בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

העתיד של הג'ודו כבר כאן, על הטטאמי וביציעים

צופים נלהבים ובעלי ידע, אינספור סלפים ושלוש מדליות שהציגו את העומק הישראלי. הדור הבא של הג'ודו נחשף באליפות אירופה עד גיל 23 בתל אביב

2תגובות
טוהר בוטבול בקרב
פייסבוק | איגוד הג'ודו

על שער החוברת שחולקה ביציעי הדרייב-אין וכותרתה "אליפות אירופה עד גיל 23", לא הופיעו כלל ספורטאים ישראלים עד גיל 23. במקום פרצופים אנונימיים יחסית, בחרו אנשי איגוד הג'ודו לשווק את התחרות באמצעותם של הנציגים האולימפיים מריו ובראשם המדליסטים אורי ששון וירדן ג'רבי. אלו כמובן לא לקחו חלק בתחרות היבשתית, אבל גם מבלי לדרוך על הטטאמי הצהוב משכו כמות עצומה של תשומת לב.

רוצים לקבל את כל הכתבות של אורי טלשיר ישירות למייל, מיד עם פרסומן? לחצו על ״התראות במייל״, כאן למעלה בשורת השיתוף

נדמה שנצח עבר מהרגע בו ששון, ג'רבי או שגיא מוקי הגיעו לפתח הטריבונה ועד שהצליחו להתיישב. בין לבין, אינספור זאטוטים ניגשו אליהם וביקשו חתימה על גלויה או תמונה משותפת. מאז מדליית הארד האולימפית, ששון הפך למכונת סלפי ששוקלת 120 ק"ג. במיומנות מעוררת השתאות, הוא עטף בזה אחר זה כל ילד, לקח לו את המכשיר הנייד, פרש כלפי מעלה את זרועו הארוכה והקליק בזריזות. כשהסתערות מקבילה של שבעה ילדים הפכה לאקט שגרתי בחייו, מסתבר שאין ברירה אלא לפתח מנגנון משוכלל. 

אורי ששון מצטלם סלפי עם ילד, האבא מצלם
אורי טלשיר

לצד הכמיהה למגע עם כוכבי ההווה, ההמונים שהגיעו לתל אביב בסוף השבוע התרגשו ועודדו גם את כישרונות העתיד. אמנם על כרזת האיגוד הופיעו תמנע נלסון לוי, ברוך שמאילוב ולי קוכמן, אך דווקא הלוחמים הבולטים הללו הודחו בסיבובים המוקדמים, עם או בלי קשר לפציעות מהן סבלו חלקם. ואולם, מאחר שמדובר בענף עם קאדר מספיק עמוק ואיכותי, מעידה של אחדים תביא עמה כמעט תמיד זריחה של אחרים.

"אני יכולה להגיד עכשיו בראש מורם שאני הולכת להיות הדבר הבא", סיפרה עדי גרוסמן ל"ספורט הארץ", בראיון לקראת האליפות. להכרזה הזו, שעשויה להיתפש כיומרנית עבור ספורטאית בוסרית בת 21, גרוסמן צירפה שלשום את הקבלה הראשונה בקריירה, כשזכתה במדליית הכסף במשקל עד 57 ק"ג.

בשלהי הערב, קשה היה להתבונן בגרוסמן ולשער שזה עתה חוותה את ההישג המשמעותי בחייה. לאחר הגמר, בו נכנעה באיפון לגרמנייה תרזה שטול, נעזרה בשרוול חליפתה כדי למחות את הדמעות מעיניה וקיבלה שיחות עידוד מהמאמנים. "מאוכזבת", שיתפה הסגנית, "היה יום מדהים שיכול היה להיגמר יותר טוב. תמיד רוצים יותר, בטח כשזה בארץ והשאיפה היא להשמיע לכולם את ההמנון ולשיר ביחד, אבל לא זה קרה. נראה לי שהחלום ברור, אני רצה לטוקיו בכל הכוח".

בעוד גרוסמן ערכה עם ירדן ג'רבי שלל קרבות אימון לקראת ההופעה של הג'ודוקא הבכירה בריו, טוהר בוטבול (עד 73 ק"ג) יצא לברזיל כיריב האימונים של מוקי. מתברר שעצם החשיפה לרמה העולמית חידדה את שניהם. כמו גרוסמן, גם בוטבול בן ה-22 ליקט מדליית כסף. בפתיחת קרב הגמר בוטבול עוד השיג יוקו מול האזרי הידאייט היידרוב, אך בחלוף שתי דקות נכנע לתרגיל שהחל עם וואזארי והתפתח לריתוק, ממנו לא השתחרר. "כל היום הלך לי מצוין, בגמר זה קצת התפקשש ויש עוד הרבה על מה לעבוד", שיתף בוטבול, גם הוא עדיין תחת ההשפעה הטרייה של ההפסד, "אני לא מאוד מאוכזב, אבל מאוכזב מהתוצאה ואני אשתפר".

כמו בכל אירוע ספורט בינלאומי שמתרחש בארץ, תמיד תהיה באזור מנת יתר של עסקנים בחליפות שטופחים זה לזה על השכם. בדסק האנקדוטות החינניות ניתן להצביע על מתנדבות שהוזעקו שניות לפני טקס המדליות הראשון כדי להעביר ויש עם מגבים על מדרגות הפודיום (האם לא אמורים לעשות זאת קודם?), ועל מאמן איטלקי שהזמין בבת אחת שש כוסות אספרסו וכך השבית את עבודת המזנון עקב כוח האדם הדליל והלא מיומן ששובץ בו. אך חריקות משעשעות תמיד יהיו, ולצדן יש לומר שהאירוע - היוקרתי ביותר שאירחה ישראל בענף הכי הישגי שלה - הוסיף הרבה כבוד לג'ודו.

כי מבעד לשכבות הציניות, כאשר 2,000 איש שואגים את שמות הלוחמים הישראלים על המזרן וחיים את הקרבות בתשוקה, אפשר לראות ולהרגיש מקרוב כיצד נרקמת לה מסורת של ענף מצליח, שגם בימים פוסט אולימפיים יודע לפלס דרכו אל הציבור בארץ. על המדליה השלישית בתחרות הביתית חתום אלכס רסקופין (עד 66 ק"ג) בן ה-21, שתוך 19 שניות השיג איפון נפלא מול האזרי טלמן ולייב בקרב על הארד.

בהשוואה לעולם ולאירופה, ישראל היא עדיין לא מעצמת ג'ודו - די להתבונן בכמות המדליות שהשיגו כאן רוסיה או הונגריה - אך ביחס לשאר הענפים בארץ, הג'ודו ממשיך להציב רף נאה של הישגיות. זהב ישראלי לא נקטף בסוף השבוע וההמנון הלאומי לא נוגן, אך גם לקראת טוקיו 2020, די ברור שבעלי החגורות השחורות הם התקווה הוורודה מכולן. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#