בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סטאן ואברינקה ניצח את נובאק ג'וקוביץ' וזכה באליפות ארה"ב

השווייצי זכה בגראנד סלאם שלישי בקריירה אחרי שגבר על המדורג ראשון בעולם 7-6, 4-6, 5-7, 3-6 בגמר בניו יורק. "הגיע לסטאן לנצח", הודה הסרבי

26תגובות
ואברינקה
Darron Cummings/אי־פי

״אני ריק״, הוא אמר. ״ריק״. חמש דקות אחרי שמילא את הארון בעוד גביע גראנד סלאם מפואר, שלישי בסדרה (אוסטרליה ב-2014 ורולאן גארוס ב-2015). ״ריק״. למרות שבארבע שעות האחרונות מילא את הלבבות של אלפי האוהדים ברגש מסוג מיוחד, נדיר, טהור. רגש מצמרר של שמחה חסרת גבולות. אבל הוא ריק. עומד על הבמה הגדולה, מיקרופון לפניו, דמעות שמתחילות לגשש את דרכן מתוך מעמקי הגוף ואל האטמוספירה הקסומה, המטורפת, המשוגעת - המלה הכי מדויקת: הפסיכית - שאוחזת את ארתור אש. והוא ריק, סטאן דה מאן. ריק כמו רק שאדם מלא בכל כך הרבה רגש יכול להיות.

למה הוא בוכה עכשיו: כי אין דרך אחרת לעכל את מה שקרה פה. את ה-7-6, 4-6, 5-7, 3-6. אין דרך. מלים לא אומרות מאום. וסטאן עומד שם וקצת נתקע, חווה על בשרו את הפער שבין הממשות לתיאור. יודע שכל מלה, תהיה המדויקת ביותר, תחטא למה שמתרוצץ שם בתוך הגוף. בתוך המוח. בתוך הבטן. בתוך הלב.

אבל בסוף הוא אומר. אומר מה שאפשר. מה שהרגע מותיר. וכל מלה קטנה, רגילה, טריוויאלית, נעטפת לפתע בגלימה של רגש. ולכן המלים שהוא מפנה לנובאק ג׳וקוביץ, מעלות לחלוחית בעיניו של הסרבי האדיר הזה. ״אתה אלוף גדול״, הוא פונה אליו, כמעט עצוב עבורו, ״ואתה בן אדם גדול״, הוא ממשיך, ״ותודה על מה שעשית עבור הטניס״. וכשזה מגיע מעומק באר הביישנות הרגישה של האיש המופלא הזה, גם השחקן הטוב בעולם קצת נשבר.

אלו היו ארבע מערכות שנפרסו על פני תקופה. על הלוח ייכתב ארבע שעות, אבל במציאות כל נקודה ארכה יממה. וכל משחקון - שבוע. וכל מערכה - חודש. והמשחק כולו - כמו חיים שלמים. עליות ומורדות, גבעות ותהומות, כבישים מהירים ודרכי עפר, ים-אוויר-יבשה, כדור ארץ וחלל. זה היה משחק טניס גדול. גדול מאוד. לעתים גדול מדי. ולכן סטאן ריק. לא נותר דבר. 

כשנולה יבדוק את הסטטיסטיקה הוא בוודאי יעצור את עיניו הפעורות על אחוזי השבירה שלו. 3 מ-18. 17 אחוז. הוא יאמר לעצמו שכך אי אפשר לנצח. זה נכון. אבל מה שגם נכון הוא שוואברינקה עמד שם כל הזמן. עמד והביט לו בשחור של העיניים. עמד שם ולא רעד. עמד שם ולא איפשר לסגולות הנובאקיות המוכרות לכשף אותו. הוא הבין שזה בכלל לא טניס. שעכשיו זה כבר משהו אחר לגמרי. עכשיו אלו משחקים שמשוחקים בתוך הראש, בפיתולי החלק של המוח שאחראי על הנוירוטרנסמיטורים שהופכים בהמשך לעצבים. הוא עמד מול נולה ולא הזיז שריר בפניו. קוראים לזה פני פוקר. צריך לקרוא לזה פני סטאן.

ג׳וקוביץ׳ קלט את הלך הנפש הזה בשלב מוקדם. קלט ונלחץ. כל המשחק שלו היה עמוס בפסי האטה. חלקם פיזיים - במערכה הרביעית הבוהן שלו דיממה והוא נזקק לשני טיפולים; במסיבת העיתונאים יגלה שלא היה בטוח שיבוא בכלל לטורניר. אבל חלקם, אולי רובם, היו פסיכולוגיים. הוא התחיל עם תנועות הידיים העצבניות, עם סיבובי הראש המתוסכלים, עם הנביחות הקטנות לעבר התא שלו. במובן מסוים, בשלב די מוקדם של המשחק, בסביבות המערכה השנייה, הוא התנהג כמו שחקן שבורח מבשורה. בשורה שעמדה מולו ולא הזיזה ריס. לזה כיוון נולה בסיום כשאמר: ״הגיע לסטאן לנצח, הוא שיחק באומץ ברגעים הגדולים. הוא היה יציב מנטלית״.

ובאשר לטניס: ואברינקה הבין דבר חשוב - לא תוקפים את נולה בכל מחיר. נשארים איתו בנקודה. מפחיתים טעויות לא מחויבות. נותנים לו ללכת על המכה הגדולה. אם יש לסרבי נקודת תורפה - אלו הווינרים. כשהוא הולך על הכדור, הוא מחטיא באחוזים של שחקן רגיל. בהגנה הוא פנומן. בלתי שביר. וברגע שסטאן הרגיע את המשחק ואותת לנולה שהוא יכול לעמוד מולו בראלים הארוכים, המשחק התחיל להימשך אליו, לרצות בחברתו - היי סטאן, הוא התעניין, תרצה לשתות איתי בירה?

"אף פעם לא היתה לי מטרה לזכות בגראנד סלאם או להיות הכי טוב בעולם״, הוא עמד שם בסוף ואמר בביישנות. ״רציתי רק להיות הכי טוב שאני יכול״. סטאן, אין לי מושג מה היתה המטרה שלך. אבל הלילה היית הכי גדול בעולם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#