כריסטופר קלארי, ניו יורק טיימס
יאנה נובוטנה זוכה בווימבלדון 1998, חמש שנים אחרי שחמק ממנה התואר. "'נחנקה', מילה מאוד מאוד מגעילה", אמרה
יאנה נובוטנה זוכה בווימבלדון 1998, חמש שנים אחרי שחמק ממנה התואר. "'נחנקה', מילה מאוד מאוד מגעילה", אמרהצילום: PASCAL PAVANI/אי־אף־פי
כריסטופר קלארי, ניו יורק טיימס

זמן לא רב לפני שיאנה נובוטנה הצליחה להביס את עצביה ולזכות בטורניר ווימבלדון ב-1998, שאלתי אותה אם הרגישה פעם שהיא נחנקת תוך כדי משחק. נובוטנה הפנתה לעברי מבט בוהה לרגע או שניים. היא היתה רחוקה מלהיות טיפשה, אך גם רחוקה מלהעמיד פני פוקר.

"אני חייבת להגיד לך שאני שונאת את המלה הזו", אמרה לי. "זו מלה מגעילה?", שאלתי, "מלה מאוד מאוד מגעילה", השיבה. "אם כך איזו מלה תעדיפי?", "אני חושבת שתוכל לומר 'היא נלחצה קצת'. אני חושבת שזה הרבה יותר טוב מ'נחנקה''", ענתה והחלה לצחוק. "ברור שנחנקתי. אני חושבת שכולנו נחנקים במהלך משחקים. זה דבר טבעי מאוד. זה קורה מדי פעם לבני אדם. אנחנו לא רובוטים".

וזוהי אולי תמצית מהותה של נובוטנה, אשר הלכה השבוע לעולמה בגיל 49 ממחלת הסרטן. היא לא היתה "טניסאית אוטומטית". משחקיה היו חוויה נהדרת. היא נהגה לחבוט בק-הנד נפלא, חתוך; מקמרת את גבה עמוקות לפני ההגשה ואז רצה אל "אזור הציד" האהוב עליה, קרוב לרשת. היו כאלה ששיחקו טניס. יאנה נובוטנה שטפה טניס.

בדומה לדמויות המרתקות ביותר בספורט, נובוטנה היתה פרפקציוניסטית בענף שבו פרפקציוניזם איננו אופציה. התובנה הזו נטעה בה חרדה וספקות בעודה נעה בין טורנירי הסבב העולמי. את ההשלכות ניתן היה לראות לעתים קרובות על פניה: הבעתה היתה כל כך שונה מזו של שטפי גראף, יריבתה הגדולה ושליטת טניס הנשים באותם ימים.

נובוטנה, שבשיאה דורגה במקום השני בעולם, היתה הרבה יותר פגיעה מגראף. כפועל יוצא, גם היה קל יותר להתחבר אליה. לכן ניצחונה של הצ'כית בגמר ווימבלדון היה מהדהד. היא קיבלה את צלחת האליפות מידי קתרינה הדוכסית מקנט, האישה שהניחה עליה יד מנחמת חמש שנים קודם לכן, כשנחנקה בגמר ואיבדה יתרון על גראף במערכה השלישית.

"אני לא בטוחה שאני מסוגלת לדבר. אני לא רוצה להמשיך לבכות", אמרה השבוע מרטינה נברטילובה, אגדת הטניס הצ'כי שערקה לימים לארה"ב. נברטילובה ונובוטנה החזיקו בעמדות פוליטיות שונות, אך ידידותן התחזקה מאוד ודווקא בשלב מאוחר יותר של חייהן. נובוטנה עמדה לצדה של נברטילובה כשזו לקתה בסרטן השד ועברה הקרנות בפריז. "הדבר החשוב ביותר שאפשר ללמוד מיאנה הוא להאמין בעצמך גם כשכל העולם מפקפק בך", אמרה השבוע טניסאית העבר, "אחרי שהיא קרסה בגמר של 1993 והתמוטטה רגשית אחרי המשחק, היא אספה את עצמה - וזה אומר הכל. יאנה תמיד ידעה היכן להיות ולהיכן להכות. אינסטינקט הטניס שלה היה פנטסטי".

למעשה, מבחינה ספורטיבית, הקריסה בווימבלדון 1993 לא היתה הקשה ביותר בקריירה של נובוטנה. בסיבוב השלישי של אליפות צרפת הפתוחה, שנתיים אחר כך, היא שמטה יתרון 0-5 במערכה השלישית ו-0-40 במשחקון ההגשה של צ'נדה רובין בת ה-19. היא הפסידה אחרי שאיבדה לא פחות מתשע נקודות משחק.

יאנה נובוטנה ממררת בבכי בסיום גמר ווימבלדון 1993. "היא אספה את עצמה - וזה אומר הכל", אמרה מרטינה נברטילובה
יאנה נובוטנה ממררת בבכי בסיום גמר ווימבלדון 1993. "היא אספה את עצמה - וזה אומר הכל", אמרה מרטינה נברטילובהצילום: Dave Caulkin/אי־פי

אלא שהקריסות הללו, ההחנקויות הללו, הפכו אותה ליריב חזק ונחוש יותר. במשחקי זוגות היא היתה אלופה של ממש וזכתה ב-16 תארי גראנד סלאם (לפחות פעמיים בכל אחד) עם מספר שותפות. עבור טורנירי היחידות נעזרה בשירותיה של האנה מנדליקובה, עוד שחקנית עבר גדולה מצ'כיה שמעולם לא הצליחה לזכות בווימבלדון. בגיל 21 פנתה אליה בבקשה שתאמן אותה ותהגר מצ'כוסלובקיה לבלגיה ולארה"ב. מנדליקובה עשתה זאת והשתיים שיתפו פעולה במשך תשע שנים.

נובוטנה זכתה לבסוף בווימבלדון בהופעתה ה-13 בטורניר. אחרי שנאבקה בגראף, מוניקה סלש ומרטינה הינגיס, ניצבה מולה בגמר 1998 נטלי טוזיאט הוותיקה במשחק הגמר הראשון והיחיד בקריירה שלה בטורנירי גראנד סלאם. זה היה סוג אחר של לחץ ונובוטנה ניצלה את הרגע. היא היתה צריכה לחכות כמעט עד גיל 30, אך הפרפקציוניסטית קיבלה לבסוף את הרגע המושלם שלה.

לכתבה המלאה בניו יורק טיימס

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ