לחץ, תנו לו לצאת

בעולם בו ספורטאים נחשבים לכמעט מושלמים, קשה להודות שאתה סובל מלחץ או דיכאון. ההסתרה מובילה לא פעם לתוצאות טרגיות

אמיר ענבר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אמיר ענבר

ד"ר רודי וובסטר, פסיכולוג ספורט בכיר המתגורר באוסטרליה, אומר שלכל ספורטאי יש נקודת שבירה. זו של ג'ונתן טרוט, שחקן נבחרת אנגליה בקריקט, הגיעה לאחרונה במשחק הראשון במסגרת סדרת ה"אשס", שמתקיימת באוסטרליה. הוא שיחק גרוע, נפסל במהירות ושמע את יריבו דייויד וורנר מספר על "עיניו החלשות" ועל הפריכות הפסיכולוגית שהפגין. בלי לכוון לשם בכלל, וורנר פגע בול. עד למשחק השני, טרוט בן ה־32 הודיע על פסק זמן מקריקט. "לא בסדר שאני משחק בידיעה שאיני מסוגל לתפקד ברמה לה אני מצפה", אמר. הסיבה: לחץ.

מרבים להתייחס אליה, וצופים בלתי מיומנים תמיד יוצאים בקביעות נחרצות בעניינה כאשר הם חוזים במשחקים, אבל פסיכולוגיה היא הפן הנסתר של עולם הספורט; קשה לזיהוי ולניתוח הרבה יותר מכל פיסת מיומנות. מעבר לכך, היא נתפשת עדיין כגורם מביש. להודות בבעיה פסיכולוגית? היום, כנראה שיותר ספורטאים יוצאים מהארון.

טרוט. "לא בסדר שאני משחק בידיעה שאיני מסוגל לתפקד ברמה לה אני מצפה"צילום: אי–פי

יש דברים שלא עושים מול חבריך לקבוצה, מול יריביך, לעיני הקהל האכזרי. הבריחה מובילה לעתים להידרדרות שמתבטאת בהתמכרויות, כמו לאלכוהול ולסמים. יש גם מקרים קיצוניים יותר. במשפחתו של רוברט אנקה, שוער הכדורגל הגרמני שהתאבד ב־2009, סיפרו שהסתיר את הדיכאון ממנו סבל. גם גארי ספיד, שחקן ומאמן נבחרת וולס, שם קץ לחייו אחרי מאבק ארוך ונסתר. "אין מקום לחולשה לעיני הקהל. השחקן, משיח יום אחד, יכול להיות האויב כעבור שלושה ימים", אמר השוער הגרמני רנה אדלר, שהיה קרוב לאנקה. אוטוביוגרפיות רבות שמפרסמים ספורטאים אחרי פרישתם, חושפות בעיות פסיכולוגיות. לעשות זאת בזמן הקריירה, זה כבר משהו אחר.

את החומה הזו ייקח זמן רב להפיל. התהליך אטי, לבנה אחר לבנה. "היה שיפור גדול", אמרה אמנדה אואנס, פסיכולוגית ספורט בריטית, "ספורטאים נחשבו לאנשים כמעט מושלמים. מה שקורה חיובי עבור הספורט המקצועני".

לרוב, המהלכים האלה נסתרים מהעין. יותר ויותר מועדונים ואנשי ספורט משתמשים בשירותי מטפלים מסוגים שונים. לא רבים הספורטאים שמתנדבים לספר על כך. אך כאשר מדובר בלחץ שחורג מגבולות המתח לפני תחרות, זה שיכול דווקא להביא את הספורטאי דרוך ומוכן יותר - לעתים קשה להסתיר את השפעותיו השונות.

בחודש שעבר, אחרי מקצה דרוג מאכזב בארצות הברית, הדהים נהג הפורמולה 1 פסטור מלדונאדו כשהאשים את קבוצתו בחבלה במכונית. אחר כך חזר בו: "לפעמים אתה בלחץ גדול מדי. אני לחוץ כל כך, נטען באנרגיה ומתפוצץ". רשת טלוויזיה בספרד דיווחה בקיץ כי בריאל מדריד סבורים שבעיות השרירים של שחקן הרכש אסייר ייראמנדי קשורות בלחץ הנובע מהרצון להסתגל למועדון ולהיכנס לכושר. זה מתחיל בגיל צעיר. מחקר שביצעה השנה אוניברסיטת לידס בקרב 167 כדורגלנים באקדמיות ומרכזי מצוינות באנגליה, העלה כי כרבע סבלו לעתים מתשישות מנטלית. בודדים גם חוו אותה לעתים קרובות.

פסטור מלדונאדו. "לפעמים אתה בלחץ גדול מדי. אני לחוץ כל כך, נטען באנרגיה ומתפוצץ"צילום: אי–פי

"זה מראה איזה עול מנטלי יכול להיות לספורט לפעמים", אומר הגולפאי רורי מקילרוי, "הספורט נהיה גדול כל כך. יש הרבה לחץ והרבה על הכף. מחלות הקשורות בלחץ הופכות שגרתיות יותר". מקילרוי הודה בעצמו כי העונה האחרונה, המאכזבת עבורו, "היתה ארוכה, מנטלית יותר מפיזית. זה לא רק הגולף והתסכול, גם הצורך לענות לשאלות ולהסביר מדוע איני משחק היטב".

טרוט בהחלט לא שיחק היטב בתקופה האחרונה. בדיעבד, התברר כי כשזומן לראשונה ב־2009 כבר ידעו בנבחרת כי הוא מטופל. המסע האחרון היה כנראה יותר מדי. "נורא לראות מה ג'ונתן עבר בשבועיים האחרונים", אמר קפטן אנגליה, אליסטר קוק, "לאורך הקריירה הוא התקשה בזמנים מסוימים והפגין הרבה אופי כדי לתפקד כפי שעשה".

טרוט אינו פורץ דרך, אפילו בענף שלו. לא מעט שחקני קריקט הודו בבעיות פסיכולוגיות. אמנם ספר שטען לפני כעשור כי הסיכוי ששחקן קריקט יתאבד גבוה פי שניים מבענפים אחרים התברר כטועה, אבל יש משהו שונה במשחק, השולח נבחרות למסעות של שבועות וחודשים. אי אפשר לחזור הביתה אחרי משחק ולהסתגר עם השדים שלך; אין איפה להתחבא – מהקהל, מעמיתיך; קשה לקבל טיפול בהסתר. סטיב ווהו, כוכב עבר אוסטרלי, גילה כיצד נפצע במסע בפקיסטן וקיווה שהפגיעה חמורה מספיק כדי שיישלח הביתה. עמיתו, מת'יו היידן, סיפר בספרו: "העצבים שלי היו הרוסים. הזעתי בשנתי. היה חלום חוזר בו אני שב מחדר ההלבשה רק כדי לגלות שנפסלתי בגלל איחור. הייתי מתעורר במורא".

הצד האחר של כוכבי הספורט:

ובכל זאת, דברים השתנו לאורך השנים. ב־2006, כשמרקוס טרסקות'יק האנגלי חזר הביתה באמצע מסע, הוסבר הדבר בווירוס. רק כשנטש מסע נוסף התברר שמדובר בדיכאון. "המוח הוא מכונה מדהימה שאנשים מנסים להסתדר איתה כל הזמן", אמר לאחרונה טרסקות'יק ל־BBC, "כשאתה מגיע למצב הזה אתה טוב בהסתרת דברים, אבל זה שוחק ואין מקום מפלט, זה 24/7". נאסר חוסיין, שחקן העבר האנגלי, אומר כי "במסע משחקים, חבריך לנבחרת חשובים לך כל כך. לפעמים אתה נכנס לקליפה ולא נותן לאיש לדעת על כך".

טרוט נתן. שחקן אחד, הדרום אפריקאי גולאם בודי, הגיב להודעתו בלגלוג: "בדיחת היום, תהיה גבר ותתמודד עם הקשיים". אחר כך התנצל. הרוב קיבלו את הגילוי בהבנה. אחד, הפקיסטני הבינלאומי לשעבר זולגרניין היידר, שנעלם ממלון הנבחרת ב־2010 בבוקר משחק וטען לאיומים על חייו, הודה כי גם התקשה להתמודד עם הלחץ. בגיל 27, הוא מטופל ועדיין משקם את הקריירה. "כשאתה מייצג את ארצך אתה אדם שונה, חי עם ציפיות עצומות של אומה שמאוהבת בטירוף במשחק, אבל אתה רק בן אדם", אמר לאתר ESPNcricinfo, "רוב האנשים סביבי עדיין לא מבינים אותי, אך זה בגלל היעדר ידע. מחלות כאלו אינן מובנות ונשארו טאבו בחברה".

להודות בחולשה זו הפגנת עוצמה. תכניסו את זה לראש.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ