אין כמו בבית, כבר 101 שנה

מחירי הכרטיסים שברו כל שיא אפשרי, ובוסטון כולה חיכתה לרגע בו, לראשונה מזה 95 שנים, יחגגו הרד סוקס אליפות ב"פנווי פארק"

ניר צדוק
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
ניר צדוק

"ספינה אמריקאית נפגעה מטורפדו, נוסעיה חולצו בשלום על ידי משחתות ששטו בקרבת מקום", בישרה הכותרת בצדו השמאלי של שער מהדורת אחר הצהריים של ה"איבנינג פוסט" מה־11 בספטמבר 1918. חודשיים יחלפו עד כניעת מעצמות המרכז וסיום מלחמת העולם. בצד ימין דווח על ניצחונה של בוסטון, 1–2 על שיקגו, במשחק השישי והמכריע בוורלד סיריס. דייב שין, שחקן הבסיס השני, זרק את הכדור לסטפי מקיניס, שבתורו דרך על הבסיס הראשון, פסל את החובט האחרון של הקאבס והפך את שעון החול. כך נראתה הפעם האחרונה בה זכתה בוסטון באליפות במגרשה הביתי. איש לא יכול היה לדעת באותה עת מה רבים הגרגירים הממתינים בחציו העליון.

אחרי הכל, שבע עונות בלבד חלפו מאז נחנך באפריל 1912 - ימים ספורים לאחר טביעת הטיטאניק - ו"פנוויי פארק" חזה כבר בשתי אליפויות, אחת מהן בעונת הבכורה, "כשהצבע על קירות האאוטפילד עדיין לא יבש", כפי שתיאר גלן סטאוט בספר "FENWAY 1912". שתיים נוספות הושגו מחוצה לו. פנוויי הוטבל להצלחה לה לא זכה בחייו.

95 שנים ו־1,166 שחקנים שונים נדרשו עד שצנח הגרגיר האחרון בשעון. אתמול לפנות בוקר הגיש קוג'י יוהארה את הסטרייק השלישי ופסל את מאט קרפנטר, החובט האחרון של סנט לואיס. הרד סוקס הוכתרו לאלופי העולם, והפעם בביתם. "זו הפסילה המרגשת ביותר בכל משחקי הוורלד סיריס להם הייתי שותף", אמר דייויד אורטיז, ה־MVP והשחקן היחיד בקבוצה שהיה שותף לזכייה ההיסטורית ב־2004, אשר הובטחה בסנט לואיס. שלוש שנים מאוחר יותר יעשו זאת בקולורדו. הקבוצות הללו היו מוכשרות יותר, אך לא מיוחדות כמו הנוכחית, אשר חושלה בברית מזוקנת שתחילתה עוד באימוני האביב ונגעה בשמים שנה בלבד לאחר שסיימה במקום האחרון בבית המזרחי.

כה רבות השתנה מאז הפעם האחרונה; מהתמודדות שסוקרה לעיתון ללא כל צילום נלווה, לאחת ששודרה בזמן אמת בארבע קצות תבל; מעונה שהוכרעה בחציו הראשון של ספטמבר, לזו שמסתיימת, כנהוג, בסוף אוקטובר; אז ארך המשחק 102 דקות בלבד, לעומת שלוש שעות ויותר, כמקובל היום. נותר כשהיה - רק המגרש. "הקתדרלה של המשחק", כפי שכינה אותו שיין ויקטורינו, החובט שהכניס שלושה רצים באינינג השלישי ומעשית הכריע את המשחק. מטורונטו ועד אריזונה, מאנהיים לדטרויט, מפלורידה לאוקלנד - 18 איצטדיונים שנפתחו אחרי פנוויי חוו את הרגע הזה, בו הקבוצה הביתית מנצחת במשחק האחרון של העונה. שמות מקצתם - "מטרודום", "סקיי דום" - עדות להתקדמות ארכיטקטונית גדולה. אחרים - "סיטיזנס בנק" ו"אדיסון אינטרנשיונל פילד", על שם חברת אחזקות - עדות לכניסת הכסף הגדול. על רקע אלו בולט ייחודו של פנוויי.

12 מתוך 12 |
קוג'י יוהארה, מגיש ההגשה האחרונה, חוגג עם התופס דייויד רוסצילום: אי-אף-פי
1 מתוך 12 |
מחוץ לפנווי פארק. לא לכולם היה את הכסף לכרטיסים שמחירם נע בין 900 ל-12,000 דולרצילום: רויטרס
2 מתוך 12 |
ג'יי קארני, דובר הבית הלבן, כפי שהגיע היום לתדרוך התקשורת היומיצילום: אי-פי

למעט שינויים קוסמטיים מינוריים, שמר פנוויי לא רק על שמו אלא גם על צורתו. ייחודו לא רק בשנותיו - מבוגר בארבע שנים מבן דורו האחרון שעדיין עומד, "ריגלי פילד" בשיקגו - אלא גם במאפייניו החיצוניים. את האווירה המיוחדת השוכנת בין כתליו קשה לתאר. היא נישאת ברוח, עוברת מבעד למסך בסצנה המפורסמת ב"שדה החלומות". בכל היתר ניתן לחזות; ה"גרין מונסטר", קיר הענק שבשדה השמאלי, הסולם שמחובר אליו, המשולש שנוצר בחיבור שני הקירות בשדה המרכזי, המשענת האדומה, 502 רגל מבסיס הבית, שם נחת ההום־ראן הרחוק ביותר שחבט טד וויליאמס. פנוויי הוא מקום בו הזמן עצר מלכת. 79 שנים לאחר שהוכנס לשימוש, לוח התוצאות עדיין מופעל באופן ידני.

עשרות שנים של כישלון העבירו את פנוויי הליך האנשה - דורות של אוהדים נולדו ומתו מבלי לחזות באליפות, מותירים את המגרש כעד האחרון לעבר המוצלח. כעת, הפכו אדם ומבנה לאחד. כאשר העניק הקומישינר באד זליג את הגביע לקבוצה, ניסה המחליף ג'ון מקדונלד להסביר לבתו בת ה־5 את חשיבות הרגע. חודשיים בלבד חלפו מאז הצטרף מפילדלפיה, אך כיליד קונטיקט הסמוכה, הוא אוהד הקבוצה. "אמרתי לה 'אבות ובנים, דורות של אנשים, יזכרו את היום הזה כל חייהם'", סיפר ל־ESPN, "'את הקהל, את האנשים שהיו כאן איתם הלילה, זה יום מיוחד'".

צפו בחגיגות בבוסטון:

הביקוש לכרטיס למשחק עלה עם כל שעה שחלפה מאז הניצחון במשחק החמישי, אשר הפך את פנוויי לזירת ההכרעה בסדרה. בטור הנדסי, טיפס גם המחיר. הכרטיס הזול ביותר - 300 דולר מחיר נקוב - נמכר בשוק השחור בלמעלה מ־1,000 דולר. כרטיסים בסמוך לספסל הרד סוקס נמכרו ב־12 אלף דולר, היקרים אי פעם. אין לדעת כמה היו עולים לו היו נדרשים למשחק שביעי.

החגיגות שהחלו ברחובות הסמוכים לאיצטדיון דקות לאחר המשחק יגיעו לשיאן במצעד ענק במרכז העיר. פנוויי יישאר מיותם עד לתחילת העונה הבאה, באפריל. לפני 14 שנים הוביל מנכ"ל הקבוצה לשעבר, ג'ון הרינגטון, מהלך שנועד להקים איצטדיון חדש. הניסיון גווע בשל ההתנגדות העזה של האוהדים. בסיומה של סדרת שיפוצים בעלות של 285 מיליון דולר למגרש שהוקם בתקציב של 650 אלף דולר בלבד, הודיע נשיא הקבוצה לארי לוקינו, כי על פי המהנדסים יוכל פנוויי פארק לעמוד על תילו עד 2061, לכל הפחות. ספק אם צפוי לו עוד ערב שכזה.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ