המועדון הסגור של המוטוGP

עונה מרתקת תגיע היום לסיום דרמטי (15:00, 5 לייב). אלא שמאחורי המאבק בין מארקס ללורנסו מסתתר הדואופול של הונדה וימאהה

אמיר ענבר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אמיר ענבר

ערב סיום העונה שעברה הלין ולנטינו רוסי על המצב במוטוGP. את דבריו אפשר לסכם במלה אחת: משעמם. "זהו הרגע הגרוע ביותר בסבב מאז שאני בו", אמר ל־BBC מי שזכה בשבע אליפויות, "המירוצים די גרועים וקשה להישאר ער. הרמה פנטסטית, האופנועים והרוכבים מאוד מהירים, אבל מושלמים מדי". כשנשאל מה כן מלהיב אותו, ציין בין השאר את אלוף סבב מוטו 2, מארק מארקס. "רוכב מהיר שגם נהנה, זהו אדם שעושה את ההבדל".

שנה אחר כך, מתברר שמארקס בהחלט עשה הבדל. בעונתו הראשונה במוטוGP היה הספרדי מעורב בסדרת מאבקים מרתקים עם חורחה לורנסו ודני פדרוסה. מעבר לכך, בפעם השנייה בלבד בשני עשורים מגיעה העונה להכרעה במירוץ הסיום, היום בוולנסיה. מקום רביעי יספיק למארקס בן ה־20 כדי להפוך לאלוף הצעיר בהיסטוריה. ייתכן שבכך נבנה המאבק הגדול של השנים הקרובות, אלא שהוא מהווה חלק מסיפור מרענן פחות. מארקס נגד לורנסו זה גם הונדה נגד ימאהה, ובכך אין שום חידוש.

מעולם לא היה מוטוGP סבב מגוון במיוחד. כבר שלושה עשורים שהצמרת בסבב מתחילה בשתי היצרניות היפניות, שהובילו רוכבים ל־27 מ־30 התארים האחרונים. אלא שבשנים האחרונות, הצמרת גם נגמרת בהן. עזבו לרגע את עניין האליפויות. 2013 היא השנה השלישית ברציפות בה הונדה וימאהה מנצחות בכל מירוץ. ב־17 המירוצים השנה, 46 מ־51 הביקורים על הפודיום היו של רוכביהן – מארקס, פדרוסה, לורנסו ורוסי. את הרשימה משלימים קאל קרצ'לואו ושטפן בראדל, שרוכבים בקבוצות־בת של ימאהה והונדה, בהתאמה; טובות מספיק כדי להגיע לשולי הצמרת, אך לא כדי לאיים באמת על קבוצות־האם.

מארקס מקדים את לורנסו באינדיאנפוליס. האם נראה את האלוף הצעיר בהיסטוריה?צילום: אי–פי

חלק מחיסול כל שמץ של תחרות נובע מעזיבת יצרניות, לרוב מסיבות כלכליות. אפריליה היתה הראשונה לנטוש את הסבב ב־2004 וכעבור חמש שנים הגיע תור קווסאקי. ב־2011 נרשמה המהלומה הכי גדולה כשגם סוזוקי - בעבר כוח דומיננטי בעצמה, שלאחרונה זכתה באליפות בשנת 2000 עם קני רוברטס - עזבה עקב הירידה במכירות. במצב כזה, מוטוGP הוא מותרות. בלעדיהן, נותרו בסבב רק שלוש קבוצות מפעל, כאלו שמייצרות בעצמן אופנועי אבטיפוס: הונדה, ימאהה ודוקאטי. האחרונה זכתה באליפות ב־2007 עם קייסי סטונר ובשלל ניצחונות, אבל האחרון בהם נרשם ב־2010. בשנים האחרונות סובלת היצרנית המפורסמת מאיטליה מאופנועים לקויים, שחיסלו עונות גם לאלופי עולם כמו רוסי וניקי היידן. המכונאים, טענו הרוכבים, פשוט לא מקשיבים.

כשעזבה את הסבב ב־2009, הוערכה ההוצאה השנתית של קווסאקי בכ־45 מיליון דולר. וזה לא הביא לה הצלחות עצומות. הונדה, לפי הערכות, משקיעה יותר מפי שניים. הפערים עצומים, ואפילו דוקאטי לא יכולה להתחרות. כך, מביטים כולם בארבעת ברי המזל של הונדה וימאהה נאבקים בבועה משלהם. במארס, טרם תחילת העונה, נערכו מבדקי אופנועים בארה"ב. מי שיכול היה להרשות לעצמו, נסע. התוצאה: רק מארקס, פדרוסה, לורנסו ורוסי, לצד בראדל, צברו קילומטרים חשובים ולמדו את האופנועים החדשים. מועדון סגור. הרצון להרחיב את הסבב המצטמק הביא להוספת סוג חדש של קבוצות בשם CRT, שיכולות לרכוש ולשלב ציוד מיצרניות שונות. הדבר הגדיל את מספר המתחרים החל מהשנה שעברה, אך לא את התחרות. למעשה, הפער רק הודגש. הקבוצות הללו הן ממש דרג ב', נטול תחרותיות.

מוטוGP אמור לייצג את הטכנולוגיה החדשנית ביותר, אלא שיש הטוענים כי השאיפה לכך עברה את הגבול ושכחה את ההיבט הבידורי. ברנהרד גובמייר, ששימש מנהל מחלקת האופנועים ב־BMW, הסביר אשתקד בראיון ל"מוטוספרינט" מדוע החברה לא תצטרף לסבב: "כדי להיות תחרותי יש צורך בהשקעה עצומה. הונדה וימאהה הורגות את מוטוGP. ליפנים יש גישה אחרת למירוצים. מטרתם היא להכניע את יריביהם דרך טכנולוגיה. אם המלחמה הזו הורסת את המופע, זה לא משנה".

מאז, טעם גובמייר מהמצב מקרוב כששימש השנה ראש קבוצת דוקאטי. העתיד ארוך הטווח אולי ייראה טוב יותר בעקבות רכישת החברה האיטלקית על ידי אאודי, אבל רוכביה מביעים פסימיות לקראת 2014 בשל עיכוב בפיתוח האופנוע. מי שמחפש קשת בענן ימצא אותה בדמות חזרתן הצפויה כיצרניות מלאות של סוזוקי (2015) ואפריליה (2016), שמצהירה כי היא מכוונת לניצחונות. בינתיים, נתנחם במארקס ובלורנסו, שעושים את החיים יותר מעניינים.

מי יהפוך בסוף היום לאלוף?

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ