בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חלית? נפצעת? ייתכן שהחלק הקשה עוד לפניך

מלבד הכאבים, פציעות קשות מעמידות את הספורטאים בפני בעיה חדשה: על פי מחקר, יותר מחצי מהספורטאים שעברו פציעות סבלו מדיכאון. מה עושים? את שפע הזמן שהתפנה פתאום ניתן לנצל כדי ליהנות מתחביבים או להשתפר מקצועית

תגובות
גורדון הייוורד, רגע אחרי הפציעה
Ken Blaze/רויטרס

יש כל כך הרבה סיבות לשאוף להיות כמו לארי בירד, ולפחות סיטואציה אחת בה אסור להידמות אליו. בעונת 88/89, בעיית גב ופציעה בגיד האכילס איפשרו ל"לארי לג'נד" לקחת חלק בשישה משחקים בלבד של בוסטון. מה עשה בכל הזמן שהתפנה? בעיקר הפעיל את הפה, ולשם שינוי לא למטרות טראש-טוק.

"הייתי כל כך משועמם שהסתובבתי בבית, משגע את אשתי, ואוכל ואוכל", סיפר בספר "Unfinished Business", "בשבועיים וחצי אכלתי 40 ליטר גלידה ושבע עוגות חתונה". למה דווקא עוגות חתונה? "כי אתה יודע שהן יהיו טובות", משיב בירד, "מי ידפוק עוגת חתונה?".

בירד גב - דלג

בימים אלו, כמה מיורשיו ב-NBA - לרבות כוכב קבוצתו לשעבר, גורדון הייוורד - נמצאים בשלבים הראשונים של ההליך שהפך את בירד לבולס עוגות. כך גם ארון רוג'רס, כוכב הפוטבול, וספורטאים אחרים בענפים שונים. פציעות ארוכות, מסיימות שנה ועונה, טלטלו את הקריירה שלהם, ובכך את חייהם. הרי עבורם, ספורט איננו רק מקצוע; הוא הדבר שמגדיר אותם מגיל צעיר, שסביבו הם בונים הכל - החל מיום העבודה שלהם, האימונים, המשחקים, התזונה, המנוחה. זוהי זהותם. מקור להערכה עצמית. לפתע זה נלקח מהם.

פיקאבו סטריט היתה כוכבת סקי שהוכתרה לאלופה אולימפית במשחקי נגאנו 98'. שנתיים מאוחר יותר שברה את רגלה השמאלית ואת ברכה הימנית בתאונת גלישה. "עברתי דיכאון נוראי, הגעתי לתחתית", סיפרה ל"ניו יורק טיימס" מה גרם לה להסתגר במשך חודש בחדרה בבית הוריה מבלי לאפשר לאיש להיכנס, מבלי להשיב לטלפונים, מבלי להדליק טלוויזיה. רק לשכב ולחשוב. "עברתי מאדם פיזי מאוד למצב שבו כמעט אין לי כוח לנוע מחדרי למטבח", הוסיפה, "את תקועה ולא יכולה לעשות מה שאת רגילה, וזה מטריף אותך".

מחקר מתחילת העשור שעבר בחן 343 ספורטאי מכללות שעברו פציעות. הוא מצא תסמיני דיכאון בקרב 51% מהם. 12% סבלו מדיכאון בינוני עד עמוק - לפעמים במשך שבועות, לעתים חודשים. ההשלכות עלולות להיות טרגיות. קני מקינלי, שחקן דנוור ברונקוס, נפצע בברכו ב-2010 לתקופה ארוכה. הוא ירה בעצמו למוות בגיל 23. חברים מספרים שאמר כי אינו יודע מה יעשה בלי פוטבול.

קני מקינלי - דלג

"ילדים חולמים על המשחק, אבל אף אחד לא מספר להם על הפציעות, על הקושי להרים רגל לשולחן", אמר ל-ESPN אוסטין היל, שחקן פוטבול שקרע רצועה צולבת, "להיות מסוגל לעשות את כל הדברים האלה - ואז להסתובב על קביים... זה הטריף אותי". שוב המלה הזו: הטריף.

ג'ון מארי, פסיכולוג ספורט מפלורידה, סבור כי מידת הפגיעה בתחושת ערכו העצמית של ספורטאי פצוע קשורה ישירות להצלחתו בקריירה. "ככל שהוא בכיר יותר, כך זהותו טמונה עמוק יותר בתוך תפקידו הספורטיבי", אמר ל-USNEWS. וויליאם ויינר, פסיכולוג ספורט מניו יורק, מסביר כי הפגיעה קשה יותר בספורטאי שעוסק בענף אישי, כמו טניס. "ספורטאים בקבוצות יכולים לפעמים להישאר חלק מהקבוצה, להשתלב חברתית ולהיות מושקעים בהצלחתה", הסביר.

כך מתכוון בראד סטיבנס, מאמן בוסטון, לעשות עם הייוורד. "דיברנו על איך לגשת לחמשת החודשים הבאים כדי לשמור על החיוביות שלו ולהשאירו מעורב", סיפר. הוא נועץ בפרנק ווגל, שכמאמן אינדיאנה חווה דבר דומה עם פול ג'ורג'. גם כשרגלו שבורה, המשיך ג'ורג' לתת מה שיכול היה במובנים אחרים - מגיע לאימונים, מעודד, מספק עצות בנוגע לנקודות תורפה של יריבים. "הוא היה בעל השפעה לא פיזית, אלא מילולית", הגדיר זאת דונלד סלואן, חברו לקבוצה.

גם את פסקי הזמן של הפייסרס ניצל ג'ורג' כדי להשמיע עצות. קייל לורי, שחקן טורונטו, עשה יותר בזמן משחקים כשנפצע בתחילת השנה: הוא צעק הוראות, הביע דעה על החלטות המאמנים והדריך את חבריו כשחזרו לספסל. והוא החמיץ רק משחקים בודדים. "רוב הבחורים ניגשים לקצה הספסל, יושבים ואוכלים פופקורן", אמר המאמן דוויין קייסי, "הוא לא. נרשום אותו בין מקבלי השכר בצוות האימון".

לאורי - דלג

אלא שכאשר המשחק מסתיים והאורות כבים, הספורטאי הפצוע חוזר הביתה מבלי ששיחרר את האדרנלין כפי שהיה רגיל = דרך עיסוק בספורט. למחרת לא מחכה לו עוד אימון עם החבר'ה, אלא המשך השיקום הארוך. כשקווין דוראנט היה פצוע בתחילת 2016, הוא כתב לעצמו על הקיר בבית ועל המראה במקלחת כי הוא "השחקן הטוב בעולם". "פשוט בגלל שקל לומר זאת כשאתה על גג העולם", הסביר, "וקשה לומר את זה כשכולם יורדים עליך".

ג'ימי בולארד, כדורגלן אנגלי לשעבר, סיפר כמה קשה היה לו לשהות לצד חבריו לקבוצה בעת שהתאושש מפציעת ברך קשה. "אתה רואה את הבחורים מתאמנים לקראת משחק בשבת, כשלי לא היה את זה", תיאר, "לצפות בכל המשחקים כשאתה בחדר כושר כל הזמן היה סיוט. אז בשבת הלכתי לדוג. זה מוציא את הכדורגל מהראש. תחביב עוזר".

האנה קירני, גולשת אולימפית שעברה שתי פציעות קשות, סבורה שהדבר הטוב ביותר הוא לנצל את הזמן הפנוי כדי לעשות דברים שלרוב נמנעים ממך. "מעולם לא הכנתי עץ חג מולד, לא הלכתי לראות את אחי משחק הוקי בתכיפות גבוהה", סיפרה, "עשיתי את שני הדברים בתקופה בה הייתי בבית ולא מסוגלת לגלוש. זה תלוי בך, איך את רואה את הפציעה ומה את עושה איתה. אם אינך יכולה להשתפר בענף שלך בתקופה מסוימת, נסי להשתפר בהיבטים אחרים בחייך".

אלא שגם ספורטאי פצוע יכול לעבוד על היבטים מקצועיים. לשפר חלקים בגופו או מרכיבים במשחקו שלרוב לא זוכים לתשומת לב הולמת. קייל ווקר, מגן מנצ'סטר סיטי, סיפר כי 39 השבועות שהחמיץ ב-2014 איפשרו לו "לבחון דברים ולעבוד על המשחק שלי. כששיחקתי מדי שבוע לא יכולתי לעשות זאת". דריק רוז, כדורסלן קליבלנד, טען אחרי חזרתו מפציעתו הראשונה כי הוא קופץ גבוה מאי פעם; הפציעות הבאות כנראה שמו לזה קץ. מאמן כושר ב-NBA סיפר ל"בליצ'ר ריפורט" על שחקן שנפצע בזרוע אחת, ובתקופת היעדרותו למד לשלוט טוב יותר ואפילו לזרוק באחרת. "כשחזר", ציין, "זה היה כלי נשק שלאיש לא היה סרטון שלו". להייוורד כבר הוצע לעבוד על הזריקה בעודו יושב.

פציעות - דלג

במקביל, עלול ספורטאי נואש לעשות יותר מדי. ג'וני ווילקינסון סיפר על הקשיים שחווה מיד אחרי שזכה עם אנגליה בגביע העולם בראגבי ב-2003, בגלל ניתוח בצוואר. כשאמרו לו לנוח עשרה ימים, הוא התעקש לצאת לרכוב כעבור יממה. כששב להתאמן, הגביר קצב מוקדם מדי - ושוב נפצע. "בלי ראגבי הייתי אבוד, חסר תועלת", הסביר בספרו, "Tackling Life", "הרגשתי שעליי לחזור מיד למיטבי ואז היה יותר לחץ, יותר אימונים, יותר שליליות. עם כל פציעה בא עוד דיכאון".

לא משנה כמה כואב הגוף, כנראה שהפן המנטלי הוא הקשה ביותר. סרינה וויליאמס הודתה כי סבלה מדיכאון כשנעדרה בתחילת העשור בעקבות פציעה שהתפתחה לתסחיף ריאתי. ראמי אשור, שחקן סקווש מצרי, סיפר לבלוג של עמיתו ג'יימס ווילסטרופ על שלב בשיקום בו "כל דבר שיכולתי לעשות, עשיתי במשך שעות. פעמיים ביום התאמנתי בגלל שעמום". אחרים מעבירים את הזמן בצורה שונה. טלוויזיה, למשל. ג'ק באטלנד, השוער האנגלי שנעדר שנה, נהנה מ"השורד המיועד" ומ"הנעדר". מהעונה החדשה של "נמלטים" לא התלהב.

החדשות הטובות עבור כולם הן שספורטאים מחלימים מפציעות שבעבר חיסלו קריירות, וגם עושים זאת מהר יותר בעזרת הציוד והמומחים הטובים ביותר. ואפשר, אם מתעקשים, למצוא היבט חיובי בהיעדרות הכפויה. "זה גרם לי להבין כמה אני אוהבת את הספורט", אומרת קירני, "היה לכך ערך בהפיכתי לספורטאית טובה יותר".

והחדשות הרעות: זהו רק קדימון להמשך החיים, ליום שאחרי הפרישה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#