סרטי האיגרוף הגדולים בכל הזמנים

הסרט "קריד", החלק השביעי בסדרת "רוקי", הוא סיבה מספיק טובה להיזכר בכמה מההופעות הגדולות בזירה של המסך הגדול

אלעד זאבי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
איגרוף
אלעד זאבי

זה לא מובן מאליו שזה עובד. פרנצ'ייז לא אמור להתניע מחדש בצורה חלקה בפרק השביעי שלו, בטח אחרי דעיכה עקבית פחות או יותר שהתפרשה על פני שלושה עשורים לפחות. הרי רוקי בלבואה הוא לא ג'יימס בונד; כששון קונרי התעייף מלגימת מרטיני והצלת האנושות מידיו של הנבל התורן, רוג'ר מור החליף אותו, ואז דלטון, וברוסנן, וקרייג. אז נכון שאם מאמינים לכמה וכמה מבקרים לאורך השנים, גם את רוקי היה אפשר להחליף בדמות קרטון עם שפה מתעקמת ורמקול שנוהם מדי פעם "אדריאן", אבל מה לעשות שרוקי הוא סילבסטר סטאלון, ולהפך. לטוב ולרע.

ב"קריד", שהגיע השבוע למסכים בישראל, זה לטוב. כמו במקרה של ספורטאים גדולים שמזדקנים, הידיעה שאו-טו-טו זה נגמר עבור הגיבור נותנת לו הנחות אצל הצופה, צובעת הכל בצבעי נוסטלגיה ממתני סלידה. כל המהום לא מובן של רוקי המבוגר הופך ממעצבן לחינני, כל קלישאה נשמעת פתאום כמו לקח לחיים. הנרטיב לא זז מכללי הבסיס של סרטי איגרוף לדורותיהם – לוחם צעיר מתוסבך עם עצמו, מנטור מזדקן, אנדרדוג, השראה, אהבה, משבר, דם, התעוררות – אבל למי אכפת. זה פשוט עובד.

אולי בזכות ההופעה של מייקל בי. ג'ורדן, שמגלם את בנו של אפולו קריד המיתולוגי. או שמא דווקא בזכות סטאלון, הפעם מעין נהג מלווה, שמעביר את הקרב הבא של רוקי לזירה אחרת לגמרי. אולי כי ההומאז'ים לסרטים הקודמים - הריצה במדרגות, התווים הראשונים במנגינה שכל מי שאי פעם שמע מוזיקה מזהה מתוך שינה – מגיעים במינונים נכונים ולא מנסים ללחוץ בצורה מאולצת על שריר הסנטימנטים.

בכל מקרה, כל העסק יצא טוב מספיק כדי לרצות להיזכר בכמה מסרטי האיגרוף הטובים שיצאו. לרגל החלק השביעי ב"רוקי", הנה שבעה מהם. 

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ