סופרבול: הקבוצה שניצחה והכוכב שהפסיד

פיט קארול חיפש את העימות ולא ברח ממנו, שחקניו לא נזקקו לכדור כדי לנצח. התבוסה הפכה את שיאיו האישיים של מאנינג לזיכרון כואב

ניר צדוק
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ניר צדוק

1 רגעים בודדים לפני סיום המשחק התעכבה המצלמה על ריצ'רד שרמן. שעון על קביים בחדר ההלבשה של סיאטל, חיכה מגן הפינה הטוב ב־NFL לחזור אל הדשא ולחגוג את שכרה של עונה שלמה.

הלוח הראה 43–8 לסיהוקס, כשברבע האחרון של המשחק האחרון נפגע שרמן בקרסולו ופונה על אלונקה. הגיע הזמן להגיש את החשבון. כמו בסופרנובה, כל האנרגיה שאצר במשך חמישה חודשים התפוצצה עד שבלעה גם אותו, והוא נשרף באגרסיביות של עצמו. זה היה חם, זה הרגיש כמו תהילה, אך משהו צבט בלב. "זה מטשטש את הכאב", אמר כשהקונפטי מרחף מעל, "אבל לא את הצער על שאכזבתי את חבריי ונאלצתי לנטוש".

צער? לאחר אחת התצוגות המרשימות בתולדות הסופרבול? עבור שרמן וחבריו, הניצחון הוא לא העניין, כמו החובה להישאר ביחד. ברע, אבל גם בטוב.

24 מתוך 24 |
1 מתוך 24 |
2 מתוך 24 |

"אני לא מאמין שה־NFL בכלל מרשה לנו לשחק יחד באותה קבוצה", אמר מייקל בנט, "אנחנו אחת ההגנות הטובות אי פעם". הם מכנים עצמם לגיון, "צבא רחב" לדברי שרמן. ערב רב של פרטים. רובם נשלפו משיפולי הדראפט, אך מעולם לא חדלו להאמין ביכולתם. באופן הולם, למצטיין נבחר מלקולם סמית'. מי שהחל את העונה כמחליף, חטף מסירה של פייטון מאנינג והחזיר אותה לטאצ'דאון שקבע 22–0. בהמשך השתלט על כדור תועה נוסף. העניין עם דברי בנט הוא שהם לא נכונים. הליגה לא מאפשרת להם לקבץ 11 מופלאים על המגרש, אלא גם לגבותם במחליפים מהשורה הראשונה.

סיאטל זכתה בהגרלה, אך בחרה לבעוט את הכדור במקום לקבלו. כל עוצמתה מגולמת במסקנה אליה הגיע המאמן פיט קארול - את ההתקפה הטובה בהיסטוריה אפשר לנצח רק כשהכדור בידיים שלה; כדי לנטרל את המנגנון המשומן של מאנינג, עליו לחפש את העימות ולא לברוח ממנו. למעשה, הוא לא הזמין את הקוורטרבק להראות מה שהוא יודע, אלא את שרמן, קאם צ'נסלור, ארל תומאס וחבריהם. לא היה אכפת לו ממאנינג. בפעם הראשונה בתולדות המשחק - סיאטל לא נדרשה לכדור כדי לתקוף.

2 ראסל ווילסון, שהפך לקוורטרבק השחור השני בלבד שזוכה בסופרבול בתצוגת מופת של קור רוח וקבלת החלטות נכונה, חוסה באופן טבעי בצלה של ההגנה הדומיננטית. הוא משלים עם תפקידו כקוורטרבק של קבוצה שמעדיפה לבעוט את הכדור ולא לקבלו. יכולתו לשמור עליו לאורך העונה גרמה לרבים לחשוב שבכך מסתכמת עבודתו - לא להרוס את מה שבונים אחרים - אך יש להכיר בתרומתו לקבוצה שהשיגה ניקוד בכל דרך אפשרית: סייפטי, שער שדה, החזרת בעיטה, טאצ'דאונים בריצה ובמסירה.

הוא מסמל את רוחה של קבוצה שעברה בארבע השנים האחרונות תהליך שהפך אותה משוכנת המרתף של בית המערב ב־NFC למי שיש לה כל מה שצריך כדי להפוך לשושלת - שחקנים צעירים, מאמן דומיננטי וקוורטרבק שנולד מוכן. הוא הגיע לקבוצה כמחליף, עדיין משתכר רק 650 אלף דולר לעונה, הצלחתו הגדולה היא בכך שכופף את הזמן.

ראסל ווילסון לימינו של המאמן, פיט קארול. 181 הסנטימטרים של ווילסון לא מסוגלים להכיל את כל הביטחון העצמי, שנפוץ לכל עבר עד שכבש גם את קארולצילום: אי-פי

לרוב, שחקן מסוגו - בחירה 75 בדראפט - זוכה להזדמנות רק כשמשהו רע קורה למישהו אחר, או בסיומו של בישול אטי על אש קטנה. כך הפציעו טום בריידי וארון רוג'רס. ווילסון לא חיכה לחסד מאחרים. 181 הסנטימטרים שלו לא מסוגלים להכיל את כל הביטחון העצמי, שנפוץ לכל עבר עד שכבש גם את קארול.

בפלייאוף אשתקד, לאחר שהפסידו 28–30 לאטלנטה, ניגש ווילסון אל מאמנו וחיוך על פניו. במקום לחשוב על מה שיכול היה להיות, עסק במה שעוד יהיה. לפני שהספיק לומר דבר, קטע אותו קארול. "אתה צודק", אמר לו, "זה גם מה שאני חושב. בוא לא נזכה באליפות אחת, בוא נזכה בהרבה".

3 27.5 היה הליין למספר הפעמים שמאנינג ישאג "אומהה!", אחת ממלים רבות בהן הוא משתמש על קו ההתנגשות. הוא אומן של התאמות תוך כדי תנועה, אחד שמשחק לא רק עם הידיים שלו אלא גם עם הראש של היריב; כורע ומזדקף, מצביע לימין ומפנה את תשומת הלב לשמאל - רק הוא יודע מתי זו אמת ומתי הצגה, האחרים יכולים רק לנחש. זה מצריך קור רוח, מחייב תיאום, מתגמל את אלו שתרגול מתיש, כפייתי, הוא עבורם מטרה ולא מטלה. מאנינג הוא אחד כזה, שמתעקש על אימונים אישיים עם הסנטר, דואג לחזור שוב על פעולה שנראית טריוויאלית, עד שמשהו משתבש.

וכך החל המשחק. מאנינג אמר מה שאמר - "אומהה"? "איש שמן"? משהו אחר? - רגע לפני שהוציא לדרך את המהלך הראשון, ומני ראמירז, האיש שאמור לשחרר את הכדור ברגע הנכון, שמע מה שרצה. חיים שלמים יחזור אל הרגע בו טסה האליפסה לעבר זרועות שלא היו שם, ישירות אל האנדזון ולסייפטי. 12 שניות, בום - העונה הטובה בקריירה של מאנינג החלה לסטות ממסלולה. היוצרות התהפכו. דווקא הכדור, הנשק הגדול ביותר שלו, בגד והיתל בו. באותו רגע הפך הכדור לגיבור והאדם לחפץ. שנים שמאנינג זורק אותו, עכשיו זה הוא שזרק את מאנינג.

פייטון מאנינג על רקע הגביע בו ספק אם יזכה שוב. דווקא הכדור, הנשק הגדול ביותר שלו, בגד והיתל בוצילום: אי-פי

עד לסיום מסר לטאצ'דאון אחד, נחטף פעמיים, ושבר שיא שלא שווה דבר, כשהשלים את המסירה ה־33 - יותר מכל קוורטרבק אחר בתולדות הסופרבול. כמו שאין רע בלי טוב, גם באחד ממשחקיו הגרועים ביותר התעלה, ולו בספיח קטן, על קודמיו.

זהו אסונו של מאנינג - הכישרון שלו כה גדול עד שבלית ברירה הוא מייצר עבורו עוד ועוד רגעים שבמקום לרומם את מעמדו, הם רק מעמיסים עליו; שיא טאצ'דאונים, יארדים ונקודות לעונה, חמישה תארי MVP - הכל מואר באור שונה, אפלולי, כשהם לא מתלכדים לכדי טבעת שניה, כמעט מתבקשת. בכל פעם שיזכר בהם, לא יוכל שלא לחוש את לבו מתכווץ נוכח הפער העצום בין הפסגות אותן כבש בעונה הסדירה, לבין התהום לתוכה צלל ברגע האמת.

מאנינג לא זכה באליפות, אבל העניק עוד אנקדוטה לכותר שלו - בדיוק מה שאמרו עליו מקטרגיו לאורך כל השנים, שהוא קוורטרבק העונה הסדירה הגדול בכל הזמנים, אבל צ'וקר כשהכסף על השולחן; מוסר שאין שני לו בתנאי מעבדה, ואחד שהולך לאיבוד כשלתמונה נכנסים משתנים נוספים. הוא הטוב מכולם, אך מתקשה לנצח את עצמו.

שם - בפער העצום בין השורה האחרונה לכל השורות שקדמו לה - כתוב סיפורו האמיתי.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ