בלוג הבייסבול

חוסה אבראו, החובט הטוב בעולם החופשי

בקובה, היה חוסה אבראו סוד כמוס. כשנחת בארה"ב, היה לקובני התורן שמוצע במכירה הפומבית - בלי שמישהו יראה את ביצועיו

ניר צדוק
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ניר צדוק

68 מיליון סיבות. לזמן מסוים, חוסה אבראו היה החובט הטוב בעולם, רק שכמעט אף אחד בעולם לא ידע על כך. אלה שהתמזל מזלם לחזות בו אוחז במחבט תפשו אותו כנס שהתרחש רק להם, סוד כמוס בתקופה שבה נדמה שכולם כבר יודעים את הכל. הצלחתו היא הצלחתם של חסרי הפנים, האלמונים שאיש לעולם לא ישמע גם עליהם. "45.3% חבטה, 33 הום ראנים, 93 רצים שהכניס הביתה, והכל ב-66 משחקים בלבד!", חזרו מעריציו על המספרים שהעמיד בעונת 2010/11 בסיינפווגוס, אחת מקבוצות הליגה הקובנית, עד שידעו לדקלם אותם גם מתוך שינה. הם חלמו עליו. כשקמו, מכרו אותו כפי שמוכר עיתונים מכריז על הכותרות בקרן הרחוב. הוא הפך לאמת ובדיה גם יחד. אמת, עבור אלה שחזו בו במו עיניהם; בדיה, עבור מי שהתוודעו לקיומו רק בעזרת מתווכים.

מישהו דיבר יותר מדי, הסתבר ביום אחד באוגוסט האחרון כאשר אבראו עזב את הכל וברח. הסוד התגלה, אולי ביקש להתגלות. אם הוא החובט הטוב בעולם, חשב, הגיע הזמן לדאוג לחלק של "העולם". כדי לעמוד בתנאים שמציבה ארצות הברית בפני בני ארצו המעוניינים בנתח מהאפשרויות הבלתי מוגבלות, ערק למדינה שלישית, במקרה הזה האיטי, וחיכה. "אוקיי", אמר אבראו לאחר שהניח את רגליו לראשונה במה שהם מכנים "העולם החופשי", "עכשיו תראו לי את הכסף".

לא נדרש הרבה כדי לעניין את הקונים. "45.3% חבטה, 33 הום ראנים, 93 רצים שהכניס הביתה, והכל ב-66 משחקים בלבד!", חזרו סוכניו על נתוניו באוזני מנהלי הקבוצות. "אלה מספרים של טד וויליאמס", הגיבו בספקנות, "ואיך זה יכול להיות, כשטד וויליאמס מת ב-2002?". אבראו לא ידע מי זה הוויליאמס הזה שכולם מדברים אליו, אבל זה לא אומר שהוא לא יכול לחכות להגשה, וכשזו תגיע למקום הנכון, לשחרר מספיק כוח כדי להעיף את הכדור לקיבינימט. אם מישהו יהיה מספיק חכם כדי לשלם לו, זה גם לא יהיה נגד הקבוצה שלו.

חוסה אבראו. "45.3% חבטה, 33 הום ראנים, 93 רצים שהכניס הביתה, והכל ב-66 משחקים בלבד!"צילום: אי–פי

כמו במקרה של וויליאמס, אבראו לא צריך היה להכיר את כל השחקנים ששיחקו לפניו את המשחק כדי להתעלות עליהם. את חודש אפריל, הראשון שלו במייג'ור-ליג, סיים עם עשרה הום ראנים ו-32 רצים שזכו לדרוך על בסיס הבית רק בזכותו. אף רוקי לא עשה זאת לפניו. מאז, הספיק להטיס שני כדורים נוספים מעבר לגדר. אם ימשיך בקצב הזה, אפילו וויליאמס ימחא לו כפיים - ומדובר באחד שלא עשה את זה גם כאשר יכול היה להזיז את ידיו.

גלו לפניו יואניס סספדס, שקיבל בתמורה לכך 36 מיליון דולר מאוקלנד, ויאסייל פויג, שזכה ל-42 מיליון מהדוג'רס. זה הטרנד החדש של הליגה - לשלם, והרבה, לקובני התורן, רק כדי לגלות שכל הידע שלהם על בייסבול נובע מכך שהם לא יודעים יותר מדי על איך שמשחקים את המשחק בקובה. "זה כמו שעבדו לפני 50 שנה", הגדיר זאת ג'ו מוזליאק, הג'נרל מנג'ר של סנט לואיס, "אתה רואה שחקן פעמים בודדות, וצריך לקבל החלטה. ההבדל הוא שעכשיו יש הרבה יותר אפסים בתשלום".

לפני שנתיים, כשסספדס היה הסחורה המבוקשת ביותר על המדף, הגיע סוכנו לפגישה עם הצוות המקצועי של האיי'ס מצויד בקליפ באורך 20 דקות וארבע שניות, אותו כינה "הסרטון המרשים ביותר בתולדות הציוויליזציה המערבית". פאתוס בצד, אבראו כנראה הגיע מציוויליזציה אחרת, אולי מהחלל, כי אפילו סספדס חושב שאי אפשר להשוות ביניהם. "אתם לא יכולים לדמיין איזה חובט הוא", אמר, וזה עוד מפיו של האלוף המכהן של ההום ראן דרבי. "אם זה ככה", אמר סקאוט של אחת הקבוצות בספטמבר שעבר, "הם צריכים לשלם לו 100 מיליון".

וכך, עם הייפ שמגיע עד הירח, נפתחה המכירה הפומבית של אבראו בסכום התחלתי שיכול להחזיק לכל החיים את 165 אלף התושבים בעיר שבה נולד. סן פרנסיסקו, קולורדו, בוסטון, יוסטון, מיאמי, טקסס - כולן חיכו לו עם פנקסים שלופים. "כתוב שני דברים", אמרו לו, "את השם שלך ואת הסכום, ותגיד לנו כשאפשר לחתום". היתר, שלא הביעו עניין, צריכות לשאול את עצמן מה עבר להן בראש. לבסוף, בחר בשיקגו ווייט סוקס. היו לו 68 מיליון סיבות, ושלוש נוספות: אלכסיי רמירס, דיין ויסיידו ואדריאן נייטו, בני ארצו שהפכו את הקבוצה לדבר הכי קרוב לבית שאפשר להשיג במרחק של 2,200 קילומטר. לזה האמיתי כנראה לא יוכל לשוב עוד לעולם.

רמירס ויסיידו. בית במרחק 2,200 ק"מ מהביתצילום: אי–פי

כאשר פול קונרקו היה עדיין ילד ברוד איילנד, אחד שרק התחיל להתעניין בבייסבול, כל מה שהוא ידע על קובה היה שזו המדינה של האיש הרע הזה, עם הזקן והכובע. עתה, גם בזכות אבראו, הוא נדרש למצוא לעצמו הגדרה חדשה. "שחקן הבסיס הראשון של הווייט סוקס", האופן שבו כינה את עצמו ב-16 השנים האחרונות, כבר לא תופס. 420 הום ראנים חבט עבורם, כשסיימו בצורת בת 88 שנים עם אליפות ב-2005. כעת, במה שאמורה להיות עונת הפרישה שלו, פינה את מקומו למפלצת במשקל 110 קילוגרם שלא שמעה עליו מעולם. בתחילת הקריירה שלו, אבראו היה שורטסטופ. מאז גדל, בכל המובנים, והבסיס הראשון נחשב למקום ממנו משחק ההגנה הבינוני שלו יסב לקבוצתו את הנזק המועט ביותר. "נו, מה אפשר לעשות", אומר לעצמו היום קונרקו, "45.3% חבטה, 33 הום ראנים, 93 רצים שהכניס הביתה, והכל ב-66 משחקים בלבד!".

פירמידה. סינקר היא הגשה שבתחילה נראית כמו בן דודה הרחוק, הפאסטבול, בעלת מסלול צפוי וידוע מראש. כשהוא קרב לצלחת, מעשה שטן, צונח הכדור בפתאומיות, מהתל גם בחובט המנוסה מכולם. גרג מאדוקס, דוק האלידיי ואורל הרשייזר אילפו אותה לצרכיהם, וכך, בהצלחה פחותה, גם טרבור קייהיל מאריזונה. על משקל כלבים הדומים לבעליהם, אם יש מגיש שהקריירה שלו נראית כמו ההגשה הטובה ביותר שלו, זהו קייהיל.

היא התחילה בקו ישר. הוא ניצח 18 משחקים ב-2010, ובדצמבר2011, למרות עונה טובה פחות, עבר מאוקלנד לאריזונה יחד עם קרייג ברסלואו. בתמורה, שיחררו הדיימונדבקס, בין היתר, את ג'ארוד פארקר. האחרון צעיר מקייהיל בשמונה חודשים בלבד, אבל בליגה הזאת אתה הופך לגבר אמיתי רק כשקבוצה מסוימת מצרפת אותך בתמורה לאחד שעקף אותך בתעודת זהות. כך מבדילים בין "שחקן מוכח" ל"פרוספקט". "אנחנו מזהים את חלון ההזדמנויות", אמר הג'נרל-מנג'ר קווין טאוורס. אריזונה בדיוק סיימה עונה שבה זכתה בבית המערבי של הנשיונל-ליג, והם הרגישו שזה הזמן לחשוב על ההווה ולא על העתיד. הם רצו מגיש מוכח, גם אחד שהפך לכזה רק בזכות הטרייד, ולא הבטחות וכוונות טובות. קייהיל? יחד עם איאן קנדי ודניאל האדסון? מי לא היה עושה את זה? אולי קייהיל עצמו. "קצת התאכזבתי לעזוב את אוקלנד", אמר בגילוי לב לאחר השלמת הטרייד, "אבל אני רוצה להיות חלק מקבוצה מנצחת".

אריזונה ניצחה, אבל גם הפסידה - 81 מאלה ומאלה בשתי העונות האחרונות. אוקלנד? היא זכתה פעמיים בבית שלה. בשנתיים האחרונות הוא התפתח להיות אחד המגישים הצעירים הטובים בליגה. פארקר, לא קייהיל. על אף שפארקר עבר לאחרונה ניתוח טומי ג'ון שני, המצריך למעלה משנת התאוששות ושיקום, אפשר לומר שבאריזונה מתחרטים. יש להם עוד 20 מיליון דולר לשלם לקייהיל, והם היו מרגישים מטומטמים פחות לו פשוט היו עורמים את הכל לצורת פירמידה, מפזרים בנזין וזורקים גפרור.

טרבור קייהיל. ישמח לחזור, אך אוקלנד לא צריכה אותו יותרצילום: אי–פי

כי כמו ההגשה של קייהיל, זו שהפכה אותו מסתם עוד ילד בקליפורניה לבחור שמקבל כסף כדי לחבוש את הכובע של השחקנים, גם הוא עצמו צונח באופן לא צפוי אל האבק של הצלחת, של המשחק. רק בן 26 ואבוד, כאילו מישהו בא אליו בלילה וגנב את היכולת לשים את הכדור בפינה של הסטרייק-זון. ב-8 באפריל, לאחר שלא הצליח לשרוד ארבעה אינינגים בהפסד לסן פרנסיסקו, השלישי שלו העונה, איים עליו המאמן קירק גיבסון כי אם הדברים ימשכו, משהו קיצוני יקרה. באופן לא מפתיע, קייהיל, אחד שלא מצליח למצוא את האיזון שלו גם כשאין עליו לחץ, קרס מהמתח. במשחק הבא, חמישה ימים לאחר מכן מול הדוג'רס, הרשה שש ריצות לפני שנשלף בסופו של האינינג הרביעי. למחרת הורדו הוא, ארבעת ההפסדים וה-9.18 ERA שלו אל הבולפן. גם משם המשיך לעשות נזק, עם שלוש ריצות לחובתו באינינג השמיני של ההפסד בפילדלפיה. "הם צריכים לזרוק אותו גם מחוץ לבולפן", היו מי שהציעו, רומזים לאפשרות השיבו לאוקלנד, אולי בתמורה לג'ים ג'ונסון, קלוזר שיש לו צרות משלו.

קייהיל ישמח לחזור. אוקלנד? היא לא צריכה אותו. יש להם את סוני גריי, ג'סי צ'אבס, סקוט קזמיר, ואחד פארקר, שהם כבר לא יכולים לחכות שהגוף שלו יפסיק לתקוף את עצמו. לפעמים, גם אם לא יודו בכך בפה מלא, גיבסון וטאוורס שואלים את אלוהים "למה?". למה הוא לקח אליו את המרפק של פטריק קורבין, הכוכב של הקבוצה שלהם, שעבר גם הוא את הניתוח המקולל. הסבר מניח את הדעת הוא שכמו שאומרים עליו בני האדם, הוא לוקח אליו גם את המפרקים הטובים ביותר. כל עוד זה המצב, קייהיל אולי לא יחזור להיות המגיש שהוא היה, אבל הוא לפחות יוכל להמשיך להגיש, לשמחתם של החובטים באשר הם.  

היה היה. יש אנשים שהיו נותנים יד כדי להגיש במייג'ור-ליג. אד הד, בכל אופן, נתן את היד הלא נכונה. זו משימה מספיק מסובכת לפלס את הדרך לליגה הבכירה כשאתה נסמך על הזרוע החזקה שלך. הד עשה זאת עם היד השנייה, כמו נותן פור ליריביו ולחיים עצמם.

במשך 15 שנה - מהיום בו נולד, דרך ילדותו שבה הפך לאחד המגישים הצעירים המבטיחים בלואיזיאנה וכלה ברגע שבו עלה לאוטובוס עם חברתו - היה הד שמאלי. חייו השתנו כאשר כרך את זרועו סביב צווארה של אהובתו, הגניב מבט חף מדאגות לחלון והבחין באוטובוס שני שמתקרב לכיוונם. חברתו נהרגה במקום. הד הובהל לבית החולים כשידו השמאלית בסכנת קטיעה. הוא נותר בחיים כישות, אך לא כשחקן.

אד הד. איקרוס אמריקאי

ניתוח ארוך הציל את ידו, אך הכריח אותו ללמוד מחדש פעולות בסיסיות עבורו - לכתוב, להגיש את האוכל לפיו, או לפסול חובט בפאסטבול לפינה הימנית העליונה של הסטרייק-זון. שש שנים לאחר שהחל להתנהל עם העולם מן הצד הנגדי, חתם על החוזה המקצועני הראשון שלו באבוויל מהליגה המקומית. לא חלפה שנה, והד הצטרף לברוקלין דוג'רס. אביו של מיקי מנטל לימד אותו לחבוט בימין ובשמאל כדי להעניק לו יתרון במפגש עם כל מגיש. כיום, סוויץ'-היטינג היא מיומנות נפוצה. הד היה הסוויץ'-פיצ'ר הראשון בהיסטוריה.

הוא הספיק לנצח 25 משחקים נוספים עד לשנת 1944, אז גויס לצבא. מעצמות הציר השיגו סטרייק שני מול בעלות הברית, והד, כמו מאות שחקנים נוספים, נדרש להחליף את הכדור ברובה. עם סיום המלחמה, ועל אף שסבל מפגיעה עצבית במהלך טירונות בקאמפ הוד, טקסס, שב לתלולית במטרה לפסול את החובטים של הבוסטון ברייבס. שתי הקבוצות הללו כבר לא קיימות באותה מתכונת. נהרס גם מקום המפגש, אבטס פילד. כל שנותר מאותו יום הוא הד, שלא הרשה אף חבטה בדרך לנו-היטר הראשון בחייו. "ידעתי כל הזמן שאני מסוגל לכך", אמר בחיוך של מנצח לאחר שהאוהדים הורידו אותו מכתפיהם בחדר ההלבשה של הדוג'רס.

ההישג של הד היה סמלי במיוחד עבור אמריקה המתחדשת: ספורטאי שנאלץ להחליף את בגדי המשחק במדים, שב למקצועו האזרחי בעולם חופשי. לא רק שהמשיך מהמקום שבו הפסיק - הוא אף נסק לגבהים חדשים. אותו רגע לא הדאיג אותו גם הכאב שחש בזרוע ימין.

הד לא ישוב עוד להגיש משחק בליגה הבכירה. 13 שנים אחרי ידו השמאלית, חדלה גם זו הימנית להתקיים, לפחות במונחי בייסבול. הוא נגע בשמיים, ונפל, איקרוס אמריקאי. בשנת 1980, והוא בן 62, מת ממחלה קשה. "את לא תאמיני מה קרה לי", אמר לחברתו כשפגש בה בגן עדן.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ