר: "החלום הוא לזכות בתואר ראשון"

אורי טלשיר
אורי טלשיר
אורי טלשיר
אורי טלשיר

שישי בצהריים, מרכז הטניס ברמת השרון. במגרשים השונים מנסים את מזלם זאטוטים מבטיחים וגם חובבים ותיקים יותר, המנסים לחבוט כדורים ראויים לעבר מאמנם שנמצא מעבר לרשת. בשבילים בין המגרשים משוטט בשלווה דודי סלע. חמוש בכובע מצחייה ובתיק אימונים עצום, רודף הטניסאי הבכיר בישראל אחרי מוקה, כלב בהיר בן 11, ומנסה לרתום אותו לרצועה כדי שיפסיק להתרוצץ.

סלע בן ה־28, יליד קרית שמונה, היה בערך בגיל של מוקה (בשנות אדם, כמובן) כשהגיע לראשונה למתחם ברמת השרון. את העונה המסתיימת החל מחוץ למאייה הראשונה בעולם, דרוג שלא איפשר לו להיכנס ישירות להגרלה הראשית בטורנירי ATP, וחייב אותו לעבור דרך המוקדמות. סלע החליט להתפשר על טורנירי צ'לנג'ר, קטנים יותר ורווחיים פחות, כדי לאגור נקודות דרוג ולשפר עמדות לקראת ההמשך. "לשחק במוקדמות טורנירי ATP משמע יותר הוצאות וסיכון גדול יותר מבחינת הדרוג", הוא מסביר, "בתחילת העונה לא הרגשתי מספיק טוב עם הטניס שלי ורציתי בעיקר למקם את עצמי בדרוג שיאפשר לי להתחיל כל טורניר בשנה הבאה מבית הגמר".

בחודש שעבר הגיע סלע עם נבחרת הדייויס לבלגיה מתוך תקווה להישאר בבית העליון, אולם המחבט המוביל התקשה על החימר ונכנע בשני המשחקים. "מבחינתי זו היתה קטסטרופה", הוא נזכר, "הגעתי לחימר, משטח שלא שיחקתי עליו שנתיים, והרגשתי מאוד לא נוח, כאילו שמו אותי על משטח קרח. בסגנון המשחק שלי, בו אני צריך לרוץ הרבה ולהרגיש נוח עם התזוזה שלי, זה היה מאוד משמעותי. באותה תקופה לא היו תחרויות על חימר ולא היתה לי דרך להתכונן. בדייויס תמיד יש לחץ, אני יודע שבכל משחק עלי להביא את הנקודות לנבחרת. לא משנה מול מי אני מתמודד, זה מה שאני מרגיש בפנים. אני לא משחק חופשי כמו בסבב, אלא בצורה מבוקרת יותר ומבלי לקחת סיכונים. מובן שהתאכזבתי מעצמי, כי הפסדתי לשחקן שמעולם לא ניצח אותי, כזה שמשחק מולו בסבב נחשב בשבילי הגרלה טובה יחסית".

דודי סלע. "כמי שייצוג המדינה בעדיפות מספר אחת אצלו, להפסיד בדייויס זה הרבה יותר גרוע. הרגשתי פגוע"צילום: אי–פי

הנבחרת הפסידה בהתמודדות ונותרה מחוץ לבית העליון, מה שהזמין את גדוד המקטרגים בתקשורת לבקר את סלע וחבריו. "קראתי דברים לא הגיוניים, פרשנות שלא קשורה לענף ונכתבה בידי אנשים שלא מבינים את המשחק", הוא משתף בכעס שחש, "במונחים של כדורגל, זה כמו שפרשן ישאל איך הנבחרת לא עלתה במערך 4–4–4 או למה מסי לא שיחק בהגנה. כמי שייצוג המדינה נמצא אצלו בעדיפות מספר אחת, להפסיד בדייויס זה הרבה יותר גרוע. הרגשתי פגוע".

סלע אמור היה להשתתף בטורנירים החשובים בבנגקוק ובטוקיו, אולם אחרי החזרה מבלגיה ויתר על המסע למזרח כדי לנקות את המחשבות ולחדד את החיבור בינו לבין המחבט. לפני שלושה שבועות ארז מזוודות ויצא לצ'לנג'ר בטשקנט, אותו סיים כאלוף וזינק למקום ה־68 בעולם, דרוגו הגבוה ביותר מאז מאי 2012. "עליתי שוב על הגל, זה בערך הדרוג שקיוויתי לו כשהחלטתי להתמקד בצ'לנג'רים. בתחילת השנה הבאה אוכל להיכנס ישר לשבעה־שמונה טורנירי ATP".

אחרי שנה וחצי שבילה בתחרויות מעבר לים עם המאמן יואב בן צבי, החליט סלע לפרק את הזוגיות האינטנסיבית. בחצי השנה האחרונה נסע לבדו, עם האינטרנט, הספרים והוואטסאפ. בארץ הוא חובט בהדרכת הראל לוי, שחקן העבר שמאמן אותו כמעט מדי יום. "הוא עוזר לי כבר יותר מעשר שנים, מאז התחלתי לשחק בסבב", מתאר סלע, "תמיד הוא ונועם אוקון נתנו לי טיפים כי כל הזמן יש מה לשפר – ריצה, הגשה, כדורים גבוהים, גב יד או כף יד, דברים קטנים. כבר יותר משנתיים אני מתאמן אחרת, עובד באופן ספציפי יותר על מה שדורש שיפור. אני מנוסה יותר ומבין מה לעשות על המגרש ואיך לנצח את הנקודה. פעם הייתי עולה לשחק בסגנון פריסטייל ובונה על ההברקות. היום אני עדיין עושה קסמים, אבל עם תכנית משחק".

צפו בסלע זוכה בטורניר טשקנט:

שנים רבות נחשב סלע לכישרון מבטיח, למרות ממדיו הצנועים. על הנחיתות הפיסית (1.75 מטר) הוא מחפה בשלל אלתורים, חבטות מגוונות וזריזות. לפני ארבע שנים הצליח - לצד הובלת הנבחרת לבית העליון - לטפס עד למקום ה־29 בעולם. כעת הוא שואף לחזור לשיאו ואולי אף לשכתבו. "היום אני שחקן הרבה יותר טוב מאשר לפני ארבע־חמש שנים. אני מרגיש טוב וחושב שיש לי עוד מה לתת, שאני כן יכול לפרוץ. יש שחקנים שפורצים רק בגיל 28 לטופ 30, צריך את הקליק הזה בטניס. אני חייב לדאוג בעיקר לקטע הפיסי, לבוא מוכן ותמיד להיות שם, עקבי בכל נקודה ובכל משחק. השנה דווקא עשיתי את זה היטב".

אחרי חופשה קצרה עם חברתו בעשר השנים האחרונות ומחנה אימונים עם הקולגות מרוסיה - בוגומולוב, יוז'ני, דוידנקו ושות' - יפתח סלע עונה נוספת וגדושה בטיסות. "כמובן שזה קשה ומעייף לפעמים, אבל זו הפרנסה", הוא מחייך, "אני רואה חברים שעובדים במשרד ואני מבסוט, מעריך את מה שיש לי, ולא מתחרט על שום דבר".

במארס יהפוך סלע להורה טרי ביחד עם זוגתו, שעתידה ללדת בן בכור. "זה מרגש אותי ואני מחכה לזה, אקח אותם אתי לנסיעות", הוא מתכונן להרחבת התא המשפחתי. באשר לדור הבא של הטניסאים בארץ, סלע מפגין פחות אופטימיות. "יש תשתית ומאמנים טובים, אבל פעם הרגשתי ששיחקו כאן הרבה יותר ילדים. במדינות אחרות אין רגשי אשמה, וכשילד גדל הוא עובר למאמן אחר שמתאים לו יותר. אצלנו לוקחים הכל באופן אישי והילדים נשארים עם אותו מאמן. תוסיף לזה את היריבות בין מרכז הטניס לאיגוד, וכך השחקנים הצעירים הולכים לאיבוד".

אחרי חבטות עם הראל לוי ולפני אימון הכושר בהרצליה, נשען סלע על אדן המזנון בחממת הטניס שטיפחה אותו. כוס קפה בידו האחת, כריך עסיסי בשנייה וילדה על אופניים, אולי טניסאית לעתיד, ששואלת אותו על החיים בסבב המקצועני. בשנה הבאה, מלבד היותו אב, הוא מקווה לשוב אל 50 הראשונים בעולם ושואף לזכות לראשונה בטורניר ATP. "זה החלום שלי כבר הרבה זמן. שחקנים פחות טובים ממני כבר עשו זאת".

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ