שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

למען הדגל, אם תצליחו למצוא אותו

יותר ויותר תחרויות מתקיימות במדינות ערב ויוצרות שלל בעיות עבור ישראלים, שבמקרה הטוב מופיעים ללא סממן לאומי ובמקרה הרע בכלל אינם מורשים להשתתף בתירוצים שונים. כשלפוליטיקאים אסור להתערב והפוליטיקה של הספורט כל כך נזילה, נותר רק לחזור ליסודות: נחישות והתמדה

אורי טלשיר
אורי טלשיר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
הג'ודוקא ירדן ג'רבי ושגיא מוקי
ירדן ג'רבי ושגיא מוקי עם המדליות והדגל על החליפה. המטרה העיקרית היא להופיע בכל תחרותצילום: איגוד הג'ודו
אורי טלשיר
אורי טלשיר

לפני חמש שנים, באליפות העולם בשחייה בדובאי, התכונן גל נבו לזנק לגמר ב־400 מטר מעורב. "בדרך כלל אתה לא כל כך מודע למה שמתרחש מסביב בזמן התחרות, אבל את מה שקרה שם אני ממש זוכר באופן בולט", הוא מתאר, "לקראת המשחה הציגו אותי כגל נבו מ־ISR ולא מישראל, כאילו שאנחנו איזו רפובליקה. זה הוציא אותי לשנייה מהריכוז, כי פתאום קלטתי שאומרים משהו שונה משציפיתי".

הגמר עצמו, אגב, כלל לא שודר בידי המקומיים. במהלכו הם עברו לפרסומות ולשיחה באולפן, ריטואל שחזר על עצמו גם במשחי גמר אחרים בהשתתפות ישראלים. מאז חוו השחיינים עוד כמה שיבושים במדינות ערב, אך בדצמבר אשתקד, עת התקיימה בדוחא אליפות העולם בבריכות קצרות, הדגל ושם המדינה הוצגו כהלכה.

ניתן היה לשער שאותה אליפות בקטאר מסמנת מגמה חיובית, אולם בשנה החולפת נתקלו עוד ועוד ישראלים במכשולים שהערימו המארגנים במדינות מוסלמיות ו/או ערביות: באינדונזיה הוציאו את המיץ למישה זילברמן עד שאישרו את כניסתו החשאית לאליפות העולם בבדמינטון (לידיעה המלאה), בעומאן ניצלו את הפזיזות של איגוד השיט הישראלי וביטלו את הוויזות של גולשינו לאליפות העולם בניל פרייד (לידיעה המלאה), מה שאילץ את מעיין דוידוביץ' להתחרות עם דרכונה האוסטרי (לידיעה המלאה); בשבוע שעבר הגיעה נבחרת הג'ודו לגראנד סלאם אבו דאבי, שם התבשרה לטענתה רק בזמן אמת כי משיקולי אבטחה, נציגיה מתבקשים לעלות למזרן ללא כל סממן ישראלי (לידיעה המלאה). כך מוצאים עצמם ספורטאינו מתחרים בים, במגרש או על הטטאמי תחת אי אלו הסוואות וראשי תיבות — RSX כשם הדגם בגלישת הרוח, או IJF כשהם מוצגים כלוחמים מטעם התאחדות הג'ודו הבינלאומית — בעוד זהותם הלאומית נמחקת לגמרי.

"יש הרבה יותר מקרים כאלה מכיוון שמדינות ערב מצליחות, בזכות עושרן, לארח הרבה מאוד תחרויות, מה שגורם לנו ליותר בעיות", מדגיש מנכ"ל הוועד האולימפי הישראלי, גילי לוסטיג, "למרות מה שמנסים להציג בארץ, ההופעה באבו דאבי היא סימן חיובי. עד היום נבחרת הג'ודו לא הצליחה להיכנס לשם, ואין שמחה גדולה מזו שהם עמדו על הפודיום במדינה שלא בדיוק אוהבת אותנו. קודם כל חשוב שהספורטאים שלנו יתחרו. אסור לנו להיות אלה שמחרימים תחרויות, כי אז נשחק לידיים של אלה שלא רוצים שנהיה שם".

אלכס גלעדי
אלכס גלעדי. "העולם במצב מורכב ואנחנו נוטים להסתכל עליו בעיניים ישראליות, כאילו שהכל עומד רק עלינו"צילום: רמי שלוש

בעוד כשבועיים תתקיים בעומאן אליפות העולם בדגם לייזר רדיאל, תחרות חשובה עבור השייטת אורן יעקב להשגת הקריטריון למשחקי ריו. פעולות רבות נעשות מאחורי הקלעים כדי לאפשר לה להפליג באל־מוסאנה: השאיפה המינימלית היא להופיע בתחרות, ובעולם אידאלי מקווים גם שזהותה הישראלית לא תטושטש. בארץ שואבים עידוד מהחלטת הוועד האולימפי הבינלאומי ב־22 באוקטובר, לפיה שללו מתחרות קליעה בכוויית את מעמדה כתחרות קריטריון אולימפי, לאור סרוב המארגנים להעניק ויזה לשופט הישראלי יאיר דוידוביץ'.

"עכשיו כולם יעמדו בעומאן בפני מבחן גדול, ומעניין אותי מאוד לדעת איך הוא יעבור", אומר אלכס גלעדי, חבר הוועד האולימפי הבינלאומי שיזם את החוק אשר הוביל לביטול הקריטריון בכוויית וממשיך לפעול כדי שאותה החלטה תקדימית תיושם גם בעומאן, "קשה לצפות מה יהיה כי הכל כל כך נזיל, טעון ופוליטי. העולם במצב מורכב ואנחנו נוטים להסתכל עליו בעיניים ישראליות, כאילו שהכל עומד רק עלינו. אני מוכרח להסתכל על זה קצת אחרת, אבל עושה כישראלי כל מה שאפשר".

יש לציין שכוויית הושעתה מהוועד האולימפי הבינלאומי עקב התערבות ממשלתית בסוגיות הספורטיביות, מה שהשפיע כנראה על הפסיקה בקליעה אך בעיקר מסמן את ההכרח לציית לכללים. רבים בארץ שוגים בעודם מצפים מממשלת ישראל לנקוט פעולות. לצד הרצון הטוב של שרת התרבות והספורט, מירי רגב, לשנות את המציאות העגומה, זוהי טריטוריה שבה אסור לה להתערב באופן אקטיבי.

"זה לא עניין של המדינה, כי מי שמוזמן לתחרויות הם האיגודים הרלוונטיים או הוועד האולימפי הישראלי", מחדד גלעדי, "אם הם מחליטים להתחרות, אין לאף אחד אחר מה להגיד. בדיוק כמו ששר התיירות יגיד שכל תרמילאי ישראלי בגואטמלה צריך לשאת דגל". לכן, מי שמפנטז על מהלכים מהפכניים מצד הממשלה והפוליטיקאים מוזמן ליישר קו. "המדינה יכולה להצהיר שזה חשוב לה, אבל זה לא מגרש המשחקים שלה", מדגיש לוסטיג.

השחיין הישראלי גל נבו
גל נבו. "זה בדיוק כמו הסכסוך שלנו עם הפלסטינים. לא יעזור להגיד 'אנחנו צודקים וזה לא בסדר'"צילום: רויטרס

אחרי שמשרד הספורט הודיע בזמנו כי הוא אוסר על יציאת הגולשים לעומאן עקב עמדת השב"כ — מה שעורר בהלה באיגוד השיט והוביל לבסוף לביטול הוויזות — נדמה שגם שם הופקו לקחים והובנו מגבלות הכוח. השרה רגב כינסה אתמול את ראשי האיגודים כדי לדון עמם בסוגיות האבטחה, מתן הוויזות והדרת הסממנים הלאומיים במשלחות הספורט לחו"ל, והתבטאה כמי שמודעת לאפשרויות העומדות בפניה. "אני לא יכולה לכפות על יו"ר איגוד מה לעשות וזה לא תפקידי", אמרה רגב, "בסופו של דבר נצטרך למצוא את הפתרון הטוב ביותר על מנת לאפשר לספורטאי המדינה להתחרות בכל מקום בעולם".

השאלה הבוערת היא מה ניתן לעשות כדי להבטיח, אם בכלל, שמקרה אבו דאבי לא יחזור על עצמו כבר בעתיד הקרוב. רגב הוסיפה כי יש לפעול לחיזוק מעמד יושבי ראש האיגודים הישראלים בתוך האיגודים הבינלאומיים, בתקווה שקשרים אישיים חמים יתנו פייט ראוי לכסף ולאינטרסים של מדינות ערב. מובן שגם העוצמה שיש לעסקנים ממדינות ערב באיגוד העולמי של הענף הספציפי תשפיע על הקשיים שעלולים לצוץ בפני נציגינו.

"בכל איגוד עולמי חשוב כמה אנחנו חזקים וכמה שונאים אותנו", סיפר יו"ר הוועד האולימפי הישראלי, יגאל כרמי, במפגש המשותף עם רגב, "הוועד האולימפי הבינלאומי תומך בנו, אך בין תמיכתו לבין הנעשה בשטח תמיד קיים פער. המדינות השונות משתמשות בעיקר בטענות ביורוקרטיות ופרוצדורליות שמונעות מאתנו להסדיר את הוויזה".

באבו דאבי הוסבר למשלחת הג'ודו כי הבקשה שתתחרה תחת דגל ההתאחדות העולמית נעוצה בשיקולי אבטחה. כמי שהתחרה במפרץ מספר פעמים, נבו משוכנע שהסיבה אחרת. "זה תירוץ עלוב", טוען השחיין, "מי שבאמת רוצה לפגוע בנו, עצם זה שיופיע דגל לבן או דגל איגוד בינלאומי זה לא מה שימנע ממנו לדעת שיש ישראלים בתחרות. לפחות בשחייה הבנו שיושבים ביציע נסיכים ואנשים עם הרבה כוח, ולא רוצים להציק להם עם דגל ישראל מול העיניים. הם לא מבינים בספורט, אז כל עוד הם לא רואים את הדגל זה יכול לעבור להם מתחת לרדאר ומבלי שהם יבינו שהיה ישראלי על המזרן או בבריכה".

גילי לוסטיג, מנכ"ל הוועד האולימפי
"למרות מה שמנסים להציג בארץ, ההופעה באבו דאבי היא סימן חיובי. עד היום נבחרת הג'ודו לא הצליחה להיכנס לשם". גילי לוסטיגצילום: באדיבות הוועד האולימפי בישראל

איך סיטואציה כמו בדוחא או באבו דאבי משפיעה על תפקוד של ספורטאי ישראלי?
"כשמדובר בתחרות אומות, יש משמעות גדולה מאוד לדגל ולמקום שאתה מייצג. זה איפשהו בין מעליב, פוגע ומעצבן, אבל מבחינת הספורטאים הדרך הנכונה היא לטוס, לספק דווקא במקומות האלה את הביצוע הכי טוב שאפשר ולתת למארגנים להתמודד עם המבוכה הזו, של להרים בטקס הפודיום דגל לבן או דגל של איגוד בינלאומי. לא עוזר לאף אחד שנחרים תחרות קריטריון".

גם אם להבא ייאלצו משלחות להשיל סימני היכר לאומיים, בוועד האולימפי הישראלי מציינים כי ההחלטה שקיבל משה פונטי, יו"ר איגוד הג'ודו, היתה נכונה. הם מבהירים כי לצד המאמץ לחשיפת הדגל, המטרה העיקרית היא להופיע בכל תחרות.

"עירוב הפוליטיקה בספורט לא טוב לנו", ממשיך לוסטיג, "אנו מתעסקים בכל כך הרבה נושאים שליד הספורט, כמו ביטחון המשלחת. ספורטאים ממדינות אחרות לחוצים רק מהתחרות, ועל שלנו מופעל לחץ מנטלי נוסף. בגלל שיש ריבוי תחרויות במקומות האלה, נראה שהחיים שלנו לא הולכים להיות קלים יותר. נצטרך לעמוד על המשמר".

נבו מסכם: "אני חושב שזה בדיוק כמו הסכסוך שלנו עם הפלסטינים. לא יעזור להגיד 'אנחנו צודקים וזה לא בסדר', כי את זה כל בר דעת מבין. צריך לפתור את זה בדרכים חכמות ולהיות עם קצת יותר עמוד שדרה. מה שקרה עכשיו באבו דאבי יכול לייצר תקדים לא בריא. אני לא יודע מה האלטרנטיבות שהיו לנו שם, אבל כנראה שצריך לייצר לעצמנו אלטרנטיבות טובות יותר".

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ