יריבים מרים על המגרש, חברים טובים מחוצה לו

אנו מניחים שברוב המקרים ספורטאי העל שונאים זה את זה. אך כשהם נמצאים זמן כה רב יחד, האם יכולה להיווצר חברות אמת?

אלעד זאבי
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אלעד זאבי

אם העקיצות ההדדיות בשנה האחרונה לא הבהירו זאת, התנדבה בשבוע שעבר סרינה וויליאמס לנסח במלים את טיב יחסיה עם מריה שראפובה. "אין לי בעיה עם אף אחד ויש לי הרבה כבוד לאנשים", אמרה לפני שניצחה את הרוסייה בפעם ה־14 ברציפות, הפעם במסגרת חצי הגמר בבריסביין, "אבל צריך להבין שקשה מאוד להיות החברה הכי טובה של מישהי כששתיכן כל כך תחרותיות".

ההיבט התחרותי בקרב ספורטאי־על הוא למעשה זה שהופך אותם לכאלה, מה שמעלה תהייה לגבי יכולתו לדור בכפיפה אחת עם היבט נוסף - הרגש שאחראי על יצירת קשרי חברות עם היריבים הגדולים ביותר. על פניו, הפתרון לדיסוננס תלוי בזהות הנשאל; סרינה והתזה שלה לחלוטין לא לבד, אבל יש גם קולות מפויסים יותר. בתחילת 2012, למשל, התחברו רורי מקילרוי וטייגר וודס על מסלול הגולף באבו דאבי, אך עוד יותר מחוצה לו. כמובן שבשידוך היו מעורבות גם ספונסריות, אבל לפחות מצד מקילרוי, זה נשמע משהו מעבר לחיבור מאולץ.

"שיחקנו זה מול זה בעבר, אך לא ממש היתה לנו הזדמנות לדבר לעומק", אמר ל־CNN, "יש לנו הרבה במשותף. היה נהדר עבורי להכיר אותו באמת ואולי גם ללמוד ממנו כמה דברים". למבקרים, שטענו כי התרועעות משותפת תהרוג את היריבות, ענה: "אתה מבלה זמן רב בסבב ולעתים אתה יכול לחוש בודד. אינך רוצה אויבים, אלא חברים. נחמד שיש עם מי לצאת לארוחת ערב. יש כאלו שזה לא מתאים להם, אבל עבורי זה עובד".

ג'וקוביץ' ונדאל מפגינים אחווה. לדברי הספרדי, "מה שקורה הרחק מהמגרש לא ישפיע על מה שמתרחש עליו" צילום: אי־פיצילום: AP

לא רק עבורו. גם רפאל נדאל לא מרגיש חובה לסלוד מרוג'ר פדרר או מנובאק ג'וקוביץ'. "הרבה אנשים חושבים שיריבות בספורט זה החיים האמיתיים, אבל איני רואה זאת כך", אמר הספרדי, שהדגיש כי איכות הטניס חשובה יותר מסיפור מסגרת פיקנטי. "אני אוהב להתחרות ולנצח, ואעשה את המיטב עד הרגע האחרון, אבל מה שקורה הרחק מהמגרש לא ישפיע על מה שמתרחש עליו. אנחנו יכולים לתת הכל במשחק ועדיין להיות חברים טובים".

איש לא יגיד לנדאל כיצד להרגיש, אבל לפחות לפי ההסברים הפסיכולוגיים, הוא מדבר על עולם אוטופי. בפועל, כשעל הכף מונחים זה לצד זה יוקרה, מורשת וסכומים אדירים, המצב מורכב יותר. "נדאל כנראה מדבר יותר על יחסים טובים, כי להגיע לכדי חברות אמיתית ברמות הללו זו משימה כמעט בלתי אפשרית", מנתח הפסיכולוג ארנון צפריר, שעובד עם ספורטאים, "יש הסבר אבולוציוני לכך: שחקנים שהגיעו לטופ עשו זאת בזכות תחרותיות בלתי רגילה. מי שהגיע לצמרת העולמית הוא קילר, אחד שמביס בלי שום אמפתיה לצד השני".

בהקשר הזה מזכיר צפריר את המקרה בו טרפד נמרוד משיח באמצעות שיוט טקטי את סיכויו של שחר צוברי לזכות במדליה באליפות אירופה, שהיתה מעניקה לו מקדמה משמעותית על הכרטיס ללונדון 2012 (בו זכה לבסוף). "קפצו על משיח, אמרו 'איזה מין ספורטאי', אבל אין מה להתלונן. זה היה המנגנון הנכון מבחינתו. הוא אומן להביס, לא להיות יצור חברותי".

מלך ומשרת. כל מה ששונה בין שני הכוכבים הגדולים של ה-NBAצילום: רויטרס

אחרים היו כאלה, ואולי גם נשארו, אבל מבינים את הצורך ברפורמות בהתאם למציאות שנוצרה. אנדי מארי וג'וקוביץ' הכירו בגיל 12, והחברות ביניהם נמשכה הרבה אחרי שהפכו מקצוענים. אלא שברגע שהחלו להיפגש במשחקי גמר של גראנד סלאמים, דברים השתנו. "מערכת היחסים שלנו כיום היא יותר מקצועית", הודה מארי ערב מפגשם בגמר ווימבלדון האחרון, "כשהיינו צעירים זה היה קשר חברי יותר. אני עדיין שולח לו הודעות מדי פעם ואנחנו מדברים הרבה על נושאים שקשורים לעתיד המשחק, אבל איני חושב שכרגע זה מעבר לכך. אנחנו משתתפים במשחקים גדולים והרבה מונח על הכף. אי אפשר להיות חברים טובים".

היו דורות בהם הנושא אפילו לא היה עולה לדיון. הקרבות בין ג'ון מקנרו לביורן בורג וג'ימי קונורס היו בדיוק כך - קרבות. "זו מלחמה שם בחוץ", הגדיר בעבר קונורס את משחקיו מול יריביו הגדולים. מקנרו, כמובן, מבקר את הגישה הסבלנית של הדור הנוכחי: "כל השטויות האלה של 'חברים טובים' אינן עושות טוב ליריבויות".

יש שיטענו כי בידיהם הוכחות סותרות, ולראייה מרטינה נוורטילובה וכריס אוורט, שבמשך עשור וחצי נפגשו על המגרש 80 פעמים, מהן 60 משחקי גמר ו־14 גמרים של גראנד סלאם. אלא שבמקביל ליריבות הגדולה, התעצבה ידידות משמעותית לא פחות. "המקרה שלי ושל מרטינה היה נדיר", טענה אוורט בשנה שעברה, "הצלחנו לשמור על כבוד הדדי וחברות קרובה בזמן שעל המגרש ניסינו לפוצץ את המוח אחת של האחרת". נוורטילובה טענה כי העובדה שחוו חוויות דומות גרמה לכך שיכלו לפתח הזדהות נדירה. "זה הביא כנות ואמון שלא היו לי עם אנשים אחרים", אמרה.

נמרוד משיח. "זה היה המנגנון הנכון מבחינתו", אומר הפסיכולוג ארנון צפריר על התחרות, האישית לעיתים, של משיח עם שחר צוברי, "הוא אומן להביס, לא להיות יצור חברותי"צילום: נמרוד גליקמן

זו נקודה נוספת למחשבה. הספורטאים הגדולים מוקפים לרוב בפמליות מורחבות ובבני משפחה, אבל טבעי להניח שלעתים ישמחו לחברתו של מישהו שעובר חוויות זהות לשלהם. מצד שני, אולי באמת מדובר במקרה יוצא דופן. "זכרי אלפא לא יחפשו חברים דומים להם, אלא משלימים - כי טבע האדם הוא לא ליצור לעצמו תחרות, אלא הרמוניה", אומר צפריר, שסבור כי גם במקרה הלא סביר של חברות אמיתית בין ספורטאים גדולים, לפחות צד אחד ייפגע. "באף מערכת יחסים אין סימטריה, ואחד ייפגע יותר מהשני. יריבים פוליטיים יכולים להתנצח בתקשורת ולדבר במסדרונות ברמה האישית, אבל בספורט ההיבט הרגשי מועצם. היכולת להיות גם יריב וגם חבר אמיתי היא כמעט על־אנושית, כי היא דורשת מאמץ רגשי עצום. לכן רוב הספורטאים בוחרים לעשות הפרדה".

רוב, אבל לא כולם. לברון ג'יימס וקווין דוראנט, שני הכדורסלנים הטובים בעולם, ייסדו לפני שנתיים את "שבוע הגיהנום" - שבעה ימים מפרכים של אימונים משותפים. כמובן שלא כולם חלקו את אחוות הזיעה. "תתעורר, דוראנט", כתב סקיפ ביילס מ־ESPN, " לברון שומר את חבריו קרובים ואת אויביו קרובים יותר. אתה נותן לו לשלוט בך. אינך יכול להיות חבר טוב של אחד מיריביך העיקריים". לברון התעקש כי ביילס טועה. "אני מכיר את כריס פול מגיל שמונה, ואת כרמלו אנתוני מהשנה השנייה בתיכון. אין שום דבר רע בחברות שלנו וזה לא מוציא את האוויר מהיריבות. זה עידן אחר מבעבר, ואנשים צריכים להבין שאינך צריך לשנוא מישהו כדי להתחרות נגדו. בסופו של יום, לא משנה אם אמא שלי תעמוד מולי על הפארקט, עדיין לא ארצה שתנצח אותי".

כמובן שקיים הבדל מהותי בין ספורט יחידני לקבוצתי, שם היריבות מתווכת באמצעות הקבוצה. בטניס, לעומת זאת, התיווך דליל בהרבה - וכך גם מספר הקולגות שניתן להגדיר כחברים. "אני מניח שרוב הטניסאים ודאי הרגישו מידה כזו או אחרת של בוז בלתי נשלט כלפי הדמות שבצדה השני של הרשת, ואיני חושב שזה מוזר", כתב סטיב טיגנור מ־Tennis.com, "יש סיבה לקיום המושג 'להט הקרב', שמייצג תופעה אמיתית, גם אם אינה תמיד הגיונית. כל זה גורם לי לתהות כיצד נדאל ואחרים מצליחים לחמוק ממנה. כיצד שני שחקנים חובטים זה מול זה במשך שעות, כשעל הכף מונח כל כך הרבה, ולא מתחילים לקחת מה שקורה ביניהם באופן אישי - לפחות קצת?".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ