כשילדת הים חזרה אל שפת המים

בפברואר השנה הגיעה לי קורזיץ לאילת, לצפות באליפות העולם בגלישת רוח, בה זכתה שלוש פעמים רצופות. זה היה מרומם רוח לראות אותה שם, זקופה ומחויכת, כל כך קרובה לגלים שסחפו אותה לרגעי השיא של חייה

אורי טלשיר
גלויה ספורטיבית מ-2016
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
לי קורזיץ יושבת במים
לי קורזיץ. "הים זו האהבה הכי גדולה שלי ואני כמוהו - פעם שקטה, פעם סוערת ופעם יש זרמים מתחת"צילום: ספי מגריזו

זה היה ביולי 2010, קצת אחרי שטבעה באליפות אירופה בדנמרק וניצלה בזכות הנשמה מפה לפה שהעניק לה מאמן צרפתי. נפגשנו במכמורת, ובמשך שעתיים התפעלתי מהמורכבות, מהאמביציה ומאהבת הים של לי קורזיץ, אחת הספורטאיות הכי מיוחדות שהכרתי.

"אני לא כמו כולם, אני שונה", היא סיפרה אז, "אני מרגישה את הים, מבינה אותו ומדברת איתו. אפילו אם אני לא מתחרה, בכל בוקר אני קמה ומסתכלת עליו. הים זו האהבה הכי גדולה שלי ואני כמוהו - פעם שקטה, פעם סוערת ופעם יש זרמים מתחת. אני מאוד לא יציבה, אבל עכשיו אני מבסוטית. פעם הייתי ילדת פרא, היום אני גם מבינה אנשים. אני הולכת על הקצה כל החיים שלי, רוצה לנצח ומסכימה להקריב הרבה. הבעיה שלי היא שאני לא מספיק פחדנית".

התעוזה והכישרון הובילו את קורזיץ לשלוש זכיות רצופות באליפות העולם בגלישת רוח בין 2011 ל-2013. מאז, בשל נסיבות בריאותיות, היא לא חזרה להתחרות.

בפברואר השנה, הספורטאית הכי מעוטרת שצמחה בישראל שוב הגיעה לאליפות העולם, הפעם כצופה בתחרות שהתקיימה באילת. הרבה לפני שהמטוס נחת בערבה, קורזיץ הביטה במים דרך החלון ואיבחנה ממבט-על את כיוון ועוצמת הרוח לקראת השיוטים. הים אותת לה, והיא הקשיבה. בצהריים קורזיץ כבר עמדה שם, בכניסה למרינה, עם סווטשירט, משקפי שמש ותיק גב. מסביבה עשרות גלשנים שנחו על המדשאה לפני ההזנקה. מעת לעת ניגשו אליה ספורטאים ומכרים ששמחו להיתקל בה, והיא החזירה להם חיוך שובה לב.

גלויה ספורטיבית נוספת מ-2016 || כשלונה צ'מטאי גרמה לנו להאמין שבישראל גם הטובים מסוגלים לנצח

זה היה צובט, מרגש ומעורר געגועים לראות את ילדת הים, זקופה ומחויכת, על רקע המפרץ היפהפה וכל כך קרובה לגלים שסחפו אותה לרגעי השיא של חייה. להתבונן בקורזיץ, ולחשוב על הסבירות שאיכשהו היא תעשה זאת שוב. יש דברים בחיים שגם אם הסיכוי שלהם להתממש הוא קלוש עד אפסי, עצם המחשבה עליהם מרוממת את הרוח והנפש. ומי אם לא קורזיץ ידעה תמיד לקחת את הבלתי הגיוני ולקרוע אותו לגזרים.

מדי שנה מוכתרים גולשים ישראלים לאלופי עולם בגילי נוער, ורבים מהם נעלמים. קורזיץ, חרדה לגורל הדור הבא, היא הראשונה שתשתוקק לראות סוף סוף גולשים צעירים שפורחים במדינת החוף האינסופי והקיץ הנצחי. ספק גדול אם אי פעם יהיו לנו טובות ממנה, אבל אין שום סיכוי שתהיה עוד אחת כמוה.

לי קורזיץ באילת, בפברואר. להתבונן בה, ולחשוב על הסבירות שאיכשהו היא תעשה זאת שובצילום: אורי טלשיר

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ