בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מעודדות יקרות, תתעודדו - קיבלתן זכויות

אחרי שנים של חוזים דרקוניים, שכר מעליב וקבוצות שטענו להיותן עובדות קבלן, מתחילות המעודדות ליהנות מהכרה חוקית

5תגובות
מעודדות קנזס סיטי צ'יפס
אי־פי

בחודש יולי האחרון מת לורנס הרקימר, האיש שידוע כ"אבי הצ'ירלידינג המודרני". מעריכים כי בחייו עמד בראש מערכות שהכשירו שלוש מיליון מעודדות. למענן הקים מחנות אימון בארצות הברית ומחוצה לה, הופך מה שהיה תחביב ברמת המכללות למקצוע של ממש. יש המתנגדים לתופעת המעודדות, ואפשר להבין מדוע. אירועי ספורט יסתדרו בלי חבורת צעירות שמפזזות בביגוד חלקי. הדיון בשאלה אם הדבר ראוי ימשיך להתגלגל, אך ברור שהמעודדות כאן בשביל להישאר. הן באמת אוהבות את המקצוע, את המשחק, את האווירה. יש להן רק דרישה אחת: תמורה הולמת.

כ־400 אלף בנות נוער משמשות כמעודדות בבתי הספר התיכוניים בארצות הברית. צוואר הבקבוק מקשה עליהן להישאר בתחום גם בבגרותן — הרי יש רק מספר קטן של קבוצות ספורט מקצועניות. מעודדות שרוצות בכך עוברות דרך ארוכה, הכוללת אימונים ומבחנים. לעתים הן נכשלות וחוזרות לנסות שוב ושוב. במצב הזה, ברור מדוע מי שמתקבלת לא חושבת בתחילה על היבטים כמשכורת ותנאים. התוצאה מגולמת בדבריה של לסלי ליויי, עורכת דין שנאבקה בתנאי ההעסקה של מעודדת בקבוצת הפוטבול אוקלנד ריידרס. "מעולם לא ראיתי חוזה כזה", סיפרה ל"טיים", "הנשים אינן מבינות שזה בלתי חוקי".

קל להסתנוור. "אני אוהבת את זה כי אני אוהבת פוטבול. בגלל האוהדים, בגלל המעורבות בפעילויות צדקה, בגלל הנסיעות. אי אפשר להשוות זאת לשום דבר אחר", אמרה קריסטל־לין, מעודדת של קבוצת הפוטבול סיאטל צ'רג'רס, ל"אל ג'זירה". אחרות מדברות על הנאה מעצם הריקוד. יש גם כאלו שרואות בתפקיד הזדמנות ליצור קשרים שיעזרו להן בעתיד; חלקן אמנם רקדניות גם מחוץ למגרש, אבל פעמים רבות מדובר בצעירות שלומדות במקביל. אחת כזו, ג'רלדין מסיאטל (מעודדות פעילות מזדהות רק בשמן הפרטי; א"ע), עסקה בעידוד לצד לימודי מינהל עסקים. "אנו מדברות על זה כעבודה החלקית הטובה אי פעם", סיפרה, "כנראה שהייתי עושה זאת בחינם בזכות ההזדמנויות הנלוות".

מסתבר שיש קבוצות שציפו מהן לעשות זאת כמעט בחינם. כך עולה מתביעות שהוגשו בשנתיים האחרונות נגד קבוצות NBA ובעיקר NFL. מהן עלה כי מעודדות לא השתכרו אפילו שכר מינימום. אלכסה ברנמן, ששימשה מעודדת של סינסינטי בנגאלס, מצאה כי קיבלה 855 דולר בעונה, שכללה 300 שעות עבודה — 2.85 דולר לשעה. שכר המינימום באוהיו בשעתו: 7.85 דולר. ואת המעט הזה, קיבלה בתשלום אחד בסוף העונה. אפילו קמעות מרוויחים עשרות אלפי דולרים.

"הרגשנו כמו פיסות בשר". מעודדות בפאלו בילס מתקוממות

סיפוריהן של עמיתותיה למקצוע חשפו מציאות דומה במקומות אחרים. יש מעודדות שלא מקבלות תשלום עבור אימונים או השתתפות באירועי צדקה. הוצאות נסיעה, כביסה וטיפוח נפלו לעתים עליהן. לייסי תיבודו חישבה שהשקיעה 650 דולר בנסיעות עבור אוקלנד ריידרס. "את לא מרוויחה כסף, עדיף לך להגיש בירה ונקניקיות ביציע", אמרה. החוזה שלה כלל הופעה בעשר פעילויות צדקה ללא תמורה. סעיף אחר אסר עליה לדבר על שכרה. "הם חושבים שזו בדיחה", טענה, "'או, המעודדות הקטנות האלו'".

לורן הרינגטון, שתבעה את מילווקי באקס, סיפרה שקיבלה 65 דולר למשחק, 30 לאימון ו־50 על הופעה מיוחדת. בין 5–10 שעות אימון בשבוע, 15–20 שעות אימון כושר והופעה למשחק שעתיים וחצי טרם פתיחתו, הגיע שכרה ל־3.5–4.5 דולר לשעה. תשלום עבור שעות נוספות לא קיבלה. "אמרו לנו שזו מחויבות מלאה עם שכר של משרה חלקית", אמרה ל"ניו יורק טיימס", "ושאם תהיה לנו בעיה, יראו לנו את הדלת".

הפחד המצמית מאובדן ההזדמנות בלט במיוחד אצל המעודדות של בפאלו בילס, שכונו "הג'ילס". "הרגשנו כמו פיסות בשר", אמרה אחת מהן. החוזה שלהן, חשפו מעודדות, היה דרקוני לחלוטין. הוא כלל בדיקות שומן, הנחיות לרחיצת איברים אינטימיים, הגבלות אכילה ואיסור על "דעתנות יתר". וכשהתלוננו? "אמרו לנו 'זו זכות, תתמודדו'". עבור ההתמודדות זכו לתמורה חלקית. חמש מעודדות תבעו את בפאלו כשהן מחשבות כי כל אחת סיפקה לקבוצה 20 שעות חינם בשבוע.

"מדהים שהם מצפים למוצר באיכות גבוהה ולא מוכנים לשלם", אמרה תיבודו ל"אינטרנשיונל ביזנס טיימס", "התאמנו כל חיינו כדי להגיע לנקודה הזו. את צריכה את הגוף הנכון, מראה, אישיות, כריזמה וכישרון. זה ממש תחרותי". היא היתה המעודדת הראשונה להגיש תביעה, נגד הריידרס. כך פקחה את עיניהן של אחרות והחלה לגלגל כדור שלג. "עברתי לילות ללא שינה", סיפרה על קבלת ההחלטה, "נהניתי ורכשתי חברות נהדרות, אבל ידעתי שזה משהו שאני חייבת לעשות למעני ולמען חברותיי לקבוצה. ידעתי שרבות מהן לא ידברו אתי שוב".

כך אכן היה. בזמן שחלק מהמעודדות עודדו גם אותה, הפרת ה"קוד" הלא כתוב גררה זעם בקרב עמיתות אחרות, שלא הבינו את לקיחת הסיכון. היו שחששו מתגובת הקהילה המקומית, במקומות בהם הקבוצה והמעודדות שלה הן חלק בולט מהמרקם. אליסה, ממעודדות בפאלו, סיפרה שאביה אילץ אותה להחזיק פטיש ברכבה. תגובות רוויית שנאה באינטרנט היו שגרה.

המעודדות של קבוצת הפוטבול מיאמי דולפינס
אי־פי

לרוב, ניסו הקבוצות להסיר מעצמן אחריות. טענה פופולרית היתה שמדובר בעובדות קבלן שאינן מועסקות אצלן. מחלקת העבודה של ארצות הברית אף באה לעזרת אוקלנד כשטענה כי הקבוצה פטורה מחוקי שכר מינימום פדרליים בגלל שהיא מעסיקה מעודדות רק במשך העונה. ב־NBA סיפרו כי הם עובדים עם הקבוצות כדי לוודא שהן עומדות בחוקים המקומיים. תגובת ה־NFL עשתה עוד פחות — היא הביעה תמיכה במעודדות, אך הותירה את העניין בידי הקבוצות. למה שהקומישינר רוג'ר גודל יעסוק בסכומים כאלה. הוא רגיל לדבר במונחים של 44 מיליון הדולר שהשתכר ב־2013.

המעודדות רוצות הרבה פחות — פשוט את מה שמגיע להן. "אף אחת לא מצפה להתקיים מזה", מדגישה תיבודו. התביעה נגד הבילס חישבה כי אם הקבוצה תידרש לשלם שכר מינימום לכל מעודדת ל־20 שעות בשבוע, 42 שבועות בשנה, יעלה לה הדבר 235 אלף דולר — פחות מאחוז מהכנסות הקבוצה. והרי הן בעצמן לוקחות חלק בקידום המכירות שמזרים את הכסף למועדון.

בסופו של דבר, חישבו גם הקבוצות ומצאו כי עדיף להן להתפשר. הריידרס הסכימו לשלם רטרואקטיבית 2,500 דולר לעונה ל־90 מעודדות עבר. גם טמפה ביי, ניו יורק ג'טס והבנגאלס הגיעו לפשרות, שכוללות תשלום שכר מינימום. התביעה נגד בפאלו, לעומת זאת, נמשכת. פעילות ה"בפאלו ג'ילס" מושעית.

כדי לפתור את הבעיה בכללותה, לא מספיקים טוב ליבה או כניעתה של קבוצה זו או אחרת. עם תחילת השנה החדשה, יוצאת הבשורה מקליפורניה. חוק מדינה שנכנס לתוקף החודש מחייב קבוצות ספורט מקצועניות להעניק למעודדות זכויות עובד בסיסיות כשכר מינימום וימי מחלה. במדינת ניו יורק עובדים על חוק דומה. "למרות חוקי העבודה כאן, היינו צריכים להעביר חוק מיוחד. זה לא ייאמן, נכון?", אמרה לורנה גונסאלס, מעודדת לשעבר וחברת האסיפה הלאומית בקליפורניה.

"קשה לשים ערך בדולרים על שלל הפעילויות שמעודדות עושות, ומנגד ההזדמנות נדירה, ייחודית ואדירה", מסבירה מליסה, ממגישות התביעה נגד בפאלו. להכיר בהן כעובדות בעלות זכויות זו התחלה. "על זה נלחמתי", מצהירה תיבודו, "זה לא היה מיליוני דולרים, לא אמרתי שאנחנו ראויות למה שהשחקנים מקבלים. העניין היה שכר הוגן, ואין לי שום חרטות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#