בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אולי שכולם ישתמשו בסמים וזהו?

אחרי עשורים של הצלחות ומפלות במאבק בחומרים האסורים, יש המציעים פתרון אחר לחלוטין: לאפשר לספורטאים לעשות מה שהם רוצים

11תגובות
מתחרים בקרב 10 מדלגים מעל משוכות
רויטרס

המרדף אחרי ספורטאים שנעזרים בחומרים אסורים לעולם איננו מגיע לקו הגמר. כך קורה גם ב־2016. האתלטיקה הרוסית עדיין מושעית מפעילות בינלאומית בגין השימוש הנרחב והשיטתי שעשתה בהם, תחקירים טוענים שבסין טייחו בדיקות חיוביות של שחיינים, ובבריטניה פורסם על רופא שסיפק חומרים כאלו לכ־150 ספורטאים. אם זה לא מספיק, הרי פרשת המלדוניום הפכה לסוג של פארסה.

רוצים לקבל כל טור וכתבה של אמיר ענבר ישירות למייל, מיד עם פרסומם? לחצו על ״התראות במייל״, כאן למעלה בשורת השיתוף

מאז נכנס מלדוניום לרשימת החומרים האסורים בתחילת השנה, התגלו עקבותיו ב־172 בדיקות שעברו ספורטאים. הם אמנם הושעו, אבל לאחרונה שבו חלק מהם להתחרות. בסוכנות העולמית למניעת סימום בספורט (ווד"א) הודו כי "כרגע קיים מידע מוגבל" לגבי הזמן שלוקח עד שהחומר עוזב את הגוף. משום שייתכן כי בין הספורטאים היו כאלו שהשתמשו במלדוניום עוד כשהיה מותר, בשנה שעברה, בוטלו הרחקותיהם של אלו שנכשלו בבדיקות לפני 1 במארס ושבגופם התגלה פחות ממיקרוגרם אחד של התרופה למיליליטר.

"הסימום הורס את הספורט", אמר השנה אריק ואן הייניכן, סגן נשיא התאחדות השחייה האירופית, לאתר "אינסייד דה גיימס". הוא כבר עושה זאת במשך תקופה ארוכה מאוד; לא עשורים, כי אם מאות בשנים. כשהקיסר הרומי תאודוסיוס הראשון הורה בשנת 393 על הפסקת המשחקים העתיקים, הוא תלה זאת בין השאר בכך שהפכו ל"ריכוז של תעלולים וסימום". בתקופות המתקדמות יותר, כבר במאה ה־19 היו ספורטאים שחיפשו כל דרך להשתפר ולנצח, לרבות היעזרות בחומרים שונים ומשונים.

חואן אנטוניו סמראנש, שעמד בראש הוועד האולימפי הבינלאומי בין 1980 ל־2001 ושבתקופתו נעשו צעדים גדולים במאבק ברמאים, הודה כי "זו בעיה מסובכת, שפתרונה מסובך אף יותר. יש ניצחונות בקרבות נגד חומרים אסורים, למרות שהניצחון במלחמה טרם הושג". השאלה אם הוא אי פעם יושג. חרף הבדיקות המתוחכמות יותר, הדרכון הביולוגי שמחפש שינויים בערכי הדם והשקעות של מיליארדים, נדמה שהנוכלים תמיד נמצאים צעד לפני הרשויות. יש אומרים כי הפתרון נמצא בכלל בצד האחר של הסקאלה — להתיר שימוש בחומר, כל חומר.

"המדיניות הנוכחית של איסור חומרים איננה ברורה מבחינה מוסרית וצבועה", טוען נורמן פוסט, פרופ' לביואתיקה באוניברסיטת ויסקונסין, שבשנים האחרונות קורא לשינוי החשיבה בתחום. הוא ואחרים שואלים מדוע במצב שבו מושגת התקדמות גדולה בכל כך הרבה היבטים שמסייעים לספורט, נותרים הרוקחים מחוץ למשחק.

טייסון פיורי וחגורת האליפות
רויטרס

"ספורטאים יכולים לישון בתאי לחץ, קופצי מוט משתמשים במוטות עשויים פיברגלס ורוכבים נעזרים באופניים מהירים יותר", אמר פוסט ל"פוקס ספורטס", "למה שספורטאים לא יוכלו לנצל את טכנולוגיית החומרים העדכנית? זה לא מרתיע קהל, להפך. אנשים רוצים לראות אתלטים גדולים, חזקים ומהירים חובטים הום־ראנים ושוברים שיאים אולימפיים". מארק קיובן, בעלי דאלאס מאבריקס, טוען כי אפשר לראות גם בלייזר לתיקון הראייה או בניתוחים עקב פציעות, מהם לעתים חוזר הספורטאי טוב משהיה מבחינה פיזית, כ"משפרי ביצועים". הוא בעד כל הדברים האלה.

קשה למצוא ספורטאים פעילים שיתמכו בגלוי בביטול האיסורים, דבר שיהווה התאבדות תדמיתית. לא פלא, אם כך, שמי שעשה זאת הוא אחד שתדמיתו גם כך רעועה, המתאגרף טייסון פיורי. "משום שאנו בעולם דמוקרטי עלינו להיות פתוחים לדברים", אמר אלוף העולם במשקל כבד
ל־BBC, "אתם לא יכולים לומר לי ש־99% מהספורטאים לא משתמשים בסמים אם יש להם גוף של אליל יווני". לדבריו, התרת כל חומר היא הדבר היחיד שיעשה את הספורט "הוגן לחלוטין".

האמת היא שזה לעולם לא יהיה הוגן לחלוטין. זה לא הוגן גם עתה, כשחלק מהספורטאים מרמים, מצליחים ולא נתפסים. זה לא הוגן גם בלי קשר לחומרים, כשלחלק מהם תנאי מחייה ואימון טובים מאחרים. וזה לא יהיה הוגן גם אם כל החומרים יותרו, שכן חלק מהספורטאים ייהנו ממדע מתקדם יותר.

התחום שבו הדבר יתרום הוא בהעלאת כל הנושא מעל לפני השטח ובחיסול תרבות השקר וההסתרה. הרי כבר ברור שגם הבדיקות המתקדמות ביותר לא תמיד חושפות את החומרים החדשים ביותר. "אתם באמת חושבים שהיתה לנו אולימפיאדה נקייה?", תהה פרופ' צ'רלס יסאליס ב־2012, אחרי שרק אחת מ־6,000 הבדיקות בלונדון חזרה עם תשובה חיובית, "כל מה שהבדיקות עושות זה להמשיך לחזק את המיתוס שהספורט נקי".

לחלק מהחומרים האסורים נלוות בעיות בריאות שהשלכותיהן חמורות. התנועה האולימפית זועזעה במשחקי רומא 60' כשרוכב האופניים הדני קנוד ינסן מת בגלל שילוב של חומרים ועמיתיו אושפזו. מאז היו שלל מקרי מוות, התקפי לב ומחלות, שחלקם נותרו בגדר תעלומה. תומכי התרת השימוש הגורף אומרים כי במצב כזה ניתן יהיה לבצע יותר מחקרים על השפעותיהם של חומרים. הם טוענים כי כשספורטאי מקבל ומשתמש בהסתר בחומרים שקיבל ממקורות מפוקפקים, גוברת הסכנה. "המערכת מניעה אותם להשיג חומרים מיצרניות נטולות פיקוח ומגבירה את הסיכון לפגיעה", אומר פוסט. אם הדבר ייעשה בגלוי, ניתן יהיה להסביר לספורטאי טוב יותר מהן ההשלכות.

מארק קיובן
רויטרס

כמובן שגם לכך נלוות שאלות אתיות ברורות. יש המתעקשים לאפשר לספורטאים לקבל החלטות בנוגע לגופם, אבל האם באמת צריך להתיר למישהו להיעזר בחומר שעלול להזיק לו בהמשך, גם אם הסיכון ידוע לו, רק כדי לנצח בתחרות? ואם הכוכבים יעשו זאת, האם הדבר לא יגרום לצעירים, שרואים בהם מודלים לחיקוי, לנהור אחריהם?

יש הרבה בעיות בהתרה גורפת, אבל התומכים בה מבקשים בעיקר להבהיר כי הדרך שבה מתנהל המאבק בעשורים האחרונים איננה עובדת. "צריך לשנות את החשיבה ואז תמצא פתרונות חדשים", אמר ב־2013 ג'וליאן סאבולסקו, פרופסור מאוקספורד, ל"סידני מורנינג הראלד", "אנחנו כמו יען עם הראש בחול, כמו סוס עיוור בדרך לבית המטבחיים. המטרה כרגע היא לתפוס כל דבר בעל השפעה משפרת ביצועים, לא משנה כמה קטנה הכמות. זה בלתי אפשרי. צריך להסיט את הגבול להפחתת נזק, לשימוש בכמויות לא בטוחות או בדרכים לא בטוחות. ברגע שמשהו משפר ביצועים, הוא ברשימה האסורה. אלו שטויות".

טרוויס טייגרט, העומד בראש הסוכנות האמריקאית למניעת סימום בספורט (יוסד"א), מתנגד כמובן להצעות. לדבריו, אישור כל חומר "ישנה את מהות הספורט, הוא יהפוך מלהיות התוצאה של כישרון אנושי טבעי למופע קרקס. זה קורע מהספורט את הנשמה". חוסה קנסקו, כוכב בייסבול לשעבר שהשתמש בחומרים אסורים, לא מסכים. הוא מציין כי למרות שאחיו התאום דומה לו פיזית, התאמן כמוהו, נהנה מתזונה דומה ומסטרואידים זהים, הוא לא התקרב לרמתו. "סטרואידים ותוספים לא הופכים אותך לסופר אתלט", כתב ב"ווייס", "בסופו של דבר, אוהדים רוצים רק בידור — שיאים שנשברים, אנשים שמגיעים מעבר לקצה גבול היכולת. מוזר לומר לחברה שאינך יכול לשפר את עצמך, להיות ספורטאי חזק יותר, בגלל שאנחנו קובעים שהדברים האלה בלתי חוקיים".

כאחרים, מקס מלמן, פרופסור לביואתיקה וחוק באוניברסיטת קייס ווסטרן ריזרב, לא מבין את הטיעון הנוגע ב"פגיעה ברוח המשחק" עקב שימוש במשפרי ביצועים. לדבריו, מטרת הספורט צריכה להיות בחינת גבולות האדם, לרבות אדם "מתודלק". "חלק גדול מצפייה בספורט זה להיות עדים לשיא היכולת האתלטית האנושית", כתב כריס סמית' ב"פורבס" ופינטז על פיצ'רים שמגישים חזק יותר וספרינטרים מהירים מאי פעם. "פוטבול זה גברים שמשליטים את רצונם על האחר והחומרים הללו מסייעים לכך", אמר וויל קיין, פרשן ESPN, התומך בשימוש בהורמון גדילה. בובי ולנטיין, שחקן בייסבול לשעבר, סבור שהחומרים הללו "ייכנסו לבסוף למיינסטרים".

קשה לראות את זה קורה, כנראה בצדק. ערכי הספורט לא צריכים לכלול דבר שמהווה סכנה כה גדולה, גם אם דייויד אספריי, מנהל חברה לבריאות בקנדה ותומך קולני בהתרת שימוש בכל חומר לספורטאים בני 24 ומעלה, סבור שהנזק של האחד עלול לסייע לשיקול הדעת של רבים. "כש־100 מיליון צופים בבחור מפרכס ומת במגרש, אתם יודעים מה זה? שירות ציבורי", טען ב־CBC, "מה שהוא עשה זה לומר 'אל תעשו זאת שוב'". אם כך נראה העולם האוטופי שלו, אולי עדיף שנישאר ביקום הפגום שלנו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#