בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אנג'ליק קרבר זכתה באליפות ארצות הברית

הגרמנייה גברה על קרולינה פלישקובה בגמר הנשים, זכתה בגראנד סלאם השני שלה השנה ותעפיל למקום הראשון בעולם

11תגובות
אנג'ליק קרבר
Darron Cummings/אי־פי

היה בסדר. בסדר גמור. משחק טוב. לא יותר מדי טוב, אבל טוב. אנג׳ליק קרבר לקחה בסוף. 3-6, 6-4, 4-6. אלופת ארצות הברית החדשה. וכמיטב המסורת נשכבה על המשטח כלא מאמינה. ומיד קמה, התעשתה, התחבקה עם גבעול הטניס שהקשה עליה בשעתיים האחרונות. ואז רצה באמוק לתא שלה. וטיפסה על כמה עציצים חגיגיים כדי להגיע ליעד. והתחבקה עם המאמן שלה שלא התגלח כבר תקופה. ולפני כמה ימים, כשנשאל לפשר המראה הפראי, אמר שכל עוד היא מנצחת, הוא לא מתגלח. אז היא לא הפסיקה לנצח. והוא לא התגלח. ועכשיו היא מחבקת אותו חזק חזק. והוא אותה. ואחר כך היא לא יכולה לקפוץ חזרה למטה, כי זה גבוה מדי, אז מאבטח מוביל אותה ליציע ליד כדי שתרד בביטחה.

והיא עוברת דרך הקהל שרוצה לגעת בה, בתהילה. והיא מחייכת לכולם, רואים שהיא מאושרת, ואחר כך חוזרת למגרש, ומרוב התרגשות שוכחת ללחוץ את היד לשופטת. ועוד כמה שניות היא תודה לכל העולם - לקרולינה פלישקובה שעמדה מולה בכבוד; לקהל, לארגון, לקבוצה שלה שתומכת בה. תגיד ש״זה מדהים, זכיתי בגראנד סלאם השני שלי בשנה אחת! זה כל כך חשוב לי, כשהייתי ילדה חלמתי מהיות מספר 1 בעולם ולזכות בגראנד סלאמים. והיום זה היום. כל החלומות התגשמו השנה״. לא רק החלומות המקצועיים, גם הכלכליים: 3.5 מיליון דולר יוזרמו לסניף הבנק בקרוב. לא רע עבור שעתיים עבודה. אחר כך הסרטים כבר יתעופפו באוויר, ואורות לייזר בצבעים יפים יחתכו את הבריזה הקלילה, והשפתיים יוצמדו לגביע שיונף לקול תיקתוקי עשרות מצלמות. ועוד יו.אס.אופן ייגמר. וזה בסדר. באמת בסדר. נחמד מאוד.

אבל לא יותר מזה. לא יותר מבסדר. לא יותר מנחמד. כי כשיושבים במשך שעתיים באצטדיון אדיר שכזה, כשכל התפאורה ערוכה להתפוצצות על המגרש, ואין יותר משלוש דקות רצופות של טניס איכותי - אז יש בעיה. והבעיה הזאת היא גם אחת הסיבות לכך שהיציעים למעלה לא מלאים. באזורים מסוימים אפילו חצי ריקים. כי הטניס של קרבר הוא טניס נחמד של החזרות כדור (שחר פאר דור 4.0), של עבודה קשה, של מחויבות. טניס מזיע. אבל אין שם את הניצוץ. אין את הכדורים שמהפנטים אותך, שמוציאים אותך משיווי משקל, שמעירים אותך מהאפקט המונוטוני של סיבוב הראש ימינה ושמאלה, ימינה ושמאלה, ימינה ושמאלה.

ופלישקובה לא אפויה מספיק. היא אמנם היתה מרוצה בסיום, אמרה ״הוכחתי לעצמי שאני יכולה לשחק את הטניס שלי על הבמה הגדולה נגד השחקניות הטובות ביותר״. אבל יש לה הרבה חסרונות. יותר מדי חסרונות. למעשה, מלבד סרב מצוין ופורהנד קטלני מדי פעם, כל השאר לא מספיק. פשוט לא מספיק. בעיקר הוולי. מהוסס, נטול טכניקה, רע מאוד. וגם התנועה על המגרש: לא זורמת, איטית, נוקשה. ובגלל החסרונות הרבים, פלישקובה מנקבת את הסטטיסטיקה שלה בעשרות טעויות לא מחויבות (47). היא מבינה שהיא חייבת ללכת על טילי שיוט כדי לגמור נקודות ולא להיגרר לראלים ארוכים שמצריכים יציבות ושליטה בכל סוגי החבטות. לטילי שיוט בטניס יש טבע שכזה לעוף החוצה מדי פעם.  

אפשר להרחיב עוד על המשחק הזה, אבל בואו נרחיב על סרינה וויליאמס. כי הגמר הזה היה בסך הכל עוד המחשה אחת, בסדרה של המחשות בלתי נגמרת, שהטניס הנשי כולו מונח היום על הכתפיים של הווטרנית הזאת. אם על הפילוסופים שבאו אחרי אפלטון, נאמר שהם בסך הכל כתבו הערות על עבודתו - הרי שכל הטניסאיות בסבב היום הן בסך הכל הערות על סרינה. אין היום טניסאית שמתקרבת לאיכויות שלה - בטח כפריפורמרית, ככוכבת, כסלב, כמושכת קהל, אבל בעיקר כטניסאית. היא אמנם בשלב הפדררי של הקריירה - ההפסדים מתחילים לבקר בקביעות, כוח ההרתעה יוצא לחופשה, העסק מסתבך. אבל עדיין: סרינה היא הנקודה הארכימדית היחידה של הטניס העולמי, וכל השאר כוכבות לכת שמצריכות את המתבונן בטלסקופ כדי שיזהה אותן. 

הבלעדיות של סרינה קשורה כמובן לסביבת המחייה שלה: קשה לאתר שחקנית שמתקרבת לאיכויות של היריבות ההיסטוריות - בטח ג׳סטין הנין, קים קלייסטרס, או ונוס בשיאה; אבל אפילו שראפובה ואזרנקה. קרבר למשל היא שחקנית שיכולה לנצוץ למרחוק רק על רקע הדלילות של שדה הטניס. היא כמו ילנה ינקוביץ', או אנה איוונוביץ', או קרוליין ווז'ניאקי - מחזירות כדורים מדופלמות, שאוספות תארים בימים צחיחים. צריך לכבד את היכולת הזאת, ולהריע על הניצחון, אבל יש משהו מאוד לא מלהיב בהתבוננות על סוג הטניס הזה. תחושה - לא עמומה - שאנו צופים כעת בגמר מסוג ״זה מה שיש״. 

אבל היי, מה עובר עליך. יש מסיבה ולא זה הזמן להרוס אותה. אם כן, בואו נצטרף לאנג׳ליק ולאלפי החוגגים ברחבת הריקודים. כמה תנועות על הרחבה, כמה כוסות גריי גוס עם חתיכות מלון עגולות, כמה מבטים על קו הרקיע של ניו יורק - וכל המרירות תישפך אל תוך המרזב של ההיסטוריה. קדימה, חברים, תמזגו לי כוסית, אני בא.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#