בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עשרת הקרבות הגדולים בהיסטוריה במשקל כבד, חלק ב': מקומות 4-6

הקרב הקשה ביותר של מוחמד עלי, מייק טייסון מראה מדוע היה הגדול מכולם ומקס בר מנצח את הנאצי. פרק שני בסדרה

4תגובות
מוחמד עלי בקרב
/אי־פי

מקום 6: מקס בר נגד מקס שמלינג (1933)

"הרוג את הנאצי" צעק בנו של רב למקס בר, המתאגרף היהודי היחיד בהיסטוריה שהחזיק בחגורה במשקל כבד, בינקי סטדיום, ברונקס, ניו יורק, ב8 ביוני שנת 1933.
וזה היה הסיפור של הקרב הזה. מספרים על מקס בר שלו התאמן יותר, שלו רצה יותר, שלו רק היה מחליט, היה הופך להיות אחד הגדולים אם לא הגדול ביותר. אבל האגרוף בא לו בצורה כה טבעית, עד שגם ללא מאמץ רב (דבר מוזר להגיד על אלוף עולם במשקל כבד), הוא נהיה לאחד הגדולים בהיסטוריה. אלא שהוא בכלל רצה להצחיק, להיות ליצן.

שמלינג כבר היה אלוף העולם במשקל כבד לשעבר ורצה צ'אנס נוסף לזכות בחגורה, אבל בינתיים הסתפק בילד המגדול מקליפורניה עם אגרופי הברזל. באותו ליל קיץ לוהט של ניו יורק הקהל היה צמא והוא קיבל את מבוקשו בצרורות, שכן לקרב הזה בר יצא מגדרו. הוא התאמן כמו שלא התאמן בחייו. הוא היה חיב לנצח את הקרב הזה, למרות שהגיע כאנדר דוג מובהק מול שמלינג המנוסה ממנו ואלוף העולם לשעבר.

בר הלם למן הרגע הראשון. קשה להבין כיצד המשיך הגרמני שכבר הספיק לסעוד עם היטלר, להישאר על רגליו. מכותיו של בר היו רצחניות. הוא היה גבוה ממנו. כבד ממנו. חזק ממנו בהרבה. שוב ושוב עמדו השניים ראש אל ראש מחליפים מהלומות עד שאחת של בר פצחה את הגולגולת, ואז החלו המהלומות להגיע ביתר שאת. 

נציג העולם הישן (מוזר לכתוב זאת היום, אחרי שבעשרים השנים האחרונות האלופים במשקל כבד מגיעים בעיקר ממזרח אירופה) המשיך לספוג ופה ושם הצליח לשחרר ימנית, עד הסיבוב העשירי.

בסבוב העשיר כמו נפתחו שערי שמים והמבול נפל בבת אחת. ימנית אחת פרצה את השכר, ואחריה הטבח החל ולא הסתיים, במהלומות עם כל משקל גופו הארוך, היפה והאדיר, מכות רצח שהלמו הן בפניו והן בצלעות, עד שנפל הגרמני, לעולם שכולו טוב. הוא עוד הספיק לקום רק כדי לקבל עוד כמה אגרופים שהיום נראים כמו תלושים מעולם אחר, רחבים, עגולים, כמו מנוף שבקצהו לבנה ענקית. אחרי עוד כמה מהלומות, השופט הפסיק את הזוועה הזאת והציל את שמלינג שגאוותו השאירה אותו על רגליו כשגופו כבר מזמן גמור.

hepaminondas2

בר נופף ונישק אל מול קהל ההמונים כמו נסיך אחרי הכתרתו, לא לפני שהלך לדרוש בשלומו של שמלינג, אחד האלופים הג'נטלמניים שידע האגרוף(ולימים מי שייקח חלק בשניים מהקרבות הגדולים שהיו, מול ג'ו לואיס ב36 ו38, ולאחר מותו של לואיס, ישלח כסף מידי חודש לאשתו, עד יום מותו).

מקום 5: מייק טייסון נגד טרוויס ברביק (1986)

למען הגילוי הנאות, אין לי ספק כי טייסון היה המתאגרף הטוב ביותר בכל הזמנים במשקל כבד, ובהפרש די גדול. העולם לא ראה לפניו ולא אחריו אדם כה מושלם באומנות הזאת, אומנות המלחמה עם שני אגרופים. לעתים יש נטייה לחשוב שהיה זה כוחו, עצמת אגרופיו. אף אחד לא יגיד לכם שזה לא נכון. הוא בטח אחד האגרופים החזקים שהיו אי פעם, אבל מעבר לכך, הוא היה הטכנאי הגדול של כל הזמנים.

מי שבגיל 13 הגיע לקטסקיל, למועדון של גדול המאמנים בכל הזמנים, קאס-דאמאטו, ורכש לעצמו מיומנות כמו אף אחד אחר לפניו. אי אפשר היה לפגוע בו. וכשהוא הוריד אחת, או שתיים, או שמונה עשרה, בניינים קרסו לפניו.

קשה לחשוב על אדם שהימר ב-22 בנובמבר 1986 על ברביק, למרות שהיה מבוגר יותר, מנוסה יותר, גבוה וכבד יותר. טייסון כבר היה תופעה ועוד מעט גם יהיה אלוף העולם במשקל כבד הצעיר ביותר, בגיל 20 בלבד. לרוע מזלו וצער עולם האגרוף כולו, קאס נפטר רק כמה חודשים לפני הקרב, ולא זכה לראות את החלום שלו מתממש.

היה חשמל באוויר באותו הלילה, אבל  בזרם חד כיווני. ברביק ידע שהוא תפאורה בקרב הזה, וככל הנראה יפסיד למתאגרף הטוב בכל הזמנים. טייסון עבד קשה יותר באימונים, הרבה יותר, מכל אחד אחר לפניו. ואז החל הקרב. לברביק לא היתה את הזריזות, את הכוח, אפילו את האמונה שהוא יכול לעשות משהו מול הרכבת שדרסה אותו שוב ושוב. שמאל לגוף ואפר קאט ימין שמרעיד מפלצות קמאיות, הוק רודף הוק פגע בעצמות שנשמעו ביום ההוא עד בייג'ינג.

ברביק הלך לפינה שלו, עדיין עומד אחרי הסיבוב הראשון. אנג'לו דנדי, מאמנו של עלי בעבר, עוד שטף לו את הפנים לפני שאלה חטפו הוק ימין נוסף שהפיל אותו לרצפה בפעם הראשונה. הוא עוד קם. רגליו עוד יכלו לציית, הניורונים זרמו מגזע המוח לרגליים, אבל לא לעוד זמן רב. טייסון לא רק הריח את הטרף. הוא כבל החל לבשל אותו. הוא התנפל עליו, רוצה את מה שרצה מגיל 13 ומה שקאס הבטיח לו, להיות אלוף העולם במשקל כבד. עוד כמה שניות ומהלומה נוספת ניטרלה את מערכת החשמל של ברביק, וכך גופו האדיר התמוטט.

Alain Fetouche

"he has the heart" אמר הפרשן, אבל הגוף לא ידע איפה הוא, מה הרצפה ואיפה הכניסה לשמיים. הוא מעד בחפשו את החבלים ושופט הזירה חיבק אותו וסיפר לו שהכל נגמר. זעזוע מוח משתי ידיים שהרוו את צימאון האנשים ברחבי העולם, גם אם שילמו 60 דולר לעוד קרב של עשר שניות בסיבוב הראשון.

"אני בטוח בטוח שקאס יושב עכשיו(בשמיים) עם כל המתאגרפים הגדולים ואומר: הוא עשה את זה," אמר טייסון אחרי הקרב.

קווין רוני, מאמנו מילדות ועוזרו של קאס הוציא את מגן השיניים וחיבק אותו, את מכונת המלחמה המושלמת, את גדול המאגרפים של כל הזמנים, את איירון מייק טייסון, אלוף העולם החדש במשקל כבד, הטיטן הגדול האחרון. 

מקום 4: מוחמד עלי נגד ג'ו פרייזר (1971)

אם היה זה דירוג 20 הקרבות הגדולים בהיסטוריה, שניים מתוכם היו בין עלי ופרייזר, ויש כאלה שהיו מכניסים שניים לחמישייה הראשונה בכל מקרה, אבל אנחנו נכניס אותם ברובריקה אחת.

הקרב הראשון: עלי היה מושעה כבר מספר שנים כשפרייזר זכה בחגורה, אבל הוא ידע שעד שלא יילחם בעלי, איש לא יראה בו אלוף.

כשעלי חזר. אחרי כמה קרבות, חלקם משכנעים יותר וחלקם פחות, ב-8 במרץ 1971, נערך הקרב, במדיסון סקוור גארדן.

היה זה אולי הקרב הגדול בכל קרבות בהיסטורית האיגרוף עד כה, וזה נמשך במשך 15 סיבובים. בסוף עמדו שניהם על הרגליים, במה שמכונה עד היום "קרב המאה" וייתכן כי הוא בכלל קרב כל הזמנים.

הפתיחה הייתה של עלי. פרייזר מעולם לא היה מתחיל גדול והפסיד כמעט תמיד את הסיבובים הראשונים. אבל עלי לא רקד מספיק והחטיא יותר מידי מכות, בטח למה שהיה רגיל. ובכל זאת, פרייזר מעולם לא ספג חבטות כאלה מעולם. ספק אם מישהו אחר מלבד הלסת של הטיטן הזה הייתה שורדת. הוא אפילו צחק ככל שעלי הנחית עליו ישרות בשמאל, הוקים משני הצדדים וסדרות רצופות של אפר קאטים שחתכו את פרייזר שנראה כאילו בא לצאת מן השוחות ולהסתער.

rsmorodinov's channel

אבל פרייזר המשיך ולא שינה את הסגנון, שהתאים לתבוסה כמו כפפה לידו של עלי, לפחות בשביל הצופים. כמו פדרר ונדאל. כמו פיסטול פיט ואגאסי. הסגנון שלהם היה הפוך ונתן מענה לכל ציפייה שיכולה הייתה להיות. 

פרייזר נכנס לקרב ובשמיני נכנסה לו מכת הוו המפורסמת שלו בדיוק על סנטרו של עלי, שהחל להתנפח בגרוטסקיות, אבל עלי איכשהו נשאר על רגליו. בסיבוב ה-11 שוב אותה וו שמאל של פרייזר פגעה ארבע פעמים, כמעט באותו המקום בדיוק. עלי נמרח על החבלים ואחרי זה חיבק את פרייזר כאילו היה גור שנצמד לאימו, ובכל זאת ספר לו השופט את ספירת ה8 המחויבת.

ואז הגיע הסיבוב ה15. ייתכן מאוד כי הרגע הגדול מכל אותם שלושה קרבות היה כאשר שוב אותה וו שמאל קטלנית, יצאה מהרצפה, דרך העקבים, הברכיים, האגן, הכתפיים, אל היד, והלמה בסנטר שכבר ספג יותר מידי. גוף האל של עלי קרס. אבל משהו אצלו במקום ללכת לישון, דווקא החליט להתעורר. בהילוך איטי הוא נראה כי מי ששמע הרגע את הצלצול אחרי שינה עמוקה והחליט לקום. פחות משתי שניות, אחרי אגרוף שהיה שולח כל אחד אחר לאלף עזאזל, עמד עלי רענן כטל. הוא עוד הספיק להתאושש ולהכות את פרייזר שוב בסדרות של ענישה קולקטיבית, אבל זה היה מאוחר מידי. הסיבובים 8 11 ו15 הכריעו את עלי. פרייזר סוף סוף קיבל הכרה כאלוף.

הקרב השני היה כששניהם לא היו אלופים. פורמן ריסק את פרייזר בשני סיבובים, ועלי רצה עוד קרב על החגורה. עלי עשה את ההתאמות, רקד יותר ולא נתן לפרייזר להתקרב אליו יתר על המידה. כמה שמאליות אומנם פגעו, אבל עלי זכה בהחלטה פה אחד של השופטים.

"זה היה הכי קרוב למוות שחוויתי בחיי" אמר עלי על ה"thrilla in manilla", הקרב השלישי והאחרון של שני הענקים.

עלי היה שוב אלוף העולם אחרי הקרב הגדול בהיסטוריה בו הוא ניצח את פורמן בנוק אאוט בסבוב ה8. פרייזר ידע שזה הצ'אנס שלו. אבל פחות או יותר מה שקרה בקרב השני דווקא, חזר על עצמו. עלי נע בדיוק כמו שהיה צריך, שלח עשרות ג'בים מושלמים והמשיך להסתובב כמו סופי בריקוד טראנס, בדיוק כמו שהיה צריך. בסוף הסיבוב ה14 עינו של פרייזר הייתה עצומה לגמרי. לא היה לו סיכוי לנצח בנקודות. המאמן שלו הפסיק את הקרב אחרי התייעצות עם הרופא. פרייזר מחה אבל עלי נשאר אלוף. הוא לא רקד, לא קפץ ולא דיבר אל הקהל. הוא רק ניסה לנשום, להחזיר לעצמו מעט מנת חיים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#