אריק גיי צוחק על הגיל ב-160 קמ"ש וחולם על זהב - ענפים נוספים - הארץ

אריק גיי צוחק על הגיל ב-160 קמ"ש וחולם על זהב

גולש הסקי עמד כבר 24 פעמים על הפודיום - יותר מכל קנדי אחר. למרות הפציעות הטורדניות, גם בגיל 35 הוא ממשיך לשמור על הגוף והמוטיבציה ושואב השראה מטום בריידי ורוג'ר פדרר

אמיר ענבר
אמיר ענבר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אריק גיי
אמיר ענבר
אמיר ענבר

אריק גיי היה בן 19 כאשר נכלל לראשונה בנבחרת קנדה בסקי אלפיני, אי שם בשנת 2000. כבר אז ידע לסמן לעצמו שלוש מטרות בקריירה: זכייה בסבב גביע העולם, זכייה באליפות העולם ומדליה אולימפית. ב-17 השנים שחלפו מאז, הספיק לסמן וי על שני היעדים הראשונים. השלישי חמק ממנו, שוב ושוב ושוב.

במשחקי טורינו 2006 הוא התחרה עם פציעה בברך וסיים רביעי בסופר-ג'י, מחמיץ את מדליית הארד בעשירית השנייה. כעבור ארבע שנים בוונקובר כבר כימת את התסכול בשלוש מאיות בלבד – הפער שהפריד בינו לבין הפודיום בסופר-ג'י, בו דורג חמישי, כמו גם בדאונהיל. לפני משחקי סוצ'י 2014 היה בכושר נפלא, רק כדי להיפצע בחודש האחרון ולהסתפק במקום העשירי בדאונהיל.

ממסי עד לונה צ'מטאיי

"האולימפיאדה היא מירוץ אחד שמתקיים מדי ארבע שנים, כך שלא זוכים להתאמן על כך, לא מכירים את התנאים", אומר גיי, "יש כל כך הרבה גורמים שאיתך או נגדך. נראה שזה חמק ממני עד כה, אבל חשבתי לתת לזה עוד הזדמנות ב-2018".

העובדה שהקנדי מכוון למשחקי פיונגצ'אנג אינה מובנת מאליה, הן מפאת גילו (35) והן בגלל הקילומטראז' הארוך והכואב שצבר גופו בשלג, לרבות שישה ניתוחים – רובם בברכיים. אלא שבעידן שבו טום בריידי זוכה בסופרבול בגיל 39 ורוג'ר פדרר מוכתר לאלוף אוסטרליה בהיותו בן 35, יש תקווה לכל הספורטאים המתבגרים.

גיי (משמאל) זוכה במקום השני בדאונהיל.

לא על התקווה לבדה ממשיך גיי לגלוש במהירות 160 קמ"ש. כפי שבצעירותו עבד קשה כדי להפוך מהיר מאחרים, כך בבגרותו עמל על שימור ביצועיו לנוכח הגיל המתקדם. בשנים האחרונות הקל על גופו, מוריד 7 ק"ג, מצמצם באימונים, מקצץ עבודת משקולות מלוח הזמנים ומנסה להפוך לגולש טכני יותר במטרה להאריך את הקריירה. גם עם פסיכולוג נפגש. בין השאר התבסס על מהלכיו של דידייה קוש, גולש העבר, שבנה את גופו מחדש וקצר חלק ניכר מהצלחותיו הרבה אחרי גיל 30.

גיי גם עבד לבדו במקום להתאמן עם הנבחרת כולה. "קראתי הבוקר כיצד בריידי עשה את אותו הדבר", סיפר בשבוע שעבר, "אני מתחבר לזה. אני מתרכז יותר בשמירה על הגוף מאשר בכוח, והגוף לא כואב כפי שהיה לפני עשור. אני חושב שזו הסיבה שאני מסוגל להתחרות בגיל הזה".

בשבוע שעבר היה גיי חתום על היסטוריה בסקי האלפיני, כשהפך בסנט מוריץ לגולש המבוגר ביותר שמוכתר לאלוף עולם, בסופר ג'י. לכך הוסיף מדליית כסף בדאונהיל. "בכל ספורט, זו עדות לרצון ולנחישות שלך אם אתה מחזיק מעמד עד אמצע שנות ה-30 או מאוחר יותר", אמר. במקרה שלו, זה יותר מכך. פחות משבועיים לפני אליפות העולם חווה התרסקות מפחידה בתחרות בגרמניה, ממנה יצא למזלו עם חבלות בלבד – אך כאלה שעדיין הקשו עליו ללכת במשך מספר ימים. היתה זו תוספת מאיימת לבעיות הברכיים, שגרמו לכך שבמשך חמש שנים מאז 2011, אז הוכתר לאלוף העולם בדאונהיל, לא הרגיש שהוא מתחרה בריא לחלוטין.

לכך מתווספת הבטחתו שחרף התקוות האולימפיות, מהפציעה הבאה לא תהיה חזרה. "זה הגבול שלי", הבהיר לאחרונה ב"טורונטו סטאר", "אם אפצע בברך מחר, זה יהיה הסוף. בשלב מסוים זה מספיק. בגיל 35, אינני רואה את הצורך לחזור מפציעה נוספת. לא נשאר לי דבר להוכיח, ולהיות הרחק מהבית תקופה כה ארוכה, הרחק ממשפחתי, ולהתקשות לחזור – זה פשוט לא יקרה שוב".

"ידעתי למה אני נכנסת כשהכרתי את אריק", צוחקת אשתו קארן. בעוד הוא נוסע בעולם, היא מגדלת את שלוש בנותיהם. גיי מוכן לשלם כרגע את המחיר, בידיעה שיהיה לו זמן רב בבית ברגע שיפרוש. הוא גם מתכונן לכך, או לפחות לבריחה המחודשת מהבית; בזמן אחת מפגרות הפציעה שלו הוציא רישיון טיס במטוס ימי כדי שיוכל להמריא למסעות דיג.

לפחות בשנתיים הקרובות, הדגים יכולים להיות רגועים. מי שהגיע 24 פעמים לפודיום בתחרויות סבב גביע העולם – יותר מכל קנדי – מכוון ליותר. באמצע דצמבר סיים שלישי בוואן גארדנה, איטליה, מכין את הבמה לזכייה הטרייה באליפות העולם. עוד לפני פיונגצ'אנג, מקווה גיי לנצח סוף סוף בדאונהיל בקיצבהיל, שם סיים שני ב-2013. הוא מגדיר את המסלול "הסופרבול של הגלישה".

"קיבלתי הזדמנות שנייה, למה לא לראות מה אוכל להוציא ממנה? אינני רוצה לסיים את הקריירה מוקדם מדי", אומר גיי ומסייג: "אם תהיה לי עונה שבה אני לא תחרותי ובמקום בו אני רוצה להיות, זה יהיה הסוף. בגילי אינני כאן כדי לסיים בין 15 או 30 הראשונים. העניין הוא להיות על הפודיום באופן עקבי".

פעם היה זה חלום משפחתי. אריק הוא בנם האמצעי של קונראד ואלן, מאמני סקי. קונראד הדריך את כל שלושת בניו, שהגיעו לנבחרת קנדה. סטפן, בן הזקונים הצעיר מאריק בחמש שנים, נחשב להבטחה גדולה באמצע העשור הקודם והוכתר לאלוף העולם לנוער ב-2006. השניים דחפו זה את זה, אך פציעה – בברך, כמובן – קטעה את הקריירה של סטפן ב-2009, בגיל 23 בלבד.

גם בהמשך שיתפו האחים פעולה, כשסטפן מאמן את אריק ואחראי לטכניקה שלו – זאת שאחראית במידה רבה להישגיו. "אריק הוא גולש כל כך סולידי ועקבי, כל כך סולידי וחזק, כל כך טוב טכנית", אמר עמיתו דסטין קוק ל"נשיונל פוסט", "לא חשבתי שהוא גלש היטב בשנה שעברה, אבל השנה הוא חזר. הוא אולי לא ינצח בכל מירוץ, אך הוא תמיד תחרותי".

"אריק הוא גולש מחושב שנמצא בשליטה, הוא לא לוקח הרבה סיכונים", אמר אביו למגזין "ווסטג'ט", "כדי להצליח, אריק היה צריך לדחוף את עצמו יותר מהטבע שלו, אבל בדאונהיל ובסופר ג'י צריך להיות רגוע בכל עת. אם נבהלים כשפונים בצורה גרועה ב-160 קמ"ש, עלולים למות". בהשוואה לסכנה הזו, אכזבותיו המקצועיות מתגמדות. אשתו מספרת כי אחרי משחקי ונקובר, היא אמרה לו כי "זה היה כל כך קנדי מצדך לתת לאחרים לעלות לפודיום". גיי צחק. ארבע שנים אחר כך, בדל חיוך לא עלה על שפתיו. הוא רואה באולימפיאדת סוצ'י כאכזבה הגדולה בקריירה, מה גם שאחריה הזדקק לניתוח כפול בברכו.

גיי סבור שאלמלא הפציעות היה משיג יותר, אך מתעקש כי "בין אם אביא מדליה אולימפית ובין אם לאו, אהיה מסופק מהקריירה. אני יכול לפרוש מחר ולהיות מסופק מאוד". כנראה שלא מספיק, לנוכח העובדה שהוא עדיין כאן, עדיין מכוון לפיונגצ'אנג. "כשמתמודדים עם מאיות, לפעמים אתה בצד הלא נכון", סיכם את ההיסטוריה האולימפית שלו, "מקווה שבדרום קוריאה אהיה בצד הנכון".

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ