בולט, עזור לנו להציל את המלכה

תחרות בין קבוצות? ביטול ענפים? ריאליטי מציצני? רבים מנסים למצוא פתרון כיצד לגרום לאנשים להתעניין באתלטיקה גם כשאין אולימפיאדה

אלעד זאבי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אלעד זאבי

מאז חרכו נעלי הזהב שלו את המסלול באולימפיאדת אטלנטה 96', מייקל ג'ונסון מדבר לא מעט. כובעיו רבים – אצן לשעבר, פרשן, מראיין, עד מומחה, שגריר של רצון טוב – אך לפני שבועיים ניכס לעצמו אחד נוסף. תכירו את מייקל ג'ונסון, אזרח מודאג. "לולא המשחקים האולימפיים, האתלטיקה היתה מתה", קבע בפורום "מטרות לעתיד" בקטאר, "הענף היה נמחק לגמרי".

יהיו שיטענו כי מדובר בענף שמוחק את עצמו מחדש עם כל שערוריית סמים שמתגלה. האתלטיקה סובלת מכך יותר מכל ענף אחר דווקא בגלל שהיא מגלמת את הספורט בצורתו הטהורה ביותר. בסוגיות כמו מי יכול לרוץ הכי מהר או לקפוץ הכי גבוה מתעסק כל ילד. אוהד ספורט ממוצע כבר מזמן אינו תמים בנושא, אבל נדמה שתמיד יהיה פחות סלחן כשמדובר באנשים שאמורים לייצג את הרוח האולימפית באופן הכי בסיסי.

"במובן מסוים, דווקא בגלל המדיניות המחמירה של הענף בנוגע לשימוש בחומרים אסורים, הוא סבל מכך יותר מכל – כי יש הרבה יותר שערוריות", אמר ג'ונסון, "אבל צריכים להבין שלעולם לא יהיה מצב בו איש אינו מרמה יותר. אתלטיקה היא מיקרוקוסמוס של החיים האמיתיים, ובחיים האמיתיים תמיד יהיו אנשים שמרמים. לא ריאלי לצפות שלא יהיו יותר סמים באתלטיקה".

יוסיין בולט. "הוא יכול להיות סקורר טוב אחרי שיפרוש מהמסלול"צילום: אי–פי

בהפוך על הפוך, ניסתה התאחדות האתלטיקה העולמית (IAAF) לרתום לטובת הענף את השערוריות הגדולות האחרונות. הרי העובדה ששמות גדולים כמו טייסון גיי ואספה פאואל נחשפו חודש לפני אליפות העולם באוגוסט מוכיחה כי המלחמה בנגע נטולת פשרות. תומאס באך, כיום נשיא הוועד האולימפי, הגדיר בזמנו את החשיפה כ"חדשות מאכזבות, אבל באותו זמן מעודדות, כי הן מראות שאף רמאי אינו מוגן".

אולי זה נכון, אבל לחוסר האמון יש מחיר. קצת פחות מעודדות הן הקרחות הבולטות ביציעים בחלק ממפגשי ליגת היהלום, המקבילה של האתלטיקה לליגת האלופות. לתחרות בניו יורק, שהתקיימה בחודש מאי בתנאי מזג אוויר רעים, הגיעו פחות מ־2,000 אוהדים. תחרויות שהצליחו להביא את יוסיין בולט - רומא, פריז, לונדון, ציריך ובריסל – ראו זינוק מרשים בתפוסת היציעים, אך השאר נאלצו להסתפק בהרבה פחות. כמובן שיש לכך מחיר: סמסונג, הספונסרית הראשית של המפעל בשלוש השנים האחרונות, ויתרה באפריל על התענוג שמוערך בכשלושה מיליון יורו בעונה. יו"ר IAAF, לאמין דיאק, אמנם אמר כי "זה לא עניין של חיים ומוות מבחינתנו", אבל העובדה היא שטרם נמצא תחליף.

"הפופולריות של בולט עזרה והפטריוטיות הספורטיבית קפצה בכמה רמות באותה תקופה, אבל זה היה משהו זמני", אמרה בכירה בהתאחדות האתלטיקה הרוסית על האפקט של אליפות העולם האחרונה במוסקווה, "זה כמו שהקרקס מגיע לעיר. אנשים יכולים ליהנות מהמופע, אבל לא בטוח שירצו לראות ליצן בכל יום". במלים אחרות, הליצן פופולרי רק אם הוא מתמודד על אליפות עולם או מדליה אולימפית – מה שמחזק את דברי ג'ונסון בדבר התלות של האתלטיקה באירוע הגדול שלה. כמובן שגם ענפים רבים נוספים נתקלים בבעיה דומה, אלא שאתלטיקה אינה עוד ענף. השאלה היא מה בכל זאת ניתן לעשות כדי שמי שמתהדרת בכינוי "מלכת הספורט" תוכל לקיים עם נתיניה קשר רציף, במקום סטוץ מזדמן אחת לשנתיים או ארבע.

ג'ונסון, מצדו, חילק את הפתרון לשניים. הראשון תלוי בענף עצמו ובנכונות שלו לבצע משהו שמיעט לעשות לאורך ההיסטוריה הארוכה שלו – שינויים. "אנחנו צריכים להביט היטב בספורט הזה ולהבין מה אנשים רוצים לראות", אמר, "האם אנו באמת צריכים את זריקת הדיסקוס לנשים? ריצות 3,000 מכשולים ו־5,000 מטר באותה תחרות? בזמני לא השתנה מאום בספורט. אנחנו רואים דגש רב על שיאים, ולא על הקרבות בין האתלטים. צריכים לבחון פורמט חדש, לארוז הכל בצורה טובה יותר ולמשוך יותר קהל. אם בענפים אחרים עשו זאת כדי להגדיל את בסיס האוהדים, למה אי אפשר לעשות זאת באתלטיקה?".

ג'ונסון. "לולא המשחקים האולימפיים, האתלטיקה היתה מתה"צילום: רויטרס

לחלק השני של הפתרון יש שם, חיוך בשווי מיליונים ותנועת ניצחון שמזוהה בכל העולם. "אי אפשר להגיד מלה רעה על בולט, הוא האתלטיקה כרגע, אבל ב־IAAF לא עובדים אתו כדי לקדם את הספורט", אמר ג'ונסון, "מהיכרותי אתו, אם יבקשו ממנו לשתף פעולה על מנת לקדם את האתלטיקה – ולא את יוסיין בולט – אני בטוח שהוא יהיה בעד".

היום שאחרי בולט יתגלה כעגום למדי עבור ענף שבימים אלה סובל ממוניטין מפוקפקים, היעדר בסיס אוהדים מזוהה ומחסור בסופרסטארים. זו הסיבה שהשינויים עליהם מדבר ג'ונסון צריכים לפחות לעלות על סדר היום לדיון מהותי. "הצעה כמו להיפטר מזריקת הדיסקוס לנשים היא טאבו מוחלט עבור טהרני האתלטיקה, אבל האמת העצובה היא שכבר אין מספיק טהרני אתלטיקה כדי להחזיק את הענף הזה בחיים", טען השבוע ריק אדוארדס מה"איבנינג סטנדארד", "פופולריות אינה מלה גסה וצריכים להפעיל שיקול דעת מעשי".

אחת ההצעות היותר פרועות שזרק אדוארדס היא יצירת קבוצות. "האופי היחידני של הספורט מרגש אותי, אבל אולי דווקא דגש על קבוצתיות יכול לעודד רמה מסוימת של אהדה שבטית שכה חסרה בכל תחרות שאינה שתי הגדולות. זה אמנם ידרוש השקעה גדולה יותר מצד ספונסרים או בעלים, אבל זה לא מרגיש כמו דבר שהוא בלתי ניתן להשגה".

עד שתושג התקדמות מסוג זה, נדמה שיעבור זמן ממושך. זה לא שב־IAAF אינם מודעים לקשיים – במוסקווה התקיים פורום ראשון מסוגו בו דנו עסקנים, ספורטאי עבר ומומחים שונים בעתיד הענף – אבל הדיבורים היו כלליים מדי. תוכניות אסטרטגיות עד 2016 זה נחמד, אך הצעות לשינויים מסעירים שיעירו את הענף טרם נשמעו. מקסימום שינוי שיטת המוקדמות למשחקים האולימפיים ואליפות העולם וקביעת קריטריון אחיד במקום A ו־B – לא משהו שימשוך יותר אנשים לתחרויות. "קשה לקבוע איזה פורמט חדש יעזור לאתלטיקה", טען אדוארדס, "אבל דבר אחד ברור: ראשיה חייבים ליזום". 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ