להיות אוהד מושבע? זה לא נשמע טוב

אוהדי סיאטל וקנזס סיטי קבעו העונה שיאי עולם לרעש באיצטדיון פתוח. ה-NFL תומכת בתחרות, ארגוני הבריאות לא רוצים לשמוע

ג'ויס כהן, ניו יורק טיימס
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ג'ויס כהן, ניו יורק טיימס

קבוצות ה-NFL נמצאות העונה במירוץ להבטחת תואר האיצטדיון הפתוח הרועש ביותר בעולם. סיאטל סיהוקס, שהתגאתה בכך שאוהדיה גרמו לרעידת אדמה קלה לאחר טאצ'דאון בשנת 2011, שיפרה את השיא בחודש ספטמבר האחרון, כאשר מאמץ של קבוצה בשם VOLUME 12 נשא פרי בדמות עוצמת רעש בגובה 136.6 דציבלים. ארבעה שבועות לאחר מכן, הקנזס סיטי צ'יפס שיפרו את השיא, בין היתר הודות למאמץ מאורגן של קבוצת אוהדים בשם "Terrorhead Returns". "היו רועשים וגאים ופוצצו לי את עור התוף!", כתב אוהד של הצ'יפס בפייסבוק. ליגת הפוטבול, בכל אופן, מעודדת את ההמולה.

"אוהדים יודעים שהם הולכים למשחק פוטבול, לא לחפש ספר בספרייה", אומר בריאן מקארת'י, אחד הדוברים של הליגה. אלא שכל הרעש הזה עלול לגבות מחיר. עוצמת הרעש הממוצעת במשחק NFL עומדת על כ-95 דציבלים, אומר אליוט ברגר, מהנדס קול ב-M3, חברה המתמחה בייצור מכשירי שמיעה. ברמות הללו, המכון הלאומי לבטיחות ובריאות ממליץ על חשיפה מוגבלת של עד 60 דקות. משחק פוטבול ממוצע אורך כשלוש שעות. ברגר מספר כי מישהו הצועק בקרבת מקום עלול לייצר עוצמה של כ-120 דציבלים, רועשת כסירנת אמבולנס.

אוהדים המורגלים בשאגות עשויים לבוז לאזהרות ולראות בהן דאגה מוגזמת לשלומם, אך עבור מומחי קול, הסכנה מוחשית בהחלט. "אנשים חושבים שזה מגניב או מצחיק או אני לא יודע מה, אך ישנן עדויות הולכות וגוברות לכך שאם האוזניים שלך מצלצלות, אירע נזק", אומר צ'רלס ליברמן, פרופסור לאוטולוגיה מטעם אוניברסיטת הארוורד והאחראי על המעבדה לחקר השמיעה במרפאת עיניים ואוזניים במסצ'וסטס, "מדובר במשהו בלתי הפיך, אשר רק הולך להחמיר ככל שאדם מתבגר". מחקרו של ליברמן מראה כי גם אם ההשפעות המידיות לחשיפה לרעש משניות – הצלצול, תחושת הלחץ – האוזניים אינן מתאוששות לחלוטין בעתיד.

"ישנו מנעד רחב של נזק אפשרי לאוזניים", אומר ליברמן, בהתייחסו לכך שלחלק מבני האדם אוזניים "עמידות" ולאחרים "רכות", "אינך יודע עד שזה קורה לך". הנזק האפשרי כולל לא רק התחרשות חלקית וצלצולים, אלא הפרעות שמיעה נפוצות פחות, דוגמת היפראקוסיס – חוסר סבילות לרעשים, המלווה לעתים בכאבי אוזניים.

למעשה, כל מי שפוקד איצטדיון פוטבול ביום משחק – שחקנים, מאמנים ואוהדים – מסכים עם כך שהרעש מכניע. במשחקם של הצ'יפס מול אוקלנד באיצטדיון ארו-הד בחודש אוקטובר, טיפסה עוצמת הרעש עד ל-137.5 דציבלים – גבוה יותר מהרעש שמייצר פטיש אוויר הנמצא בקרבת מקום.

ענפי ספורט נוספים צועדים בעקבות ה-NFL. לפני כשבועיים, הרעש שייצרו אוהדי סקרמנטו קינגס הגיע לעוצמה של 126 דציבלים, וקבע שיא עולם חדש לאולם סגור. רמת הרעש בארו-הד היא שיא העולם הנוכחי כשמדובר במגרש פתוח. מאמן הצ'יפס, אנדי ריד, סיפר כי "יכול היה להרגיש את האדמה רועדת", ומאוחר יותר שמע צלצולים באוזן שלא כוסתה על ידי אוזניית הקשר.

קווין פלאהרטי, 42, נכח באותו משחק של הסיהוקס מול סן פרנסיסקו, ורווח לו לגלות כי אטמי אוזניים חולקו לאוהדים, הודות למרכז לדיבור, שמיעה וחרשות בעיר, אשר אירגן תרומה של כ-30,000 אטמי אוזניים. פלהארטי גילה כי הרעש דמוי מנוע המטוס שייצר הקהל היה כה לא נעים עד ש"הרגשתי כאילו אני כלל לא רוצה להיות כאן", לדבריו. עם אטמי אוזניים הרעש היה חזק, אך "חדל מלהיות לא נוח". בנו, בן, תלמיד כיתה ו', לא הצליח להכניס את האטמים לתעלות האוזן, והתמודד עם רעם "כה חזק עד שהרגשתי כי הגוף שלי מתחיל לרעוש". "זה היה מטורף", אמר בן, "כיסיתי את אוזניי בידיים".

הנאמנות של האוהדים הקולניים זוכה לתמיכה על ידי אנשים דוגמת ג'ו טאפויה, לשעבר ליינבקר בליגה, שתומך בפומבי ב-12 VOLUME, קבוצת האוהדים הרועשים. בזמן שטאפויה דרבן אוהדים באופן פומבי לשבור את שיא העולם, הוא נחשף לראשונה לדאגות בנוגע לעוצמת הרעש. "לא היה לי מושג", אמר טאפויה, "כאשר התחלנו בכך, כלל לא חשבתי על הנושא".

עד כמה ש-67 אלף אוהדים המריעים בו זמנית על הבקעת טאצ'דאון יכולים להיות לא נעימים, עבור מרבית האנשים "הליכה למספר משחקים בשנה לא אמורה להוות לבעיה", אומרת ג'ניפר טופטס, פרופסור למדעי השמיעה באוניברסיטת קונטיקט שמשמשת גם כנשיאת המכון הלאומי לשימור השמיעה. עם זאת, אוהדים הסובלים מבעיות שמיעה לא צפויים להודות לחברים היושבים לידם על כך שהם שואגים באוזניהם. "אף אחד לא אומר 'הלוואי והזמזום באוזניים שלי היה חזק יותר'", אומרת טופטס.

אוהדי סיאטל, לשעבר מחזיקי שיא העולם לרעש באיצטדיון פתוח. התגאו בכך שגרמו לרעידת אדמה קלה לאחר טאצ'דאון בשנת 2011צילום: אי-פי

רבים מהאנשים הפוקדים איצטדיוני ספורט, מועדוני לילה וקונצרטים מקשרים בין רעש ההמון לבילוי. במובנים מסויימים, צפצופים באוזניים אף הופכים למקור גאווה. "אנשים אומרים 'כן, אחי, האוזניים שלי מצלצלות'", אומר ג'יימס פילסינגר בן ה-48, מנוי למשחקי סיאטל, "אבל תמיד ברוח טובה". לעתים, חבריו מספרים כי הרעש באוזניים לא נעלם גם שבוע לאחר המשחק. "רבים מהם מגזימים", הוא אומר. לא תמיד.

"צפצוף באוזניים עשוי להיעלם, ועלול גם שלא", אומר לארי רוברטס, פרופסור בדימוס למדעי השמיעה באוניברסיטת מקמסטר בהמילטון, אונטריו. "זה עשוי להיעלם, אך גם לשוב בשנית. הצפצופים עלולים להחמיר בכפוף לחשיפה ממושכת". קרוב לעשרה אחוזים מתושבי ארצות הברית סובלים מצפצופים קבועים באוזניים, על פי המכון למחקר החרשות והפרעות שמיעה. "צפצופים מתמשכים באוזניים עלולים להיות מאוד מגבילים עבור חלק מהאנשים", אומר רוברטס, "יכולתנו לפגוע באוזניים שלנו אינה מבוטלת בעידן המודרני".

בעיות שמיעה כמעט תמיד ניתנות למניעה על ידי שימוש באטמי ומחממי אוזניים, כמו אלו שעטפו את ראשו של בנו בן השנה של דרו בריס, כאשר זכה בסופרבול ב-2010. בעוד חודש, אגב, אוהדי הסיהוקס מתכננים להשיב לעצמם את שיא העולם שנלקח מהם. הכינו את האטמים.

לוח התוצאות מבשר על שיא העולם החדש. "היו רועשים וגאים ופוצצו לי את עור התוף!", כתב אוהד של הצ'יפס בפייסבוקצילום: אי-פי

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ