בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה האוהד הישראלי מתעלם מהכדוריד?

כמו הישראלי הממוצע, הכדוריד הוא אגרסיבי וחסר סובלנות. אז למה הוא לא מפוצץ אולמות כמו באירופה? יצאנו לבדוק אם יש סיכוי לשינוי

8תגובות

נבחרת לאומית בכדוריד תתייצב הערב למשחק גורלי במוקדמות אליפות העולם. באימפריות ספורט דוגמת גרמניה, שוודיה או סרביה, מדובר באירוע שמושך ליציעים אלפי תומכים נלהבים וכובש את השערים של מדורי הספורט. בישראל, לעומת זאת, הכדוריד לא מצליח לפרוץ לתודעה הציבורית ולהפוך לענף מוביל באמת.

על פניו נדמה שיש במשחק את כל מה שדרוש כדי לרתק את אוהדי הספורט בישראל - אגרסיביות, מהירות, אקשן ושערים. אפשר לומר שזוהי גרסה מוקטנת של משחק הכדור הפופולרי ביותר בארץ ובעולם, זה שמשוחק על הדשא.

"ייתכן מאוד שדווקא הדמיון של הכדוריד לכדורגל נמצא בעוכריו", סבור ד"ר אילן תמיר, מומחה לתקשורת ספורט מאוניברסיטת אריאל ואוניברסיטת בר־אילן, "הכדורגל הפך לפופולרי בכל העולם משום שהוא הכי דומה לתרבות הקרנבל הגולמית, בה השתעשעו בלי מגבלות. הכדורגל משחזר את התרבות הספונטנית ומדמה באופן אולטימטיבי את עניין הציד - אתה רץ אחרי משהו, מנסה להשיג אותו ובסוף ישנו ההרג הסימבולי בדמות הבקעת שער".

מאפייני הכדוריד אמורים למשוך את האוהד ישראלי, אך הוא, מצדו, כבר שבוי בקסמו של הכדורגל. "ענפים עולים ויורדים בהתאם להצלחות ולתקצוב, אבל מעמד הכדורגל בארץ לא ישתנה. הוא משתלב היטב עם התרבות המיליטריסטית שלנו, כאשר 11 שחקנים נלחמים כיחידה צבאית מול האויב. עצם זה שהענף ממשיך להיות פופולרי למרות ההישגים המוגבלים שלו רק מלמד על עומק התופעה. נכון שגם הכדוריד מציג מאבק קבוצתי עם שערים, אבל הוא נלחם על נישה שתפוסה בגדול".

ניר קידר

רוני בראון, בעבר שדר הכדוריד הבכיר בערוץ הספורט וכיום מנכ"ל הפועל ראשל"צ בכדורגל, מכיר את הסוגיה משני הכיוונים. "ישראלים זה עם של הרגלים, וקשה מאוד להוציא אותם מהם", הוא טוען, "הכדוריד, כמו הרבה ענפים אחרים, אינו חלק מההרגלים האלה. הוא נמצא בנחיתות ואינו מופיע על סדר היום הציבורי. על פניו, ישראלים אוהבים אגרסיביות ואין סיבה שהענף לא יתפוס, אבל תחלואי התרבות הספורטיבית מונעים מאנשים אפילו לחשוב על מה שאני אומר בגלל עקרון העדר".

שורשי הספורט נעוצים בילדים שמאסו בתרגילי המתמטיקה ומנצלים כל דקה פנויה - בין השיעורים ואחר הצהריים - כדי להתרוצץ על המגרש. המתקנים שעומדים לרשותם, היסודות שהיקנה להם המורה לחינוך גופני והיד המכוונת של הוריהם, כל אלה יקבעו איזה כדור ייבחר. "הבעיה הגדולה בכדוריד, שהפכה אותו לפחות פופולרי במיוחד ב־20 השנים האחרונות, היא שאי אפשר לשחק אותו בשכונה", אומר ד"ר יאיר גלילי, סוציולוג ספורט, "כשבונים בארץ אולמות רב תכליתיים או מגרשי אספלט, חושבים על כדורגל וכדורסל. לכדוריד דרוש אולם גדול יותר, ומורי הספורט בקושי מלמדים אותו בבית הספר".

מהיר, אגרסיבי, אלים ומלא אקשן:
 

גלילי מצביע על שתי בעיות נוספות - הכדוריד מחייב רמת קואורדינציה מורכבת בהרבה מצמד הענפים הבולט, וחוקי המשחק בו הם אמורפיים במיוחד. "שופט הכדוריד הוא אחד האנשים המשמעותיים במשחק", גורס גלילי, "יש לו יותר מדי חופש להחליט מתי לשרוק פסיבי ומתי העבירה מצדיקה הרחקה לשתי דקות. אצל הרבה שחקנים צעירים זה יצר אנטגוניזם כלפי המשחק. המדד החשוב הוא מה שקורה בארה"ב, שם לא משחקים כדוריד. משחק שהאמריקאים לא משחקים הוא משחק שיש אתו בעיה. הם הסמן הימני בקטע של הפיכת ספורט מפנאי לסחורה. מבחינתם, יש בעיות בחוקים ובמתקנים הדרושים, ולכן הענף לא זכה שם להכרה. אירופה היא ערש הספורט המודרני, והכדוריד מאוד פופולרי בעיקר בצפון היבשת".

חשוב להדגיש כי ברוב מדינות אירופה הכדוריד הוא ענף מוביל, ובחלק לא קטן מהמקומות זהו משחק הכדור השני בחשיבותו. בגרמניה, למשל, תמצאו אלפי צופים גם במשחקי כדוריד בליגה השלישית. הכדורסל, עם כל הכבוד לדירק נוביצקי, נחשב ענף זניח. לעומת זאת, אצלנו מדובר בענף השני בחשיבותו - קצת אחרי הכדורגל והרבה לפני כל היתר - בעיקר הודות למסורת האדירה שטיפחה מכבי ת"א באירופה. "הכדורסל מבוסס על הצלחות העבר של הנבחרת ובעיקר של מכבי, שגררה בני נוער למגרשים ויצרה את השינוי", מנתח תמיר, "לכן מעמד הענף בארץ נזיל יותר מהכדורגל".

הכדוריד זכה בשנים האחרונות להכרה מוגברת כאשר הוכרז כענף קבוצתי מועדף. הורכב סגל זהב שהחל להתאמן על בסיס שבועי תחת מאמן אירופי מוביל, דראגן ג'וקיץ', וכמובן שגם התקציב צמח פלאים לצורך מימוש היעדים - הראשון בהם הוא העפלה לאליפות העולם בשנה הבאה. "ראשי הכדוריד בארץ הצליחו לשווק את הענף מעבר למידותיו ואפילו ליצור סוג של אשליה", סבור בראון, "בכישרון רב הם נטעו בקרב מקבלי ההחלטות במדינה את התחושה שבטיפול נכון, הכדוריד יכול להגיע להישגים בינ"ל. הלוואי ואתבדה, אבל אני לא חושב שזה ריאלי".

ניר קידר

התהייה הבולטת היא אם הכספים שמושקעים בראש הפירמידה - הנבחרת - הם המתכון לטיפוח שחקנים ולשיקום מעמדו הציבורי של הכדוריד. לפי תמיר, זוהי רק עדות אחת לתופעה רחבה יותר בספורט הישראלי. "כאיש אקדמיה אני מאמין בעובדות, והמספרים מראים שרק אחוז אחד מהאוכלוסייה עוסק כאן בספורט תחרותי", הוא מדגיש, "זה נתון בלתי נתפש, אנחנו בשפל לעומת כל מדינה אירופית. מלכתחילה ההיצע פה נמוך, כך שאין חיילים לצאת איתם לקרב ולא משנה על איזו יחידה מדברים. לנו אין את הבסיס לייצור כוכבים שיהוו מודל. אליצור רמלה זכתה בגביע רונקטי בכדורסל נשים, אבל לא היו מספיק בנות ששיחקו בבית הספר. לכן, מעבר להד תקשורתי שנמשך יומיים, לא היתה לזה כמעט השפעה על הענף".

גלילי, שזכה לחזות בילדותו בדרבי הכדוריד הלוהט של פתח תקוה, מצביע על כך שהמשחק הוא עדיין בגדר נחלתם של אזורים מסוימים במדינה - השפלה, אם המושבות והקריות, גם אם עכשיו יש זליגה לאזור השרון. "בחיפה, בירושלים ובת"א אין היסטוריה של מאבקי כדוריד", הוא מסביר, "התקשורת מחפשת את הלהבה, את מה שמעבר למשחק עצמו. כאן, למעט הדרבי של ראשל"צ, אין משחקים כאלה ולכן החשיפה נמוכה. הענף לא מייצר כסף, כי אין מספיק ספונסרים או קהל. חשוב לשים לב שמעט מאוד בנות משחקות כדוריד".

נקודת ציון חשובה בדרך להגשמת מטרותיה של נבחרת הכדוריד מתחילה הערב (19:45, 5 ספורט) בבית מכבי בראשל"צ מול בלגיה - שניצחה במפגש הקודם 29–28. כלל לא בטוח שהצלחה בקמפיין הנוכחי תעזור לפרוץ לתודעה הישראלית, אבל כישלון יהפוך את סיכויי המהפכה לקלושים. "נותר לקוות להישג ספורטיבי יוצא דופן או לטיפוח ספורטאים מהיסוד", מסכם תמיר בחיוך, "כרגע שני התרחישים נראים די מופרכים, אבל מעניין לראות מה יבוא קודם".  



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#