אז מתי רוג'ר פדרר צריך לפרוש?

"אשחק כל עוד יש לי אפשרות", הצהיר פדרר, אך היכולת השנה החלה להעלות את השאלה. אלופי העבר הגדולים שמחים לחלוק עצות

אלעד זאבי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אלעד זאבי

במסגרת פסטיבל הפרידה מאגדת הקריקט סאצ'ין טנדולקר, שפרש בגיל 40, הגיעו עיתונאי הודו גם לרוג'ר פדרר. מי שזוכה למעמד דומה בטניס סיפק מלות פרידה מתבקשות, אך במקביל נשמע כמי שמדבר קצת גם על עצמו. "תמיד עצוב כשיורד המסך על קריירה ספורטיבית מופלאה", אמר בחודש שעבר ל"טיימס אוף אינדיה", "אני שמח מאוד בשבילו שהתאפשר לו להיפרד בתנאים שלו. זה מגיע לו".

בגיל 32, כשהוא מדורג שביעי בעולם, העיסוק בתנאי הפרישה של פדרר נמצא בשיאו. בשנתו הגרועה בסבב מזה למעלה מעשור, שכללה תואר זניח ולא מעט הפסדים ליריבים שבעבר היה מנצח עוד לפני שדרך במגרש, הוא שמע על כך כמעט מדי שבוע, כמעט בכל מקום. מסיבות עיתונאים, פרשנים, פורומים של אוהדים. היו שאמרו זאת ישירות, אחרים רקדו סביב המלה. העובדה ששיחק בחצי הראשון של השנה עם כאב גב העצימה את שעון החול הענק שהוצמד לקריירה שלו. מי שביסס במשך שנים קייס מוצק להיקרא הטניסאי הטוב בהיסטוריה, למד להכיר את השורש פ.ר.ש על כל הטיותיו.

"תוצאותיי השנה סיפקו לאנשים יותר אמצעים לתקוף אותי", אמר בחודש שעבר, "אבל כבר ארבע שנים אומרים לי לפרוש. כל עוד גופי וראשי יאפשרו לי להמשיך, אשמח לעשות מה שאני עושה. אשחק עוד זמן מה, וזה לא ישתנה רק בגלל שהיו לי כמה חודשים קשים".

פדרר. בסופו של דבר, הזמן לא מחכה לאף אחדצילום: אי–פי

השאלה היא מה יקרה כשכמה חודשים קשים יהפכו למציאות חדשה, והאם פדרר יהיה האחרון להכיר בה. בספרו כתב פיט סמפראס כי טניסאי פורש לרוב מאחת הסיבות הבאות: פציעות ושאר איתותים מהגוף, ירידה חדה ביכולת, שחיקה מנטלית או אילוצים חיצוניים כמשפחה. העניין הוא שאפילו כאשר מספר היבטים חוברים זה לזה, לשחקן גדול באמת יהיה קשה להיפרד מהמחבט. אפילו אם הוא "שונא טניס", כפי שהעיד על עצמו אנדרה אגאסי - אחד ששיחק עד גיל 36 ופרש רק אחרי שכל אחת מחוליות גבו התחננה לשים לזה סוף. "בבקשה שמישהו יעשה שזה ייגמר, אני לא מוכן שזה ייגמר", תיאר את האמביוולנטיות.

המקרה של ביורן בורג, כוכב הרוק הראשון של הענף, עונה להגדרה של שחיקה מנטלית. כשנפרד מהמשחק ב־1981 כשבאמתחתו 11 תארי גראנד סלאם, היה בן 26 בלבד. "בתקופה בה פרש, האתגר ההיסטורי כבר לא היה קיים מבחינתו", ניסה להסביר ארתור אש ל"ספורטס אילוסטרייטד", "הוא היה גדול מהמשחק, מישהו כמו אלוויס. הוא איבד קשר עם העולם האמיתי". בורג, שבכישלונות עסקיים ואישיים גילה כי החיים בלי מחבט עץ ביד קשים לא פחות, ניסה קאמבק חסר סיכוי כמעט עשור לאחר מכן. אלא שאפילו ממרחק של שנים, המשיך להתעקש כי הפרישה המקורית היתה בלתי נמנעת. "בהתחלה קיוויתי שההרגשה שאיני מסוגל להמשיך תיעלם, שאוכל להגיד 'אוקיי, אני שוב נהנה מזה'", אמר השוודי ל"ניו יורק טיימס", "כשאתה פוסע על המגרש וחובט, זו אמורה להיות הרגשה נהדרת. אתה אמור להרגיש שתנצח בכל נקודה, שתיתן כל מה שיש לך בכל חבטה. כשאינך מרגיש זאת, קשה לשחק".

ג'ון מקנרו מאמין כי אחד מיריביו הגדולים פשוט היה עקשן מדי. "הוא היה טיפוס של ניגודים קיצוניים. הוא קיבל החלטה נמהרת, חפר בור שכבר לא היה מסוגל לצאת ממנו. היתה לו יותר מדי גאווה מלהודות שטעה ולחזור".

אגאסי. "בבקשה שמישהו יעשה שזה ייגמר, אני לא מוכן שזה ייגמר"צילום: אי–פי

גם למקנרו היתה גאווה. בגיל 33, כשהפסיק לזכות בתארים והחל להפסיד בתדירות גבוהה לשחקני הדור הצעיר ("שהחליטו לתקוע לשמוק הזקן"), הוא עוד ניסה להחיות את הקריירה בעזרת צוות אימון חדש. זה לא עזר, כמו גם הבעיות בחייו. "נישואיי והקריירה שלי הסתיימו באותה תקופה", כתב בספרו, "התחלתי לאבד עניין במשחק. פה ושם הפגנתי ניצוצות, אבל הפסדתי יותר ויותר לשחקנים להם רחשתי מעט מאוד כבוד. הרגשתי בינוני". הוא עדיין דורג 20 בעולם, אך בטורניר בגרמניה ב־1992 איבד את מה שהפך אותו לג'ון מקנרו. האש כבתה. "לא יכולתי לדמיין את עצמי משחק יותר. בקושי יכולתי לשים רגל אחת לפני האחרת".

פדרר במצב שונה. התא המשפחתי צמוד ושחיקה מנטלית רחוקה ממנו, לפי כל הסימנים. מי שניצח לאחרונה את המדורגים 5 ו־9 בעולם תוך 48 שעות, יותר ממסוגל לשים רגל אחת לפני האחרת. "העובדה שפיטר את מאמנו ושהוא ממשיך לחפש דרך לחזור לטופ אומרת לי שעדיין יש בו אש ומוטיבציה", אמר בוריס בקר בחודש שעבר, "אני אחד מאוהדיו הגדולים ביותר ואיני אוהב לחזות בו מפסיד בסיבוב שני או שלישי בגראנד סלאם. אבל כל עוד הוא רוצה לשחק זה תלוי רק בו ומגיע לו כבוד על כך. הוא עדיין אחד השחקנים הטובים בעולם".

בקר הפסיק להשתתף בגראנד סלאמים אחרי שהפסיד לסמפראס בווימבלדון 1997, קצת לפני גיל 30 - תוצאה של גוף מועד לפציעות ואגו תואם, כראוי למי שזכה בטורניר כבר בגיל 17. "אני חש שכבר אין לי את מה שצריך כדי לזכות בטורנירים הגדולים", אמר אז, "איני רוצה להגיע כמדורג 60 ולהתפלל לאלוהים. זה לא הסגנון שלי". הוא המשיך לשחק במספר מצומצם של טורנירים עד שב־1999 - כשהוא בן 32 ומדורג 77 בעולם - חזר להופעת פרידה אחרונה בהחלט בווימבלדון (הראשון של פדרר), שהסתיימה בהפסד בשמינית הגמר. "הרעיון היה להימנע מקטיעת הקריירה בבת אחת", סיפר, "רציתי להוציא את הטניס מהמערכת שלי בהדרגה. בשבילי זה עבד נהדר, אבל איני ממליץ דבר לרוג'ר. הוא ממשיך ליהנות לשחק ולטייל, ובל נשכח שהוא נכס עבור הענף".

ג'ימי קונורס היה כזה למעלה משני עשורים. הוא, אגב, מעולם לא פרש רשמית. אולי כי מעולם לא ראה את עצמו נפרד מהמשחק. גם בגיל 39, אחרי שנה בה לא השתתף באף גראנד סלאם, האמין כי הוא ראוי לבמה המרכזית. הופעה הרואית באליפות ארה"ב 1992, בה הגיע עד חצי הגמר, הוכיחה כי צדק. "איני יכול לפרוש", כתב בספרו על שיחה עם חבר, ששאל בשביל מה הוא עדיין צריך את זה, "איני יודע מה אעשה ללא טניס. ארגיש כמו לוחם ללא מלחמה".

מקרנו. "הפסדתי יותר ויותר לשחקנים להם רחשתי מעט מאוד כבוד"צילום: אי–פי

כשהוא בן 40 ומדורג 33 בעולם, הופיע קונורס בפעם האחרונה בגראנד סלאם. בשנים הבאות סיפק הופעות אורח, כשהפעם האחרונה בה שיחק במסגרת הסבב היתה באפריל 1996, בגיל 44 וכמדורג 420. "ידעתי שיהיה לי קשה, אבל לא ידעתי עד כמה", אמר על ההכרה במציאות אותה ניסה לדחות שוב ושוב, "עבורי, יחידות זמן תמיד נמדדו בטורנירים. מאי זה רולאן גארוס, יוני ווימבלדון, ספטמבר ארה"ב. טניס היה חיי, נתיב הבריחה מכל הבעיות. כשהתעוררתי מדי יום בביתי, לא יכולתי להתנער מההרגשה שאני אמור להיות עכשיו בפריז, בלונדון או בניו יורק".

פדרר עודנו שם. על אף הפיחות במעמדו המקצועי, הוא ממשיך להוות אטרקציה מרכזית בכל טורניר. סיבות אסתטיות, סנטימנטליות והיסטוריות ישמרו עליו ככזה גם אם שיערו יאפיר והוא ייפלט מהמאייה הראשונה. סביר להניח שהוא מעדיף לחשוב על תסריט אופטימלי יותר, כמו אצל האיש האחרון אותו עקף בטבלת הזכיות בגראנד סלאמים.

את 2001 סיים סמפראס ללא זכייה בגראנד סלאם, לראשונה מזה שמונה שנים. בצורת התארים, בצירוף הירידה ביכולת, הציתה את מדורת הפרישה. "הפדררים והיואיטים צמצמו את הפער ממני, והתיאבון שלי לקרב על בסיס יומי נחלש", כתב בספרו. ההפסד לג'ורג' באסטל בסיבוב השני בווימבלדון 2002 גרם לו לראשונה לחשוב באמת על הסוף. "עמדתי מול מקהלה גוברת של מבקרים שנראו אובססיביים להפריש אותי. זה עלה בכל מסיבת עיתונאים. וכשיש מספיק אנשים שלא מפסיקים להציע לך לפרוש או לשאול מתי זה יקרה, זה נכנס לך לראש. בשלב מסוים כבר קשה להתעלם מהם".

הסוף ידוע: אליפות ארה"ב מהאגדות באותה שנה, עם סוף מתוסרט - ניצחון על הנמסיס אגאסי בגמר וזכייה בגראנד סלאם מספר 14, בגיל 31 וכמדורג 17 בעולם. זה היה משחקו האחרון בקריירה, אלא שבאותו זמן אפילו סמפראס לא ידע אם זה נגמר. "בחודשים הבאים הוא היה מתקשר מדי פעם, היינו מתאמנים כמה ימים, ואז הוא היה אומר 'מה אני עושה כאן?'", סיפר מאמנו פול אנאקון, שעד לא מזמן אימן גם את פדרר, "יום אחד הוא שרך את נעליו ופשוט אמר 'סיימתי עם זה'. הוא הסביר לי כי תמיד שיחק בשביל להוכיח משהו, בעיקר לעצמו, אך כעת כבר אין לו שום דבר להוכיח".

בורג. איבד קשר עם העולם האמיתיצילום: אי–פי

סמפראס טען כי כאשר לא התגעגע בזמן ווימבלדון 2003, הוא ידע שסיים עם המשחק באופן סופי. "בחודשים שאחרי המשחק האחרון שלי הרגשתי בכושר מצוין, ומעולם לא חשתי שאני שחקן גמור או שחוק, אבל ככל שעבר הזמן חשתי שכבר אין לי תשוקה לשחק והייתי מאושר עם משפחתי. ניתנה לי הזדמנות נדירה לעזוב את המשחק בתנאים שלי. לקחתי אותה".

גם פדרר מנסה ליצור לעצמו הזדמנות כזו. הוא מדבר על דגש גדול יותר על ארגון הלו"ז, בחירת הטורנירים, הפחתת משחקי הראווה. גם הופעה בריו 2016 אינה נפסלת. הפער בינו לבין נדאל, ג'וקוביץ' ומארי מעולם לא היה גדול יותר - לטובתם, כמובן - אבל אם יש משהו שמחזיק שחקנים גדולים באמת במשחק, זו הידיעה שהם מסוגלים להיות כאלה שוב.

"עבורי זה פשוט - טניס זה משהו שאני עושה מאז שאני ילד, הוא ב־DNA שלי ואני נהנה ממנו", אמר פדרר בשבוע שעבר, אחרי ההפסד לנדאל בחצי הגמר בלונדון, "העניין הוא שכאשר אתה מסיים לשחק, אתה עדיין צעיר. למה שאפסיק כל כך מהר? כל עוד יש לי אפשרות לבחור, אבחר להמשיך לשחק. אני חושב שבהחלט אפשרי להשיג משהו טוב בשנה הבאה".

כך עושים את זה נכון. סמפראס נפרד מהמשחק באליפות ארה"ב 2002:


תנאים של פרישה

אנדרה אגאסי
גיל פרישה: 36
שנות פעילות: 2006-1986
הישגים: 60 תארים, 8 גראנד סלאמים
סיבת הפרישה: פציעה בגב
דרוג בזמן הפרישה: 39 בעולם

פיט סמפראס
גיל פרישה: 31
שנות פעילות: 2002-1988
הישגים: 64 תארים, 14 גראנד סלאמים
סיבת הפרישה: -
דרוג בזמן הפרישה: 17 בעולם

ג'ימי קונורס
גיל פרישה: 44
שנות פעילות: 1996-1972
הישגים: 110 תארים, 8 גראנד סלאמים
סיבת הפרישה: -
דרוג בזמן הפרישה: 420 בעולם

ביורן בורג
גיל פרישה: 26
שנות פעילות: 1983-1973, 1993-1991
הישגים: 64 תארים, 11 גראנד סלאמים
סיבת הפרישה: שחיקה מנטלית
דרוג בזמן הפרישה: 2

ג'ון מקנרו
גיל פרישה: 33
שנות פעילות: 1992-1978
הישגים: 77 תארים, 7 גראנד סלאמים
סיבת הפרישה: ירידה ביכולת
דרוג בזמן הפרישה: 20 בעולם

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ