תנו כבר לסרינה את הכבוד המגיע לה

ווז'ניאקי תתאמץ, אך בגמר הנשים הלילה אמורה ההיסטוריה להתיישר ולהציב את המדורגת הראשונה בשורה אחת עם נברטילובה ואברט

אלון עידן
פלאשינג מדו
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אלון עידן
פלאשינג מדו

מרטינה נברטילובה, כריס אברט, סרינה וויליאמס. כך אמור להסתיים היום הנוכחי בניו יורק (23:30 שעון ישראל). כמובן שקרוליין ווז'ניאקי תעשה הכל כדי שזה לא יקרה. היא תחזיר כמה שיותר כדורים למגרש, תנסה למנוע מהחברה הטובה להניף ידיים וליפול על המשטח, תזיע את עצמה לדעת כדי לדחות את ההיסטוריה לפחות בעוד כמה חודשים. אבל בהנחה שהשחקנית הטובה יותר - הטובה הרבה יותר - תנצח, בוויקיפדיה יצטרכו לשנות את העמודה בטבלת הזכיות של טניס הנשים, שתיראה מעתה כך: נברטילובה, אברט, וויליאמס. שלוש אגדות טניס, שמונחות על אותו הקו, עם 18 תארי גראנד סלאם, והבדל אחד משמעותי: אחת מהן עדיין משחקת.

אותי זה לא כל כך מרגש, אם להודות על האמת. זה לא מרגש כי אני לא צופה בהיסטוריה, אלא צופה במשחקים עצמם, במציאות היומיומית. אני צופה במשחקי טניס מאכזבים מאוד, שמבליטים את וויליאמס באופן כמעט מגוחך ביחס לשאר הטניסאיות. וויליאמס פשוט מפרקת לגורמים כל יריבה, גורמת להן להיראות לא קשורות לענף, ובסוף המשחק עוד מספקת צרחה, שאמורה לשכנע אותך שזה עתה צפית במאבק אדירים, שהסתיים בניצחון על חוט השערה ושהצריך מאמץ הרואי. Come on Serena, stop the bullshit.

האמת נמצאת בתוך הסטטיסטיקה, לא בתוך הצרחות. והסטטיסטיקה ברורה - וויליאמס לא הפסידה מערכה אחת עד כה בטורניר; וויליאמס הפסידה 26 משחקונים בלבד בששת המשחקים שקדמו לגמר. כלומר, היא הפסידה בממוצע 4.3 משחקונים בכל משחק. כלומר, התוצאה הממוצעת של כל משחק היתה 6–2, 6–2. כלומר, מי שצפה בכל משחקיה של סרינה וויליאמס, לא באמת צפה במשחק תחרותי. הוא צפה במופע ראווה.

כדי להבין כמה היא גדולה, נדמה שצריך לראות אותה במציאות עצמה, מרחק כמה מטרים מהמגרש. רק כשאתה צופה בה כך, אתה מבין כמה היא טובה, כמה היא גדולה, כמה היא נמצאת הרחק מהשאר. סרינה וויליאמסצילום: רויטרס

כמובן שוויליאמס לא אשמה בכך שהיא טובה בהרבה מכל השאר. ובכל מקרה היתה לה עונת טניס בינונית מאוד, בעיקר בכל הקשור לכישלונות שלה בגראנד סלאמים, כך שהשיוט הזה לגמר הוא לא מובן מאליו. אבל צריך לומר את האמת על טניס הנשים הנוכחי: זה נכון שיש כמה שחקניות שעושות את דרכן במעלה הדרוג ומתוארות כ"דור הבא של הטניס" - טניסאיות כמו סימונה האלפ, אנג'ליק קרבר, יוג'יני בושארד - אבל כשמנקים מהשטח את כל ההייפ וההתלהבות הסינתטית, שמיוצרים בין היתר מטעמים כלכליים ויח"צניים, מגלים שהטניס הנשי נמצא בבעיה. בעיה קשה.

בזמן שבטורניר הגברים אתה צופה במשחקים עצומים, חלקם אפיים ממש, המשחקים בטורניר הנשים חד־צדדיים ומשמימים. די היה להיות באיצטדיון ארתור אש באותו יום רביעי שבו שוחקו שני רבעי גמר נשים ושני רבעי גמר גברים, כדי להבחין בתופעה: מקארובה נגד אזרנקה ו־וויליאמס נגד פאנטה היו רק מתאבנים - לא כל כך אטרקטיביים אפילו - לנישיקורי־ואברינקה וג'וקוביץ'־מארי. ההבדלים בין המשחקים היה תהומי: אצל נישיקורי ו־ואברינקה צפית במרתון טניס מטורף, מלא עליות וירידות, מאבק פסיכולוגי עצום, מורט עצבים; גם שתי המערכות הראשונות של ג'וקוביץ' נגד מארי היו מזהירות, טניס ברמה יוצאת דופן, קרב גלדיאטורים אמיתי. לעומת זאת, מקארובה נגד אזרנקה היה משחק סביר בהחלט, גם זה משהו לעומת המטווח של סרינה בפאנטה.

אם להיות הוגנים, טניס הנשים מורכב היום משלוש קבוצות מובהקות: ישנה סרינה וויליאמס במדרגה העליונה ביותר; מתחתיה יש שתי שחקניות שיכולות לתת לה פייט משמעותי (גם אם להפסיד בסופו): ויקטוריה אזרנקה ומריה שראפובה. אחר כך יש את כל השאר. אלא שאזרנקה חוזרת מפציעה, וזאת הסיבה שהיא נפלה כבר ברבע הגמר נגד אקטרינה מקארובה (שנכתשה בחצי נגד וויליאמס); ואילו שראפובה, שבכל מקרה רגילה להפסיד לסרינה, נעצרה במשחק הטוב ביותר עד עכשיו בטורניר, על ידי ווז'ניאקי.

קרולין ווז'ניאקי. יש לה בעיקר כלים שאמורים לגרום ליריב לעשות לעצמו את הנזקצילום: אי־פי

האם ווז'ניאקי יכולה לעשות את זה? לנצח את וויליאמס? לזכות סוף סוף בגראנד סלאם? ובכן, לא הייתי מהמר על הבית שלי בעניין הזה, גם אם הייתי מקבל יחס טוב במיוחד. ווז'ניאקי היא שחקנית מהסוג השחר פארי (גרסה משוכללת בהרבה): היא קיר טניס, שבשיאו גורם לך לחשוב שכל כדור שתחבוט לעברו יחזור אליך עד קץ הימים. יש לה כושר גופני מעולה (היא תרוץ במרתון ניו יורק), שתפקידו להוציא לך את המיץ, ולפקפק באפשרות שהמשחק עומד להיגמר אי פעם. אלא שלווז'ניאקי אין הרבה יותר מאשר סיבולת. אין לה כף יד שעושה נזק, ואין לה גב יד שעושה נזק, ואין לה משחק רשת שעושה נזק. יש לה בעיקר כלים שאמורים לגרום ליריב לעשות לעצמו את הנזק.

וויליאמס לא אוהבת ראלים ארוכים, זה נכון. בדומה לרוג'ר פדרר, הרעיון הבסיסי שלה בטניס הוא "בוא נכה כמה ווינרים ונלך הביתה". אבל גם העובדה הזאת, שאמורה לשחק לטובת ווז'ניאקי, נראית לי תיאורטית מדי. זה נכון ששני המשחקים האחרונים ביניהן היו צמודים, וזה נכון שהן מתאמנות יחד ולכן מכירות את הטניס אחת של האחרת - אבל וויליאמס פשוט שחקנית טניס מקליבר אחר, אחר לגמרי.

וויליאמס היא שחקנית היסטורית, ששינתה את הטניס הנשי. היא הכניסה לתוכו כוח ועוצמה, שלא היו כמותם. כדי להבין כמה היא גדולה, נדמה שצריך לראות אותה במציאות עצמה, מרחק כמה מטרים מהמגרש. רק כשאתה צופה בה כך, אתה מבין כמה היא טובה, כמה היא גדולה, כמה היא נמצאת הרחק מהשאר, כמה היא שייכת לליגה אחרת. לליגה של נברטילובה. לליגה של אברט. גם לליגה של שטפי גראף (22 גראנד סלאמים). הערב ההיסטוריה אמורה להתיישר.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ