"לא רוצה להיות סלב, באתי לשרת"

"פיבוט צריך להיות מזוכיסט. התקפה היא צ'ופר, המון דברים קורים לפני גול". עומר דבדה, נבחרת ישראל, מתכונן למפגש הערב עם יוון

אורי טלשיר
אורי טלשיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורי טלשיר
אורי טלשיר

לפני ארבע עונות עזב עומר דבדה את הפועל ראשל"צ - הקבוצה שלקחה אותו מקרית מוצקין וטיפחה אותו לכדי אחד הפיבוטים הטובים בארץ - לטובת מכבי ת"א. "הייתי ילד בן 22 ועד אז חשבתי שאשחק בהפועל כל החיים", הוא נזכר, "אבל דברים לא הסתדרו והגיעה קבוצה שהציעה לי להיות בפרונט. הייתי לחוץ מאוד מהציפיות וההתחלה במכבי היתה עקומה". במשך שנתיים, דבק בו המנחוס שוב ושוב. הוא שבר את ידו, נעדר חודש וחצי ואז שבר אותה שוב, השתקם בפגרה ולבסוף קרע את הרצועה הצולבת. "לא רק שלא הראיתי מה אני יודע, אלא חזרתי אחורה והתחלתי לחשוב שאולי זה לא המקום בשבילי", הוא מתאר את הלבטים שקדמו לפתיחת העונה שעברה, "הרגשתי שאני צריך שינוי והחלטתי לעזוב".

דבדה עמד לשוב לאדומים, אך מכבי ת"א – לה היתה זכות ראשונים על השחקן - לא ויתרה. בבוררות נקבע כי הפיבוט נשאר צהוב. "בשלב ההוא שיחררתי. לא רציתי להילחם יותר והחלטתי לסתום את הפה. זזתי הצדה והייתי צריך זמן לעצמי – להתאמן חזק, להתמודד עם הסיטואציה ולהתחשל. רציתי לחזור לקדמת הכדוריד מבלי להתעסק בענייני בוררות וחוזים".

מכבי ת"א קצרה הצלחה באירופה, אולם בליגה נעלמה במאני טיים ופינתה את הזירה, כרגיל, לשתי הראשל"ציות. העונה הפך דבדה לקפטן הקבוצה, שדורסת את ליגת העל עם מאזן מושלם בתום 11 משחקים. "בקיץ לא היתה לי פגרה, התכוננתי לעונה ובהתחלה התעצבנתי מזה שלא ראיתי על המגרש את תוצאות ההשקעה. הרגשתי שאני צריך לתת יותר והיה לי קשה, עד שמצאתי את האיזון בין עצמי לבין הנהגת הקבוצה".

דבדה. "אחרי משחק נבחרת אי אפשר לדבר אתי יומיים"צילום: דוד פליגל / איגוד הכדוריד

הדרך של דבדה לצמרת הכדוריד בארץ החלה בקרית חיים, שם הצטרף לכיתת הספורט בעקבות חבריו ומיד התאהב בכדוריד. בתיכון עבר לאחות הגדולה ממוצקין, דרכה הגיע לנבחרת הנוער. יענקל'ה יעקובוביץ', מנהל הנבחרת ששימש באותו תפקיד בהפועל ראשל"צ, צד את הטאלנט החסון והציע לו לנדוד למרכז. "אין הרבה שחקנים שיצאו מהצפון", מסביר דבדה, "בשבילי זה היה כמו כדורסלן מעפולה או מטבעון שפתאום מקבל בגיל 17 הזמנה ממכבי ת"א. איך אפשר להגיד לא לדבר כזה?!".

הוריו חששו מהמעבר, אבל הוא היה ממוקד. יום אחרי בחינת הבגרות האחרונה ארז תיק ועבר לראשל"צ, בה הפך לשם בולט בענף.

"פיבוט צריך להיות מזוכיסט, לדעת להתמודד עם המגע", מחייך דבדה, "אני כל הזמן נמצא באיזשהו קרב. זו עמדה שלא מוערכת מספיק, עבודה שחורה שאוהדים לא תמיד רואים, אבל אני לא צריך את ההכרה והטפיחות על השכם. זה התפקיד שלי".

במחוזותינו נחשב דבדה למסיבי במיוחד. במסגרת האירופית הוא נוכח לדעת שיש מקררים אימתניים ממנו. "ההורים שלי תמיד צוחקים שבארץ אני גדול, אבל נראה כמו הילד של פיבוטים מחו"ל. פתאום צריך להתחיל לשחק מהשכל. כנבחרת אנחנו נחותים פיסית מול כל קבוצה, אבל המוח שלנו הוא השריר החזק והרגליים זריזות יותר. דראגן (ג'וקיץ', המאמן הלאומי, א"ט) אומר לי להיות כמו שועל – לחכות, להרדים את היריב ולברוח לו. ההתקפה בשבילי היא רק צ'ופר, אני חי מההגנה. שם יש לי תפקיד של מנהיג ואני לומד המון על עצמי. לא משנה מול מה ומי אעמוד, לא אוותר. אחרי משחק נבחרת אי אפשר לדבר אתי יומיים, אני צריך זמן להתאוששות ושיקום".

דבדה משתייך לדור הביניים, אחד שצמח עם שחקנים שנאלצו לעבוד לצד הכדוריד ובשנים האחרונות נהנה מהפיכתו לענף מועדף ומתוקצב. בכל שבוע, פרט לאימונים במכבי, הוא מקיים שלושה אימוני בוקר במדים הלאומיים ושומר על המסה במכון כושר. בשתי המסגרות הוא משתכר לא רע. "הפרויקט הוא תכנית שיקום לכל הכדוריד", הוא טוען, "אני יכול לומר שאני מקצוען ועושה את מה שתמיד חלמתי – ישן מוקדם, אוכל נכון ומטפל בעצמי".

באחרונה התחתן עם חברתו מזה שש שנים. איכשהו, מצליח דבדה לדחוס ללו"ז גם לימודים אקדמיים במינהל עסקים ומימון. בעתיד ישמח להגיע לקבוצה אירופית, אולם רק בתנאי שיוכל להתפתח. "לא אצא לחו"ל רק כדי להגיד שהייתי וניסיתי, אלא כדי להתקדם למשהו מאתגר. גרמניה זה חלום, אבל הכדוריד שם מאוד ברור. אם היו לי עוד עשרה ס"מ, היה על מה לדבר. צריך במה שתעריך את הרגש והאמוציות שאני מביא במקום".

"אני צריך במה שתעריך את האמוציות שלי"צילום: דוד פליגל / איגוד הכדוריד

בינתיים דבדה כאן, ובגיל 26 הוא מרגיש בשל מתמיד. "פעם הייתי מאוד חלש מנטלית. החטאה אחת היתה יכולה להוציא אותי מהמשחק, אבל התבגרתי והבנתי שבכדוריד אין זמן לבכות על טעויות". במשך כל הראיון הוא נשאל לגבי עצמו, רק כדי להחמיא לעמיתיו. "כשהייתי צעיר כעסתי שלא מוסרים לי, רציתי להבקיע כדי שיראו את השם שלי בעיתון", הוא נזכר, "עכשיו אין לי אגו. יש המון דברים שקורים לפני הגול וזו האחריות שלי - החסימה שאעשה בזמן, הסיבוב הנכון ברחבה וכל הדברים הקטנים ששווים מבחינתי יותר מעשרה שערים. היום אני לא רוצה להיות סלב, באתי כדי לשרת".

לקראת פעימה נוספת במוקדמות אליפות העולם - שתחל היום בבית מכבי מול יוון (19:30, 5 ספורט) - מרגיש דבדה שהציבור הישראלי עדיין לא מעריך מספיק את משלח ידו ("תסתכל על מדינות אחרות ותראה מה זה כדוריד בשבילן"), אבל משוכנע שהדרך אל לב הקהל טמונה בניצחונות, כמו זה שהשיגה הנבחרת מול הולנד בנובמבר. "ההפסד לבלגיה בתחילת הקמפיין היה ביזיון, כי אנחנו טובים ממנה. הכל עניין של מה נשדר. להולנדים הבהרנו 'אתם רוצים לעשות גול? תירקו דם בשביל זה', והם היו בשוק. היוונים מאוד פיסיים והם כמונו, חמים ומשוגעים בראש. אנחנו ניתן הכל, ויראו את זה".

דבדה מתכונן לעוד משחק גדול. את מכנסי הטייץ ומגני הזעה בידיו יעטה בנוהל הקבוע ("יש סדר, קודם כל צד ימין"), ולעולם לא ישכח את החבר'ה מקריית חיים. "כשהגעתי למרכז צחקו עלי שהייתי עם מבט אטום, אבל עם הזמן התנקיתי מכל גינוני הצפון. אמנם אני כבר בקליקה הראשל"צית, אבל הצפון תמיד יזכיר לי מאיפה באתי, לא להרים את האף ולדעת שיש לי עוד לאן לטפס".

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ