אליפות אירופה בהרמת משקולות? בישראל?

אולם תיכון תל אביבי אירח את אליפות היבשת ואת אנטולי מושיק, התקווה המקומית, שלא התאושש מהרעלת קיבה וסיים במקום העשירי

אורי טלשיר
אורי טלשיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורי טלשיר
אורי טלשיר

אולם "תיכונט" בתל אביב הפך השבוע את עורו. הפארקט הבוהק כוסה בשטיחים כחולים מקיר לקיר, ועליהם כל ציוד ההפקה הנדרש מאליפות אירופה בהרמת משקולות, שנחתה בגוש דן. במה מרשימה, מסך ענק ומצלמת רחף אימתנית קיבלו את פניהם של 500 הצופים שהגיעו כדי לצפות במה שאמור להיות - לפחות מנקודת מבט מקומית - הערב המכונן של התחרות. אנטולי מושיק, בכיר משקולני ישראל, הגיע להניף ולדחוק ביחד עם יתר הבריונים במשקל עד 85 ק"ג.

אירוע בינלאומי שמתקיים בארץ הוא סיפור מרענן וחריג, ולא רק בגלל שלטי ההכוונה בלועזית והסטנדרטים הבינוניים שעוטים לפתע עניבות וחליפות מחויטות. זוהי בעיקר הזדמנות קוסמת לפגוש מתחרים, אנשי תקשורת ושאר אורחים מזדמנים שמוצאים עצמם בישראל לרגל אירוע ספורטיבי, שאלמלא התקיים לא היו דורכים כאן לעולם. הם משרים אווירה נינוחה, בקיאים בנבכי הענף הרבה יותר מכל ישראלי ממוצע, ויכולים לדרג את החוויה הנוכחית בהשוואה לקילומטראז' שחוו באירועים דומים על פני הגלובוס.

"בסך הכל אתם לומדים ומשתפרים, כל יום טוב יותר מקודמו", מחייך קארי קינונן, חובב משקולות מפינלנד שמצלם אליפויות עולם ואירופה להנאתו וסוחט גם כאן את הפלאש. "הרמה בסדר, האולם יפה, רק חבל שזה לא במרכז העיר או בקומפלקס ספורטיבי גדול יותר", סיפר מי שהגיע לתמוך במכר בלגי, ועל הדרך מעודד את המשלחת הפינית תוך כדי טבילה בים המלח.

כאשר המשקולן התורן מגיע לבמה, ממלא את כפות ידיו באבקת המגנזיום (להגברת החיכוך עם המוט) ומתכונן להנפה, שוררת באולם דממת אלחוט. אווירת הטניס מופרת לעתים בשל הקולות המצמררים שבוקעים מאזור החימום. בבואם אל הזירה המרכזית, מציגים המשקולנים לא רק את מערכת היחסים המופלאה שנרקמה בינם לבין המוט, אלא גם רפרטואר ווקאלי מרשים של דרבון עצמי, צווחות ואנחות.

אנטולי מושיק, בכיר משקולני ישראל. "לפני חודש סבלתי מהרעלת קיבה וזה פגע בי, אבל השארתי על הבמה את כל הכוח שהיה לי". זה הספיק למקום עשיריצילום: שרון בוקוב

שני תפקידים מעניינים בלטו באירוע: הראשון שייך לפולני בוגוסלאב מוקרנובסקי, ברנש מזוקן ופיגורה בברנז'ת הכריזה של אירועי המשקולות בעולם, אשר הנעים את האוזן עם קריינות ייחודית ונופך דרמטי־בידורי. מרתק עוד יותר היה לחזות בחברי החוליה החסונה שהסתננו לבמה בין המתחרים. על כל מוט שמונף אל על, יש מי שצריך להעמיס ולהשיל פלטות בהתאם לרצונו של המתחרה. כמו גרסא שרירית וטבעית לאנשי רחבת הטיפולים במירוץ פורמולה 1, מסתערת החוליה על הבמה בין ההנפות ובזמן מינימלי מכשירה את הקרקע לבריון הבא, כשאחד מרים את המוט משל היה גלגל והיתר ממלאים לו את האוויר בצדדים.

בשעה 19:45, אחרי טיפ אחרון ממאמנו אמיר נחום, עלה גיבור הרגע לבמה. מושיק נשף, התכופף לעבר המוט והניף בניסיון הפותח 150 ק"ג. ככלל, סבב הביצועים הראשון נראה למתבונן מהצד כעניין קליל למדי. כל עוד המשימה הושלמה, רק המתחרה עצמו ידע כמה קשה זה הרגיש ועד כמה סחט את שארית כוחותיו. הקהל, מצדו, יכול רק לנחש לפי העוויתות והוורידים שהתנפחו בפניו. בטייק השני, כשמושיק הוסיף חמישה ק"ג, המשימה הפכה הרבה יותר מסובכת והסתיימה בהפלת המוט.

כך היה גם בתחרות הדחיקה, כשהנציג הישראלי צלח 180 ק"ג בניסיון הראשון, אולם כשהעז לנסות 184 ק"ג, האתגר כבר היה כבד מנשוא. את התחרות, שהיתה הראשונה שלו מזה שלוש שנים, סיים מושיק במקום העשירי עם 330 ק"ג במאזן הכללי, 55 ק"ג פחות ממאזנו המצטבר של המנצח הבולגרי, איוואן מארקוב. מושיק אמנם לא התברג בשמינייה המובילה, דרוג שהיה מקנה לו מלגה חודשית מהוועד האולימפי, אבל עשה עוד צעד כדי להשכיח את פרשת החומרים האסורים שנטל, ובעיקר הצליח לקרב מעט את הציבור הישראלי לענף שכלל לא היה חלק מהשיח הספורטיבי.

"בוא נשב, אחרי תחרות אין לי כוח לעמוד", ביקש בנימוס מהמראיינים, תוך שהוא מסתייע בתרגום של אשתו, המשקולנית מרינה אוכמן. "לפני חודש סבלתי מהרעלת קיבה וזה פגע בי, אבל השארתי על הבמה את כל הכוח שהיה לי. היתה עלי המון אחריות וזה היה קשה. הרבה אנשים בארץ לא מבינים מה זה משקולות. השבוע כתבו עלינו הרבה, ואולי בקרוב זה יהפוך לענף פופולרי".

כשהעז לנסות 184 ק"ג, האתגר כבר היה כבד מנשוא. מושיקצילום: שרון בוקוב

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ