בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קרולינה פלישקובה ניצחה את סרינה וויליאמס בחצי גמר אליפות ארה"ב

בניגוד לרוברטה וינצ'י בשנה שעברה, שחיכתה לטעויות של וויליאמס, הצ'כית הלמה בה ללא רחם ורוקנה את מעט הרזרבות שנותרו בה. בגמר היא תפגוש את אנג'ליק קרבר, שתעלה למקום הראשון בעולם

22תגובות
סרינה וויליאמס
Darron Cummings/אי־פי

היא לא חיכתה אפילו דקה. פשוט ארזה את התיק ועפה מהמגרש. תוך עשרים שניות נעלמה בתוך התעלות של ארתור אש, מוחקת עקבות, מותירה קהל הלום, כועס, מבולבל. קרולינה פלישקובה, האחראית התורנית לדרמת חצי הגמר של היו.אס.אופן, נקראה מיד למלא את תפקיד האנטגוניסטית. פם שרייבר מ-ESPN הצמידה לה מיקרופון וניסתה להוציא ממנה כמה משפטים שירככו את אלפי הצופים המאוכזבים. אבל קרולינה פלישקובה הזאת, צ'כית ארוכה ודקה, קרת מזג ורוח, עמדה מול שרייבר בטמפרטורה קפואה וירתה גושי קרח לאוויר: תמיד ידעתי שיש לי סיכוי לנצח כל אחת (שקט בקהל); היתה לי מטרה לנצח את סרינה והשגתי אותה (שקט בקהל); לא אכפת לי מי תהיה בגמר (שקט בקהל).

וכך, ראיון מגרש טריוויאלי של סוף משחק, שנועד לאפשר לקהל לאמץ בחום את השחקן התורן שמתחנף לניו יורק, ולאווירה ה-מ-ד-ה-י-מ-ה, ולצופים הכי טובים בעולם, וליריב העצום, ולארגון המתוקתק – כל הריטואל השחוק הזה קיבל לפתע תפנית יוצאת דופן, מוזרה, מהממת, והפך למעין טקס קבורה ספורטיבי. פלישקובה לא שיחקה את המשחק, לא סיפקה את החומרים המצופים, ולא זכתה לתשואות. היא ירדה מהמגרש לקול רחשים של חוסר נוחות ומלמולי אי הבנה. כמה כוח יש לרגעים כאלו, שחורגים מכללי המנהל התקין ומנפצים את השגרה הסכרינית לרסיסים.

זה נגמר בשתי מערכות. שתיים בלבד. אחת קצרה מאוד (2-6), אחת ארוכה יותר (6-7). בניגוד לרוברטה וינצ'י בשנה שעברה, שדחפה כדורים חלשים וחיכתה לטעויות שהגיעו, פלישקובה שיגרה פצצות מונחות לעבר סרינה, הלמה בה ללא רחם, הריצה אותה על הקו האחורי, מרוקנת ממנה את מעט הרזרבות שנותרו לה מהמשחק המייגע ברבע הגמר נגד סימונה האלפ. וויליאמס נראתה חסרת אונים: היא ניסתה לעמוד מול טילי השיוט אבל התרסקה, ניסתה לייצב קאמבק ונכשלה, ניסתה לאחוז בחיים אבל נפלה. בפעם הראשונה זה שנים, סרינה הרגישה איך זה לשחק נגד סרינה. נגד כוח עצום, נגד סרבים מפלצתיים, נגד פורהנדים עמוקים, נגד בקהנדים חדים, נגד אינטנסיביות חסרת מעצורים. סרינה טעמה את סרינה וברחה להקיא בשירותים.

ככל שנקפו הדקות והתגבש ההלם לתצורתו הסופית, התחילה לעלות בקרב הצופים השאלה המתבקשת: מי זאת בכלל פלישקובה? מה הסיפור שלה? למה היא הורסת לנו את כל החגיגה? אם כן, קרולינה פלישקובה: צ'כית, בת 24, 1.85 מ', ימנית, מקצוענית כבר שבע שנים, נטולת הישגים ממשיים בטורנירים גדולים. אבל למרות הפרוטפוליו הדל, היא גם ניצחה השנה את שלוש זוכות הגראנד סלאמים - וויליאמס, מוגורוסה וקרבר – כשאת האחרונה היא מכריעה ממש לפני כמה שבועות בגמר בסינסינטי. וחשוב מזה: ברבע הגמר לפני יומיים היא ניצחה את ונוס וויליאמס, מה שהופך את פלישקובה למחסלת האחיות ובאופן רשמי לאויבת האומה האמריקאית.

וכשהצ'כית נלקחת שוב לראיון, הפעם מול הפאנל של ESPN שמשדר מחוץ לאיצטדיון, היא מנדבת בעצמה את האמת המרה: "אני יודעת שכל האמריקאים שונאים אותי עכשיו, כי ניצחתי גם את ונוס וגם את סרינה". וכשהיא אומרת את זה, היא לא מבקשת להתנצל, אלא סתם להפגין מודעות בריאה. אבל המנחה של הפאנל, מאופרת בטונות של פוליטקלי קורקט, מיד עוצרת אותה ומבהירה ש"אנחנו לא שונאים, אנחנו מעריכים". ובסוף הראיון הקצר הזה, שגם הוא מופת של חבלה בכללי הטקס מצידה של פלישקובה, המנחה מבקשת, ממש מאלצת, את הקהל מאחורי הבמה למחוא כפיים למרואיינת. הקהל כמובן מתמסר לתפקידו – ככה לימדו אותו, לעשות מה שאומרים האנשים מהטלוויזיה – והמנחה מיד פונה לצ'כית ואומרת: "את רואה, אנחנו לא שונאים". כן, עד כדי כך קשה לשמוע צליל דק של אמת בתוך תרבות של שקר מאופר.

בינתיים מתרקם לו סיפור חדש שעשוי לשנות את התמונה העגומה: סרינה שיחקה פצועה, ככל הנראה בברך שמאל. המאמן שלה, הסלב הטלוויזיוני פטריק מורטוגולו, נשלח מיד למצלמה כדי להודיע בהכנעה: אכן פצועה, קיווינו לטוב, זה לא קרה, היא לא יכולה לזוז, התאמנה בשלושים אחוז, הברך השמאלית, קשה לשחק ככה. אחר כך סרינה עצמה מגיעה לחדר הראיונות. פניה נפולים, שיערה אסוף, עיניה כבויות. היא עונה על השאלות בצמצום, בריחוק, בחשדנות. היא מתבקשת להתייחס לעובדה שאיבדה את המקום הראשון בעולם לאנג'ליק קרבר, אבל לא רוצה; היא נשאלת על העייפות, היא לא היתה עייפה; נחקרת על הלו"ז העתידי, היא לא יודעת מה הלו"ז. על הטענה ששיחקה פצועה דווקא יש לה מה להגיד: כן, זאת הברך, כבר כמה ימים, מאז הסיבוב השני או השלישי, לא זוכרת. אני כמובן לא רוצה לפגוע בהישג של קרולינה, היא שיחקה היטב, אבל...

פצועה או לא, סרינה מחוץ ליו.אס.אופן. שוב מחוץ ליו.אס.אופן. ואת קרולינה פלישקובה לא ממש מעניין אם וויליאמס מפרגנת או לא, ולא מעניין אות אם הברך של סרינה פצועה או לא, ובאופן כללי סרינה לא מעניינת אותה. וגם לא אנג'ליק קרבר שאותה תפגוש בגמר - אחרי שזו ניצחה 4-6, 3-6 את קרוליין ווז'ניאקי. וגם לא העובדה שקרבר היא אלופת אוסטרליה. "לא חשוב לי אם הן זכו בגראנד סלאם או לא", היא אומרת ביובש ובענייניות, "ניצחתי את אנג'ליק כמה פעמים, לא רק בסינסינטי". וכל מי שמחפש חמלה, ואחווה, וחום, ודביקות, וצמר גפן מתוק כדי להנעים את הגמר – שיחפש מישהי אחרת להעריץ. פלישקובה פה כדי להגיד את האמת, את כל האמת, ושום דבר מלבד האמת. וכן, גם כדי לנצח.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#